סימן סג - נישואין לאבילה תוך י"ב חודש

 

 

ראשי פרקים:

       שאלה

       א. נישואי אשה אבילה בתוך ל'

       ב. הסבר שיטת ר"ת

       ג. גדר איסור הנישואין בשנת האבל

       ד. מצוות האשה להינשא

       ה. מכירת ספר-תורה לצורך נישואי אשה

       תשובה

 

* * *

 

שאלה 56

אשה שמת אביה ורצתה לקבוע מועד לנישואיה בתוך שנת האבל. האם מותר לה להינשא במועד שבחרה?

א. נישואי אשה אבילה בתוך ל'

נאמר בתוס' (יבמות מ"ג ע"ב ד"ה שאני):

ונראה לר"ת, דאע"ג דאסרינן באביו ובאמו בית השמחה עד י"ב חודש, מ"מ מותר לישא אחר שלושים משום מצוות פריה ורביה. ד"כל ל' יום לנישואין", סתמא קתני, אפילו באביו ובאמו, דלא מפליג אלא באשתו. ואע"ג דקיים פריה ורביה שרי, דהלכה כר' יהושע (שם ס"ב ע"ב), שנאמר "בבוקר זרע את זרעך"...

היתר זה אמור משום מצוות פריה ורביה. ולפי זה יש לעיין בדינה של אשה, שאינה מצווה על פריה ורביה. האם מותר לה להינשא לאחר ל' יום?

עוד נפסק בשו"ע (סי' שצ"ב סעי' ג') עפ"י התוס' (שם):

מי שלא קיים מצוות פריה ורביה ושידך אשה, ואחר שהכין צרכי חופה מת אחי המשודכת מותר לכונסה ולבוא עליה אחר שבעה.

והט"ז (ס"ק ה') כתב בדעת ר"ת (שהיא המובאת בתוס' שם), שאע"פ שהאשה אינה מצווה על פריה ורביה, מכיון שהוא חייב במצוה זו המצוה שלו דוחה את האבילות שלה. והט"ז דייק ממה שכתב הטור (סי' שצ"ב) בדעת הרא"ש (יבמות פ"ה סי' כ"ז) שלא סבר כר"ת. וטעמו, שאם כן, היכן מצינו שמצוה שלו תדחה איסור של אחר? ולכן כתב הרא"ש בטעם ההיתר, שהוא משום הפסד מרובה, מכיון ששידך כבר והכין צורכי חופה; אך היכא דלא שידך ולא הכין את צורכי החופה מקודם אסור לישא.

ומכיון שהשו"ע הביא להלכה את דברי הרא"ש, יש לומר שאין הלכה כר"ת, ולא התירו לאדם לישא אשה אבילה בתוך ל', אא"כ יש הפסד של הסעודה, ולא במקרה אחר. וא"כ בנד"ד, שעדיין לא הכינו את צרכי החופה, אין להתיר להם את הנישואין.

אך נראה לענ"ד שיש להקל בשאלה זו. אמנם השו"ע (סי' שצ"ב סעי' ג') כתב שרק במקום הפסד מותר למי שלא קיים מצוות פריה ורביה לשאת אשה אבילה תוך ל'. אך דעת הרבה פוסקים היא לחלוק על פסק השו"ע, והם סוברים שהלכה כר"ת, שהדבר מותר אף בלא הפסד. וכן כתב השד"ח (כרך ו' עמ' 176, מערכת אבילות סי' נ"ו) בשם ספר משנת ר' אליעזר שהעלה להתיר באבילות שלה אפילו אם לא הכין צרכי חופה, וכן נהגו רבני דורו למעשה. וכן הביא השד"ח (שם) מספר "זכרנו לחיים", שהרב מוהר"א צבי עשה מעשה כמה פעמים להתיר נישואין למי שלא קיים פריה ורביה, אף שלא הכין צרכי חופה, דלא כמרן. וכן כתב בערוה"ש (סעי' י"א) שבשעת הדחק סומכים על שיטת ר"ת, דלא כפסק השו"ע.

ב. הסבר שיטת ר"ת

וכדי ליישב את התמיהה שתמהו על ר"ת, כיצד דוחה מצוה שלו את האיסור שלה, נראה לבאר שהדבר תלוי במחלוקת אם יש מצוות ייבום על היבמה. והנה הגמרא במסכת יבמות (כ' ע"א) מקשה בענין ייבום של אלמנה ע"י כהן גדול, שמכיון שאיסור זה הוא לא-תעשה גרידא, א"כ יבוא עשה (דייבום) וידחה את לא-תעשה (של אלמנה לכה"ג).

