מילון ערכים לסדר זרעים

שומשום

שם עברי: שומשום מזרחי; שם באנגלית: Sesame ; שם מדעי: Sesamum indicum - Sesamum orientale

השומשום הוזכר במשנה במסכת חלה א, ד כצמח שיש להפריש ממנו תרומות ומעשרות, אך אין צורך להפריש חלה מעיסתו: "ואלו חייבין במעשרות ופטורים מן החלה...והשומשומין". וכן ביחס לשיוך השנים בשמיטה, הזמן הקובע עבורו הוא ראש השנה, כמובא במשנה שביעית ב, ז: "האורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו לפני ראש השנה מתעשרין לשעבר ומותרין בשביעית"... השומשום נזכר לפחות כ- 90 פעמים במקורות חז"ל השונים, הדבר מעיד על מידת התפוצה של השומשום וגידולו בארץ, ללא הסתמכות על יבוא. נראה שתפוצתו הנרחבת נבעה בעיקר בגלל תכולת השמן הגבוהה שלו.

ההתייחסות ההלכתית לשומשום היא כאל קטנית כפי שכותב הרמב"ם בהלכות כלאים (א, ח): "הזרעונין נחלקין לשלשה חלקים. האחד מהן הוא הנקרא תבואה. והיא חמשה מינין... והשני מהן הוא הנקרא קטניות, והם כל זרעים הנאכל לאדם חוץ מן התבואה, כגון... השומשמין... והשלישי מהן הוא הנקרא זרעוני גינה".

אולם מבחינה בוטנית השומשום אינו קטנית. הקטניות הן צמחים השייכים למשפחת הפרפרניים הניכרים במבנה פרח אופייני המזכיר סירה בעלת משוטים ומפרש. השומשום לעומת זאת הוא צמח ממשפחת השומשומיים בעל מבנה פרח המזכיר את בני משפחת הלועניים או השפתניים. פרי השומשום הוא הלקט[1] בן שתי מגורות[2] מרובות זרעים ואילו פרי הפרפרניים הוא תרמיל.

משפחת השומשומיים היא משפחה קטנה המונה כמה עשרות מינים ומוגבלת לארצות חמות באופן יחסי. המין החשוב ביותר מבחינה כלכלית במשפחה הוא השומשום המזרחי. השומשום הוא אחד מגידולי השמן הראשונים שתורבתו, וביותו הראשון של המין התרחש בהודו.

השומשום הוא צמח חד שנתי. הזרעים מכילים 60-50% שמן וכ– 20% חלבון. השומשום הוא גידול קיצי החובב חום ואור ומסתפק בכמויות משקעים קטנות הנזרע בסוף האביב, עם זאת, הוא דורש לחות גבוהה בקרקע.

מחזור החיים נמשך כ – 90-­100 ימים. הפריחה מתחילה 30 יום לאחר הנביטה, ההפריה עצמית, הפרי הוא הלקט שעיר וזקוף בעל 4 חריצי אורך הנפתח לאחר ההבשלה. ההבשלה בלתי אחידה. הזרעים זעירים (במשקל 4-5 גרם לכל 1,000 זרעים) ובהלקט יש 100-80 זרעים.

שמן השומשום הוא מבין השמנים היקרים ביותר, הודות לאיכותו המעולה. השמן חסר ריח, וכמעט אינו מתקלקל. השמן מכיל ריכוז גבוה יחסית של מרכיבי תזונה שונים, ביניהם חומרים נוגדי סרטן.

השומשום היה הזרע הנאכל הקטן ביותר בתקופת חז"ל, אי לכך הוא נבחר למדד מדויק ביחס למדידת גדלים שונים, וכן ביחס לטרחה שאדם טורח באיסופו.

ממספר סוגיות מוכח שהשומשום היה נקצר בעודו לח, כנראה בשל העובדה שכשהשומשום מבשיל הגרעינים נושרים ממנו, בניגוד לרוב גידולי הגרגרים שאינם מתפזרים, בשומשום לא הופיעה מוטציה המונעת את התבקעות ההלקטים ופיזור הזרעים, ולכן עם ההבשלה וההתייבשות הם התבקעו, כתוצאה מכך הזרעים התפזרו ואיסופם דרש עבודת ידיים מרובה. אחת מהשיטות להתגבר על פיזור הזרעים הייתה לעקור את היבול בעודו לח לפני ההבשלה, לאגוד את הצמחים כעומרים ולהניח אותם בערימות על גבי יריעה, כאשר פתחי ההלקטים מופנים כלפי מעלה. לאחר ההבשלה והתבקעות ההלקטים מנערים אותם אל תוך סדין נקי וכך אוספים את הזרעים. ייתכן שגם אבותינו נזקקו לפתרון זה ולכן בשלב הראשון לפני הכניסה לבית הבד היה צורך לשטוח את היבול לייבוש. הייבוש היה חשוב לא רק לצורך הפרדת הזרעים אלא תרם גם למניעת ריקבון ולמניעת הפרעה בתהליך עצירת השמן.

זרעי השומשום ידועים כמקור למינרלים חשובים רבים ומכאן ערכו הבריאותי הגבוה. ניתן להכין מהם טחינה, וכן מאכלים מתוקים כגון חלבה, שהוא למעשה תערובת של דבש ושומשום, מאכל זה נאכל כבר בבבל העתיקה על ידי נשים כדי להאריך תקופת צעירותן ויופיין ועל ידי חיילי רומא כדי להתחזק. וכך כותב הר"ן שגרעיני השומשום נאכלים יחד עם הדבש מבושלים. כמו כן ניתן להפיק ממנו משחות כמובא בגמרא במועד קטן יב, ב. וניתן להפיק ממנו שמן כפי שנאמר במשנת שבת (פ"ב מ"ב): "וחכמים מתירין בכל השמנים בשמן שומשמין"...

פולמוס נרחב התעורר בזמן הרב קוק באשר לשמן שנעשה משומשום, והכבישה היא ללא מים, האם מותר להשתמש בשמן זה בפסח אף על פי שהשומשום כאמור הוא מין קטניות.

בשל העובדה כי ישנם זרעים רבים בהלקט אחד ישנם הנוהגים לאכול שומשום בראש השנה משום שיש בהם ריבוי (שו"ת תשובות והנהגות כרך ד סימן קלו).

כיום כמעט ואין מגדלים שומשום בארץ, ישנו גידול מועט במגזר הערבי.

מקור הערך: ד"ר מ' רענן, פורטל הדף היומי

[1] הֶלְקֵט הוא פרי יבש המשמש מעין קופסה המכילה את הזרעים. ההלקט מורכב משתי שחלות או יותר הצמודות לפני ההבשלה ונפתחות כאשר הפרי מבשיל. כאשר ההלקט מבשיל, השחלות נפרדות ליחידות הנקראות קשוות וכל אחת מהן מכילה זרע אחד או יותר.

[2] מגורה היא תא בתוך ההלקט. כל תא נוצר על ידי עלה שחלה אחד.