סימן קד - נזק שנגרם בהשבת פיקדון שלא למקומו

 

ראשי פרקים:

 

       שאלה

       א. השבה שלא מדעת הבעלים

       ב. משמעותו של מנהג המקום

       ג. חיוב נזקי המכונית מדין בור

       תשובה

* * *

שאלה 108

אחד החברים בכפר שאל עגלה מחבירו. לאחר גמר השימוש החזיר השואל את העגלה לחצר המשאיל בלא דעת המשאיל, והניח אותה במקום בו המשאיל לא היה רגיל להניחה. המשאיל הניע את מכוניתו שחנתה לא הרחק משם, ונסע אחורנית מבלי לדעת שהעגלה נמצאת שם. כתוצאה מכך פגעה המכונית בעגלה, ושתיהן ניזוקו. האם השואל חייב לפצות את המשאיל על הנזק שנגרם לעגלה ולמכונית?

א. השבה שלא מדעת הבעלים

נאמר במסכת ב"ק (נ"ז ע"א):

אמר' ר' אלעזר: הכל צריכים דעת בעלים חוץ מהשבת אבידה, שהרי ריבתה בו תורה השבות הרבה (מדרשת הפסוק: "השב תשיבם" מכל מקום).

ופירש רש"י (ד"ה הכל):

גונב וגוזל או אחד מארבעה שומרין שהחזירו צריך להודיעו לבעלים; ואם לא הודיעו חייב המחזיר באחריותן.

וא"כ אפילו אילו היה זה שומר חינם, הוא היה חייב לשלם מדין פשיעה. וק"ו לשואל, שחייב אפילו באונסין.

ב. משמעותו של מנהג המקום

מיהו מנהג המקום הוא, מכיון שכולם ביחסי חברות הדוקים, שכאשר מישהו משאיל דבר לחבירו הוא מחזיר אותו לרשותו בלא דעתו. וא"כ יש לומר שעל דעת המנהג השאיל לו את העגלה.

ניתן ללמוד דין זה ממה שנאמר במסכת ב"מ (צ"ד ע"א), שאף שאין אדם מתנה על מה שכתוב בתורה, יכול שואל להתנות שיהיה פטור מלשלם. וכן נאמר שם (צ"ג ע"ב) שאם הרועה נטר כדנטרי אינשי (כגון שמנהג הרועים לחזור בצהרים העירה (ולעזוב את העדר לשם כך) סגי. ואע"פ שכתבו התוס' (ב"ב ב' ע"א ד"ה בגויל) שיש מנהגי הדיוט שאין לסמוך עליהם הדברים אמורים דווקא במקום שנהגו לעשות מחיצה בהוצא ודפנא, שהוא מנהג הדיוט, משום שהוא שלא כהוגן, שאינם מקפידים על "מה טובו אוהליך יעקב". אך בנד"ד מנהג יפה הוא שהחברים מוחלים זה לזה, שיכול להחזיר פקדונו בלי להטריח את בעה"ב יותר מדי, וצ"ע.

ומסתבר שאע"פ שנהגו כן, מנהג זה הוא מנהג כשר רק כאשר השואל מחזיר את מה שלקח לאותו מקום ממש ממנו לקח אותו. אך כאשר הוא מחזיר אותו למקום שאין דרכו של בעה"ב להניחו שם, וע"י זה עלולים להיגרם נזקים על דעת כן לא נהגו, ועל דעת כן לא השאיל לו. ולכן נראה לענ"ד שהשואל אשם, ועליו לשלם את הנזק שניזוקה העגלה.

ג. חיוב נזקי המכונית מדין בור

אך על הנזק שניזוקה המכונית, אין לחייב אותו מדין שואל אלא מדין נזקי בור: שאע"פ שעצם ההכנסה של העגלה לחצר חבירו היתה ברשות, הרי לא היתה לו רשות להניח אותה באותו מקום בו הונחה. ולגבי נזקי בור הדין הוא: "שור ולא אדם; חמור ולא כלים" (ב"ק נ"ג ע"ב), ובעל הבור אינו חייב אלא על נזקי גוף, של אדם או של בהמה, ולא על נזקי רכוש. ולכן מעיקר הדין הוא פטור.

תשובה

למעשה נראה שעל השואל לשלם את הנזק שנגרם לעגלה במלואו, מפני שכל זמן שלא החזיר אותה למקום הראוי הוא נשאר בגדר שואל, וחייב אפילו באונסין. לעומת זאת, מנזקי המכונית הוא פטור, מפני שאין חיוב לשלם מדין בור על נזקי רכוש. אך מדין פשרה יש לחייבו בשליש מהנזק שניזוקה המכונית (עי' פת"ש חו"מ סי' י"ב ס"ק ג').

 

 

 

 

108 אייר תשל"ב.