מילון ערכים לסדר זרעים

שעורה

כללי

השעורה היא אחת מהמינים שהתורה ציינה שנשתבחה בהם ארץ ישראל, כפי שנאמר בדברים ח, ח: "ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש". השעורה והחיטה הן שני המינים המרכזיים של חמשת מיני דגן, לכן הוזכרו רק הן בפסוק.

שעורה Hordeum היא סוג במשפחת הדגניים Poaceae. הסוג שעורה כולל כמה עשרות מינים, שניים מהמינים מבויתים: שעורה דו טורית, Hordeum distichum, ושעורה תרבותית רב טורית - Hordeum vulgare (sativum). מינים אלו מופיעים לעיתים בשטחי בר גם כפליטי תרבות. המין שממנו בויתה השעורה התרבותית הוא שעורת התבור Hordeum spontaneum. השעורה היא מן המינים הראשונים שבויתו על ידי האדם ותחילת ביותה הייתה באזורנו.

החוקרים כולם מסכימים כי מינים אלו המוכרים לנו היום הם אותם המינים שהוזכרו במקרא ובחז"ל.

השעורה שימשה הן למאכל אדם והן למאכל בהמה באופן רציף מתקופת המקרא עד תקופתנו. באזורנו גדלו שני זני שעורים, שעורים ללא אזכור זן מיוחד ושעורים אדומיות. השימוש המרכזי בשעורה כיום הוא לצורך מאכל בהמה, כמספוא – שחת ותחמיץ, בארץ מין זה הוא זן של שעורה דו טורית. למאכל אדם השעורה היא רכיב מרכזי במשקאות אלכוהוליים, מייצרים מגרעיניה גריסי פנינה ולחם מן הקמח. בארץ זהו זן של שעורה שש טורית.

צמח השעורה דומה לצמח החיטה, לכן ייתכן שבני אדם לא יבדילו ביניהם. במשנה פאה ח, ג, המילה שעורה משמשת לתיאור גבעול של צמח. חיטה ושעורה הם שני מינים שאסורים בזריעה זה ליד זה כמובא בכלאיים א, א.

משך הגידול

הצימוח של השעורים הוא המהיר שבין מיני התבואה, כפי שמובא בלוח גזר.

בלוח זה מובא בשורה הרביעית: "ירח[קצר[שערמ", והכוונה ככל הנראה לזמן קצירת השעורים, ואילו בשורה שלאחר מכן מופיע "ירח קצרו כל", והכוונה היא כנראה לקצירת כל שאר התבואות. לקצב צימוח זה ישנן כמה השלכות, כגון:

מכת הברד – הפגיעה הייתה שבירת הצמח. לעומת החיטה שזמן צימוחה ארוך יותר, ולכן היא לא נפגעה במכה זו, כי כאשר היה הברד עדיין לא צמחו שיבולי החיטה.

קרבן העומר – מדין תורה יש להקריב בפסח, בט"ז בניסן, את קרבן העומר מן השעורים. לפני הקרבתו אין להשתמש בתבואה החדשה שהשרישה לאחר הקרבת העומר בשנה הקודמת. איסור זה נקרא איסור 'חדש'. מכיוון שמשך הגידול של שעורים הוא קצר והן מבכירות מוקדם יותר מאשר חיטים, הן היו בשלות כבר בימי ניסן, אך החיטה בשלה רק כחודשיים לאחר מכן, בזמן חג השבועות.

לחם ומצה

ההרכב הכימי של גרעין השעורה הוא: 62.7% פחמימות, 12% מים, 11.1% חלבונים, 9.7% סיבים, 2.3% מינרלים, ו2.1% שומנים, כמות חלבוני הגלוטן בשעורה דומה לזו שבחיטה, אך איכותם נמוכה יותר, והלחם המתקבל קשה ובעל מרקם צפוף. אי לכך, עשיית עיסה מקמח שעורה נקראת "טמטום", משום ש"השעורים כשילוש אותן עיסתן מתפרדת ואינו יכול לגלגלן יפה על כן מטמטמו ביד ועוזבו", כדברי הערוך.

