מילון ערכים לסדר זרעים

סוס

אנגלית: Horse שם מדעי: Equus caballus

הסוס הוא בהמה ממשפחת הסוסיים EQUIDAE -, משפחה של בעלי חיים בעלי פרסה (פרסתנים) הכוללים את סוס הבית ובעלי חיים קרובים לו כמו חמור הבית, הזברה, סוס, פרא וחמור. בעלי חיים אלו אינם חיים כיום בר בארץ. בעלי חיים אלו חיים בעדרים, פעילים כל היממה, ישנים מעט ובעמידה. כל מיני הסוסיים דומים זה לזה במבנה גופם.

המאפיינים המרכזיים של הסוס הם רגליים דקות, ארוכות וחזקות שסיגלו אותו לריצה מהירה. בכל רגל נותרה האצבע האמצעית, שעליה הולך הסוס, יתר האצבעות מנוונות, ונותרו מהן רק שרידים. תכונה זו מקלה על התנועה ועושה אותה בטוחה יותר. פרסה קרנית חובשת את הפרק האחרון של האצבע היחידה.

ראש הסוס קטן יחסית, צווארו ארוך ופחוס משני צדיו, ונושא רעמת שיער צפופה. הזנב ארוך ושעיר. הסוס הוא בהמה ששימשה לעבודה, כגון חריש, משא, מלחמה, רכיבה, ועוד. לשם כך טופחו גזעים רבים מאוד בהתאם לצרכים השונים. ביותו החל באירן ובמרכז אסיה.

בארץ השתמשו מראשית הקמת היישוב בסוסי רכיבה ובסוסי עבודה, שמספרם הגיע לשיא בשנות הקמת המדינה, אך מאז ירד בתלילות. כיום נותרו בישראל, כמו בכל הארצות המפותחות, כמעט רק סוסים המיועדים לרכיבה ספורטיבית.

הסוס נזכר במקרא פעמים רבות, כמין בהמה חשובה המשמשת למשא, לעבודה, לרכיבה, ובמיוחד כרכב מלחמה (כגון במצרים "סוס ורכבו רמה בים"; לפני הכניסה לארץ נאמר דברים כ, א: "כי תצא למלחמה על איבך וראית סוס ורכב עם רב ממך".

כשאר החיות במשק היווה גם הסוס חלק מהרכוש, וסימל את המעמד הגבוה.

חלק מהאיסורים המוטלים על המלך הוא לא להרבות סוסים. בתרגום יונתן לדברים יז, טז מפורש שהטעם לאיסור הוא שמא ירכבו שׂריו על הסוסים ויתגאו ויתבטלו מדִברי תורה ויתחייבו חובת גלות למִצרים.

הסוס הוזכר במשנת כלאיים (א, ו) כמין שהוא כלאיים עם הפרד. וכן נאמר שאין לרתום סוס לקרון ששור מושך אותו מכיוון שיש בכך משום איסור "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו".

הסוס והחמור הם בעלי חיים קרובים מבחינה גנטית ולכן הם יכולים להתעבר זה מזה. הוולד נקרא פרד, או "יימים", וגודלו תלוי בעיקר באם. לפרד יש כל איברי הרבייה אך הוא אינו יכול להיות פורה מפני שיש לו מספר כרומוזומים אי-זוגי (63), שכן לסוס יש 64 כרומוזומים ולחמור – 62 (הוולד מקבל מחצית הכרומוזומים מכל הורה – 32 ועוד 31). עם זאת יש עדויות היסטוריות על כך שהיו כמה פרדות פוריות.

אף שהרבעה זו אסורה לפי ההלכה, מכל מקום מותר ליהנות מהוולד, וכן מותר להרביע את כל הוולדות שאימותיהם הן מאותו מין, אף על פי שהאב הוא ממין אחר. כמובא במשנת כלאיים א, ד: "כל הנולדים מן הסוס אף על פי שאביהן חמור מותרין זה עם זה... אבל הנולדים מן הסוס עם הנולדים מחמור אסורים זה עם זה". אומנם לדעת חכמים בתוספתא כלאיים (ליברמן) ה, ה "כל הפרדות מין אחד הן".

בכור שנולד מאתון שהתעברה מסוס פטור מבכורה, דין זה נלמד מכך שבתורה נזכר "פטר חמור" כמה פעמים, למדו חז"ל שרק מי שאביו ואימו חמור – חייבים בבכורה, כמובא במשנה בבכורות א, ב.

יש עוד להוסיף כי אחת הדוגמאות שהובאו בחז"ל לשינה קצרה ורדודה היא שנת הסוס. סוסים מסוגלים לנמנם ולהיכנס למצב שינה קלה תוך כדי עמידה. הדבר מתאפשר בזכות "מתקן תמיכה" ברגליהם המאפשר להם להרפות את שריריהם ולנמנם מבלי להתמוטט. ברגליים הקדמיות נכנס "מתקן התמיכה" לפעולה באופן אוטומטי כאשר השרירים מתרפים ואילו ברגליים האחוריות הדבר נעשה על ידי שינוי מיקום הירך באופן הנועל את עצם הפיקה במקומה כך שהתכופפות הרגל נמנעת. בניגוד לאדם הסוסים אינם זקוקים לפרק זמן של שינה יציבה ובלתי מופרעת אלא מסתפקים בפרקי זמן קצרים ורבים של מנוחה.

ביבליוגרפיה:

א' דיין, החי במקרא, אבני חפץ, תשע"ז, עמ' 111.

א' יצחק, החי והצומח של ארץ-ישראל: כרך 12, רעננה, 1988, עמ' 244.

מ' לבנה, לקסיקון החי והצומח של ארץ ישראל – בעלי חיים, כרך 2, רעננה, 1995, עמ' 131.

מ' רענן, פורטל הדף היומי, עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס – סוס.