שם עברי: כרוב עלים שם באנגלית: Kale שם מדעי: Brassica oleracea var. Acephala
הכרוב המוכר לנו הוא ירק ממשפחת המצליבים שעבר תהליך של ברירה למינים שונים שתוצאתו היא זנים חקלאיים מגוונים השונים מאוד זה מזה לא רק בצורתם אלא גם בחלק הנאכל בהם. בכרוב העלים, כרוב ראש וכרוב הניצנים נאכלים העלים ואילו בכרובית ובברוקולי נאכלת התפרחת. בכרוב הקלח (קולורבי) נאכל הגבעול לפני התקשותו.
מחזור החיים של הכרוב הוא דו-שנתי. בשנה הראשונה גדלים בתחילה העלים בצורה חופשית, לאחר מספר שבועות העלים מפסיקים להיפתח ומתחיל להיווצר ה"קולס" (הכרוב כפי שאנו מכירים, החלק הנאכל). במקרה שמעוניינים לייצר זרעים מהכרוב משאירים לשנת גידול שנייה, בשנה זו הכרוב פורח ונוצרים הפרי הבוטני והזרעים (בגידול בשנה השנייה ה"קולס" בדרך כלל מר ואינו משמש לאכילה).
ההגדרה של הכרוב כמין הביולוגי הנקרא בשם זה בימינו ברורה למדי, אך לגבי הזן הספציפי קיימת מחלוקת בין הפרשנים השונים.
מתיאורי הכרוב בספרות חז"ל משתמע שהכרוב היה כרוב העלים בעל הגבעול המפותח (קלח) שבראשו צמחה שושנת עלים. זן זה נקרא ברומית "קאוליס" ובלשון המשנה קולסי כרוב, או קולחי כרוב. בכרוב העלים נאכלו הן העלים והן הגבעול שנקרא, לדעת י' פליקס, "אספרגוס".
הכרוב הוזכר בסדר זרעים בכמה משניות:
במשנת כלאיים א, ג נאמר "הכרוב והתרובתור אינם כלאים זה" י. פליקס מזהה את הכרוב ככרוב העלים, ואת התרובתור ככרובית.
במשנת ערלה ג, ז, הכרוב נמנה עם ששת הדברים שהם חשובים כשלעצמם ואינם בטלים.
במשנת שביעית ט, א הובא שלדעת רבי שמעון כל הספיחים מותרים, חוץ מספיחי הכרוב, מכיוון "שאין כיוצא בהם בירקות שדה". בביאור דברי רבי שמעון נחלקו המפרשים, יש המבארים שכרוב גדל רק בצורה חקלאית מסודרת ואינו גדל בר, לכן ודאי הוא שכרוב שמגיע בשמיטה ודאי נזרע על ידי אדם. הסבר נוסף הוא שהצימוח של הכרוב הוא מהיר מאוד ואי אפשר להבחין בין כרוב שהתחיל לצמוח לפני השמיטה לבין כרוב שהחל לצמוח לאחריה, ולכן יש חשש שאנשים יזרעו כרוב בשמיטה ויאמרו שהוא שייך לשנה השישית.
הכרוב שהוזכר במשנה היה גידול רב-שנתי שגידלו אותו הן כגידול בעל והן כגידול שלחין. כמובא במשנה (תרומות י, יא): "רבי שמעון אומר כרוב של שקיא עם כרוב של בעל אסור מפני שהוא בולע". ביארו הפרשנים שכרוב של שקיא הוא כרוב שגדל בשדה שלחין שיש להשקותו וכרוב של בעל גדל ללא השקיה. ההבדל בשיטת הגידול משפיע על אופי הכרוב, כפי שפירש למשל הרא"ש: "כרוב של שקי - הגדל בארץ יבשה שצריך להשקותה אם בשלו עם כרוב של תרומה הגדל בארץ לחה שאין צריך להשקותה אסור דשל שקי מחמת יבשותו הוא בולע".בחז"ל מצאנו עוד אזכורים רבים שמלמדים על חשיבותו ומרכזיותו של הכרוב: הכרוב הוא מאכל שמזין את האדם והוא בעל סגולות רפואיות, והוא אחד מ"ששה דברים שמרפאים את החולה מחוליו ורפואתו רפואה". מדובר בפרי גדול ומשמעותי כדברי רבי שמעון בר תחליפא (כתובות קיא, ב): "קלח של כרוב הניח לנו אבא, והיינו עולים ויורדים בו בסולם", וכן לדעת רבי יוסי בר חנינא (פסחים לט, ב) קלח של כרוב שהוקשה (= שהתעבה) אין לזרוע סמוך לו צמחים אחרים בשיעור של בית רובע, כשיעור ההרחקה הנדרש בין שני מיני תבואה.
בתוספתא הובא שהשתמשו בעלי הכרוב גם כדי לכסות את הפירות והירקות בתוך הסל.
ביבליוגרפיה
אנציקלופדיה לחקלאות, חלק ב עמ' 396, מהדורת 1972
מ' רענן, פורטל הדף היומי, כרוב עלים וקולחי כרוב.
שבי דרום, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