חז"ל קבעו שהשעורה היא אחת מקבוצת המינים שהתורה ייחדה ושבהם חלים דיני הפסח: ניתן לצאת בהם ידי חובת מצה בפסח, ואף עוברים בהם על איסור חמץ בפסח כמובא במשנה חלה א, א, זאת בשל העובדה שהם מחמיצים. קצב ההחמצה של שעורים משתנה לפי איכותן, בשעורים איכותיות הקצב איטי יותר מחיטים, ובשעורים בעלות איכות נמוכה הקצב הוא מהיר יותר מחיטים. השעורים הוזכרו כמין שקשה לטחנו ולכן יש להרטיבו במים לפני הטחינה, פעולה זו נקראת לתיתה. אין ללתות את השעורים בפסח מחשש שמא בתהליך השרייה הן יתפחו ויחמיצו.

הכמות הקטנה ביותר הנצרכת לאדם למשך יום אחד על מנת שישבע מהשעורים היא חצי קב שעורים או קב שלם של שעורים כמובא במשנה פאה ח, ה.

לפת העשויה משעורה ישנה יכולת ספיחת נוזלים גבוהה, לכן יש הסוברים שאין להניח פת שעורים על גבי חבית של יין תרומה בשל העובדה שהשעורים שואבות את אדי היין, כמובא במשנה תרומות י, ג. לדעת מ' רענן השעורה מכילה אחוז גבוה של סיבים תזונתיים המצויים בכל חלקי הגרעין (הן הקליפה והן רקמת המזון- האנדוספרם), עובדה הגורמת ליכולת ספיחת נוזלים גבוהה יותר מזו של שאר מיני הדגן. ייתכן שעובדה זו גם מבארת את אופן ההמתה של אדם שבית הדין מעוניין להרגו, אך מסיבות שונות הדבר אינו מתאפשר אופן המתה זה הוא האכלת "לחם צר ומים לחץ" ולאחר שהמעיים מתכווצים מאכילים אותו בשעורים, שמתנפחות במעיו וגורמות למותו.

מאפייני הגרעין

מיני השעורה השונים הם מינים עטויים, דהיינו, הגרעין עטוף במוץ ויש לקלפו לפני שמשתמשים בו, לעומת חיטה שהיא מין חשוף ודי בשפשוף קל כדי להסיר את המוצים, גרעין קלוף של שעורה נקרא חושלא בלשון חז"ל, עובדה זו הוזכרה בכמה הלכות:

א. כל עוד המוץ אינו מוסר מהגרעין, הגרעין אינו מוכן לאכילה ואינו מקבל טומאה.

ב. בהלכות תרומות ומעשרות קיים כלל שכל עוד לא הסתיימה מלאכת ההכנה של הפרי לאכילה, לא חייבים להפריש ממנו תרומות ומעשרות. לפיכך מותר לאדם לקלף גרעין יחיד בלבד בפני עצמו, בלא להתחייב בהפרשת תרומות ומעשרות, כמובא במשנה מעשרות ד, ה.

ג. השעורה שימשה כמדד ביחס לשיעורים שונים, הגמרא יומא עט, א דנה בשאלה אם שיעור שעורה כולל את קליפת השעורה, או שאינו כולל אותה.

גרעין השעורה קל יותר מגרעין של חיטה. השעורים שגדלו סמוך לאדום היו באיכות נמוכה יותר מהשעורים שגדלו בשאר הארץ.

ממחקרים שנעשו בממצאים הארכיאולוגיים השונים עלה כי המבנה הגנטי של גרגרי השעורה בעבר דומה למבנה הגנטי של גרגרי השעורה של ימינו וכי אין הבדל מובהק ביניהם. השעורה היוותה מדד בסיסי לדינים רבים, כגון לדיני טומאה וטהרה. השיעור המינימלי ביותר של איברי האדם שיכולים לטמא הוא שיעור "כשעורה". השעורה הוזכרה גם כמשקל הבסיסי שממנו נגזרו מידות ושיעורים שונים שהובאו בחז"ל; כגון: פרוטה, מחצית השקל, ועוד

מקור הערך: אנציקלופדיה הלכתית חקלאית ערך 'שעורה'.