אך על כך יש להקשות: היאך תעבור היא על לא-תעשה, הרי היא אינה מצווה על הייבום? אך אם נאמר כדעת הסוברים שגם האשה מצווה על הייבום (עי' פנ"י כתובות מ' ע"א ד"ה בגמרא אבל) אתי שפיר. אך לדעה הסוברת שהאשה אינה מצווה על הייבום (כן היא דעת החינוך, מצוה תקצ"ח. וכן היא דעת הרשב"א בתשובה, ח"א סי' י"ח), ע"כ למדנו מכאן שמותר לאשה לעבור על איסור לא-תעשה החל עליה, משום העשה של האיש. ומהר"ם בן חביב (תוספת יוהכ"פ דף פ"ו ע"א ד"ה אמר ר"י) הביא מכאן ראיה שעשה של האחד דוחה לא-תעשה של חבירו, וכן סוברים רבים. (ועי' הגהת רעק"א על תוספת יום הכיפורים, שהשיג עליו). ועי' שד"ח (מערכת חליצה סי' א', כרך ח' עמ' 55, וכן מערכת ה-ע' כלל ע"ג, כרך ה' עמ' 246) שהביא מחלוקת אחרונים בשאלה זו. ומסקנת דבריו שם היא שכל מצוה שאי אפשר לקיימה אלא בצירוף חבירו ויש בה לא-תעשה, ועל הלא-תעשה מצווה חבירו בעוד שרק הוא מצווה על העשה אף בזה אמרינן דעשה דוחה לא-תעשה. וא"כ גם כאן יש לומר שכיון שאי אפשר לקיים מצוות פריה ורביה אלא בצירוף האשה, אף שהאשה עוברת בלא-תעשה כיון שהאיש מקיים מצוות עשה דוחה מצוות העשה שלו את מצוות הלא-תעשה שלה.

וכן נראה שבדבר זה נחלקו גם שני תירוצי התוס' ישנים (כתובות מ' ע"א ד"ה אי). וא"כ סברתו של ר"ת לא נפלאת היא, ויש מקום לומר שגם בכה"ג אמרינן עשה דוחה לא-תעשה. (ועי' "מוריה", תש"ל ה'-ו', שם נכתב שיש לחלק בין ייבום לנישואין, עי"ש).

מיהו המנ"ח כתב (מצוה א' ס"ק א', הוצאת מכון ירושלים אות ט"ו) שאמנם איסור אלמנה לכהן גדול חל על האשה, אך האיסור שלה אינו איסור עצמי אלא מסתעף מן האיסור שלו, כמבואר במסכת יבמות (פ"ד ע"ב) שאשה הוקשתה לאיש. ולכן מצוות העשה של ייבום, המוטלת על האיש, דוחה גם את איסור הנישואין שחל עליה; שמכיון שאצלו האיסור נדחה, ממילא נדחה גם איסורה. וא"כ כאן שאני, שהרי האיסור שלה להינשא בימי אבילותה אינו מסתעף מהאיסור שלו. וא"כ אי אפשר לומר כאן שעשה דוחה לא תעשה. אך מדברי המהר"ם בן חביב (תוספת יום הכיפורים שם) לא משמע שסובר כסברת המנ"ח, אלא שכל שהאיש מקיים מצוה מותר לאשתו לעבור עבירה כדי לסייע לו לקיים את מצוותו. ואע"פ שכאן היא עדיין לא אשתו, יתכן לומר שנישואיה וסיועה למצוה באים כאחד.

ג. גדר איסור הנישואין בשנת האבל

עוד יתכן לומר, שאין כאן איסור, בנישואין תוך י"ב חודש לאחר פטירתו של האב. שכן יש לומר שכל מה שנחלקו הראשונים, זה רק תוך ל'; אך לאחר ל' ובתוך י"ב חודש, גם לדעת הרא"ש מותר, אפילו בלא הפסד מרובה. וצ"ע. אמנם אסור לאבל להיכנס לבית המשתה, אולם להינשא בעצמו יתכן שמותר לו, משום צורך מצוה.

