שם מדעי: Punica granatum אנגלית: Pomegranateמשפחה: כופריים – Lythraceae
הרימון הוא עץ-שיח הנמנה עם שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל: ככתוב (דברים ח, ח): "ארץ חיטה ושעורה, גפן תאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". מוצאו של הרימון הוא ככל הנראה מאזור צפון פרס והים הכספי, ומשם הופץ לכל ארצות אגן הים התיכון.
הרימון נזכר כפרי מאכל וכקישוט במקרא ובמקורות חז"ל, ואף המרגלים הביאו עמם רימון בחזרתם למדבר.
תוך הרימון זכה להוות סמל לתורה מצוות, ולהבדיל, כשמה של עבודה זרה. מקומות יישוב רבים בארץ ובאזור נקראו בשם הרימון, ואף שמות אנשים. בשל ריבוי גרגריו המתוקים נהגו לומר לפני אכילתו בליל ראש השנה: "שירבו זכויותינו כרימון", או "שנהיה מלאים במצוות כרימון". ריבוים של הגרעינים הביא את חז"ל למשול כמה משלים של הרימון, כפי שמובא בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שיר השירים פרק ד: "כפלח הרמון רקתך. אלו יושבי בתי מדרשות שהם מלאים מצות כרמון".
תרומות ומעשרות: לפי משנה מעשרות א, ב, הזמן שממנו מתחיל חיוב הפרשת תרומות ומעשרות (עונת המעשרות) מרימונים הוא מ"שימסו", כלומר משיהיה ניתן למעוך אותם בידיים כדעת רבי זירא בירושלמי, או משיגיעו למחצית ההבשלה. זמן זה הוא כחודשיים-שלושה לאחר החנטה, אז הגרעינים מתחילים להתמלא מיץ.
הגרגר הבודד נקרא בלשון חז"ל "פרד" וניתן להפרידו בקלות מכלל הפרי. נחלקו התנאים במשנת מעשרות ג,ט אם אכילה של מספר גרגירים בתוך חצר מחייבת אותם בהפרשת תרומות ומעשרות.
כלאיים: עובדה מעניינת ביחס לרימון הוזכרה בתוספתא כלאיים (ליברמן) א, י. נכתב שם כי אחת משיטות השרשת הייחורים הייתה נטיעת הייחור בסמוך או בתוך שקמה שנכרתה (סדן השקמה), כריתה זו מעודדת הפרשת נוזלים מהגדם, נוזלים אלו נוצלו על מנת להשריש עצים אחרים. אחד העצים שהיה מקובל להשרישו כך היה הרימון, פעולה זו אסורה כמובן משום כלאיים. י' פליקס מציין כי אצל חקלאי העולם העתיק היה מקובל כי הרכבה של זיתים ורימונים יוצרת את השיזף.
ערלה – אחת התופעות הנפוצות בגידול הרימון היא גידול סורים מצוואר השורש או מהשורשים. סורים אלו מפריעים לצימוח התקין של העץ ולכן יש להסירם. חלק מהסורים צומחים מתחת לפני הקרקע, ומכיוון שכך יש למנות מחדש את שנות הערלה לסורים אלו, אף על פי שהם יונקים משורשי האילן הקיים.
נוסף על כך הובא בחז"ל שאחת מתכונות הרימון היא שאין בו לחות גבוהה ולכן ניתן להשתמש בו בזמן צליית קרבן פסח.
גודל הפרי וחשיבותו: הרימונים שגודלו באזור בדאן היו פירות משובחים ואיכותיים, לכן אם רימוני ערלה שגדלו שם התערבו ברימונים אחרים הם אינם מתבטלים גם בתוך מאתיים רימונים אחרים. לדעת רבי עקיבא המדד לגודל הנקב שמבטל כלי הוא על פי רימונים אלו. הרימונים שגדלו בעמקים היו משובחים יותר מכיוון שהאקלים בשפלה ובעמקים מתאים יותר לגידול הרימון, לכן יש הסוברים שרק משם ניתן להביא ביכורים.
חלקי הפרי החיצוניים: במשנה עוקצין ב, ג, הוזכרו כמה חלקים: פיטמה, נץ, מסרק וקליפות, הדיון במשנה הוא כיצד יש להתייחס לכל אחד מחלקים אלו, ביחס לדיני טומאה וטהרה כאשר הרימון מתחיל להרקיב. ראו תמונות להלן.
עוקץ: עוקץ הרימון הוא, קרוב לוודאי, כשמו היום והכוונה לגבעול הקשה המחבר בין הפרי לענף העץ. לאחר תלישת הפרי נותרים שרידיו במקום החיבור.
פיטמה: לדעת רש"י שרידי עלי הגביע הנמצאים בראש הרימון נקראים "כתר", "מסרק" או "כוס", לדעת הרמב"ם מדובר בבליטה החרוטית הנמצאת בבסיס ה"כתר" שבראש הרימון.
נץ: האבקנים המחוברים לבסיס אונות ה"כתר" או עלי הגביע.
מסרק: לדעת הרמב"ם המסרק הוא הכתר העשוי מאונות עלי הגביע של הפרח, לדעת רש"י אין הבדל בין המסרק לפיטמה.
שימוש בפרי לצביעה: ניתן להשתמש בקליפות הרימון כצבע. מכיוון שזהו שימוש רגיל בקליפות יש לנהוג בקדושת שביעית בפירות השביעית כמובא במשנה שביעית ז, ג. וכן חלים על הקליפות דיני ערלה כמובא במשנה ערלה א, ח.
צבעו האדום של הרימון (הן בגרעינים והן בקליפה) מוקנה לו על ידי קבוצת פיגמנטים (צבענים, או סימנים בלשון חז"ל) מסיסים במים, ניתן להרתיח את קליפות הרימונים ולהפיק מהן את הצבענים, ולאחר מכן להשתמש בנוזל המתקבל כצבע, או להרתיח את הבד יחד עימם. ישנן שלוש שיטות שבהן צבעו בעולם העתיק: 1. צביעה ישירה – הצבען נקשר לסיב באופן ישיר ללא חומר מקבע; 2. צביעה באמצעות צרבנים, הצבען זקוק לחומר מתווך שיצרוב או יקשר בינו לבין הסיב. 3. צבעי יורה – מדובר בצבענים שאינם מסיסים במים. לצורך צביעה בהם יש צורך להמיסם תחילה כדי שבסופו של דבר יוכלו להיקלט בסיב בצורה טובה.
להתפתחות העץ ופרי הרימון דרושים חורפים קרים וקיץ חם וארוך. תקופת פריחת הרימון נמשכת כ- 6 - 8 שבועות, והיא מתחילה כחודש לאחר הלבלוב, הפריחה היא על ענפים חד-שנתיים בדרך כלל. הפריחה מופיעה בפרחים בודדים, בזוגות ובאשכולות. וכתוצאה מכך גם פירות הרימון גדלים על העץ לעיתים בודדים, לעיתים בזוגות ואף בשלישיות. כמובא במשנה (כלים יז, ד): "הרימונים שאמרו – שלושה אחוזין זה בזה". הפרי מלא במאות גרגרים, הנמצאים במגורות אחדות שקרום לבן או צהבהב מבדיל ביניהן. גרגר הרימון קרוי בלשון חז"ל פֶרֶד או "פרידה", פעולת הפרדת גרגרי הרימון מקליפת הפרי קרויה פָרד.
קוטר הפרי הוא עד 10 ס"מ, והוא הגדול בפירות שבעת המינים.
שבי דרום, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
