שם עברי: קיפוד מצוי. שם באנגלית: Hedgehog. צרפתית עתיקה: היריצון; ערבית: קנפד, קפיד; ספרדית: איריזו; שם מדעי: Erinaceus concolor
הקיפוד הוזכר הן בתנ"ך במספר מקרים, והן במשנה ובגמרא, אולם נראה שבתנ"ך הכוונה למין ציפור, ובמשנה מין חיה.
בישעיהו (לד, יא) נאמר: "וירשוה קאת וקפוד וינשוף וערב ישכנו בה", וכן בפסוק טו בהמשך הפרק: "שמה קננה קפוז ותמלט", וביארו הפרשנים שהקפוז הוא קיפוד, וכך ביאר רש"י בפסוק יא שהקפוד הוא עוף הפורח בלילה, צואיט"א בלע"ז, וכתב ר' משה קטן באוצר לעזי רש"י שמדובר ב'כוס'.
אולם המשנה בכלאים (ח, ה) מונה את הקופד יחד עם חולדת הסניים וקובעת שהם מין חיה: "הקופד וחולדת הסניים חיה", ומובן שהקיפוד הוא מין חיה, וכך ביארו הפרשנים במקום; לדעת הריבמ"ץ: "הקופר – ריצו" (הריבמ"ץ חי באיטליה, ובאיטלקית קיפוד הוא: riccio). וכן הרמב"ם בפירוש המשניות: "והקופד – 'אלקנפד'". באופן מפורש ומפורט מפרש הרא"ש: "הקופד - למורש קיפוד תרגום קופדא, והוא שרץ שגופו מלא קוצים וכשיגע אדם בו יכפול עצמו ומכניס ידיו ורגליו בבטנו ויעשה ככדור והקוצים בולטין ממנו מכל צד ובלע"ז נקרא ארצו"ן".
במשנה בשבת (ה, ד) אף הובא "אין חמור יוצא... ולא פרה בעור הקופר ולא ברצועה שבין קרניה". מפרשים רש"י והרמב"ם: "ועור הקופד - עור קפוד קושרין על דדיה כדי שלא יינקנה השרץ כשתישן בלילה, שאם יבוא לינק ידקרוהו קוצי הקפוד ויברח מהם". הגרסה בספר ערוך היא "קופד". בסוגיה המקבילה בירושלמי (שבת ה, ה"ד) אנו מוצאים: "ולא פרה בעור הקופד שהוא נותן עור קופד בין דדיה בשביל שלא תינק את בנה". על פי הירושלמי מניחים את עור הקיפוד כדי למנוע מהעגל את האפשרות לינוק מאמו כדי לשמור את החלב לצורך האדם.
זיהוי נוסף לקיפוד הוא האנקה שנמצאת ברשימת בעלי החיים האסורים במאכל בפרשת שמיני, ויקרא יא, ל. רש"י זיהה שם את ה"אנקה" כ"היריצו"ן", היינו קיפוד בצרפתית עתיקה. אחרים זיהו את הקיפוד עם ה"תנשמת" שברשימת השרצים הטמאים.
הקיפודים הם יונקים קטנים אוכלי חרקים. משפחת הקיפודיים כוללת שתי תת משפחות – קיפודים בעלי קוצים וחסרי קוצים. בארץ ישנם שלושה מינים של הקיפודים בעלי הקוצים. הקיפודים מתאפיינים בתופעת ההתכדרות שבאמצעותה הם מגנים על עצמם מפני בעלי חיים טורפים.
מקור עיקרי: ד"ר משה רענן, פורטל הדף היומי.
שבי דרום, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