ועוד יש לצדד להקל עפ"י מה שכתב הש"ך (סי' שמ"ד ס"ק ט'), שאם האב או האם ציוו את בנם שלא לנהוג בהם אבילות י"ב חודש, כיון שאבילות זו אינה שייכת בשאר מתים, אלא באב ואם מצוה לקיים את דבריהם ולא לנהוג אבילות. ומבואר מזה שדין י"ב חודש אינו מדין אבילות כדין אבילות ל', אלא מדין כיבוד אב ואם. וכדמות ראיה יש להביא מכך שלמדו את דין שלושים ימי האבל מן הפסוק (דברים כ"א י"ג) "ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים" (עי' מסכת שמחות פרק ז'). ומשמע שגם על אביו ואמו הצער הוא שלושים יום. וא"כ האבילות במשך י"ב חודש אינה משום צער אלא משום כבוד. מיהו שם הם גויים ואין משם ראיה. ועי' שדי-חמד (מערכת אבילות, כרך ו' דף פ"ג ע"א) שכתב שהאם יכולה למחול לבנה שלא יקיים אבילות כל י"ב חודש אלא רק ל'. ומשמע שאבילות י"ב חודש היא רק משום כבודה. וא"כ בנד"ד אין אצל הכלה לא-תעשה, אלא מצוות עשה של כיבוד אב ואם, או תקנת חכמים משום כיבוד אב ואם. והרי אין מצוות כיבוד אב ואם חלה כלל כשיש מצוה (עי' שו"ע יו"ד סי' ר"מ סעי' ט"ו), אף שאינה מצוה גמורה. ובפרט בכיבוד אב אחרי מותו, שנראה שאינו מעיקר מצוות כיבוד אב ואם מן התורה. (ועיין שד"ח מערכת ה-ע' סי' ע"ג, כרך ה' עמ' 246. ועי' לעיל סי' ל"א אות ד').

וכן יש לשקול אם האב מוחל כאן על כבודו. ומסתבר שהאב מוחל על כבודו כדי לראות את בתו נכנסת לחופה בשעטו"מ.

ד. מצוות האשה להינשא

בעלי התוס' (כתובות ד' ע"א ד"ה אבל) כתבו שאפילו אם יש לאיש בנים, מותר לו לישא אשה תוך י"ב חודש על אביו ואמו, משום "בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך". והנה פסוק זה הוא מדברי קבלה (קוהלת י"א ו'). ומכאן למדנו שגם מצוה מדברי קבלה דוחה אבילות זו, של י"ב חודש. וא"כ יש לומר באשה, שאף כי אינה מצווה על פריה ורביה, אך מ"מ היא מצווה במצוות "לא תוהו בראה לשבת יצרה", שהיא מדברי קבלה (ישעיהו מ"ה י"ח, גיטין מ"א ע"ב. ועי' לקמן סי' ס"ז אות א'). וא"כ יש לומר שהאבילות נדחית מפני מצוות "שבת" המוטלת עליה.

ועי' תוס' (ב"ב י"ג ע"א ד"ה שנאמר), שם נחלקו ר"י ור"י בר מרדכי: לדעת ר"י בר מרדכי יש מצוות "שבת" גם בעבד ואשה, אע"פ שהם פטורים מפריה ורביה. ואילו לדעת ר"י אין בהם מצוות "שבת", אלא שמצוות פריה ורביה היא מצוה רבה משום שיש בה יישוב העולם. אך מי שלא מקיים פריה ורביה, גם "שבת" אין לו. (ועי' לקמן סי' ס"ט אות ד').

ועיין תוס' (חגיגה ב' ע"ב ד"ה לא) שנקטו כדעת הר"י בר מרדכי, והביאו ראיה מהירושלמי במו"ק (פ"א ה"ז). ובמקום אחר (גיטין מ"א ע"ב תוד"ה לא) הביאו ראיה להר"י בר מרדכי מהירושלמי שם (וכן מהירושלמי גיטין פ"ד ה"ה).

וא"כ לדעת הר"י בר מרדכי, שהאשה מצווה ב"שבת", יש ללמוד שהיא מותרת להינשא בתוך י"ב חודש, ק"ו ממצוות "בבוקר זרע את זרעך", שכתבו התוס' שדוחה אבילות. מיהו לשיטת הר"י, החולק וסובר שאין מצוות "שבת" באשה, אי אפשר להתיר לאשה להינשא בזמן אבילותה. ואכן הבית-שמואל (אה"ע סי' א' ס"ק ב') פסק כדעת הר"י, שאשה פטורה מ"שבת". אך הט"ז (ס"ק ב') חולק וסובר שגם אשה חייבת ב"שבת", ולפי דעתו יוצא שמותר לה להינשא בתוך י"ב חודש.

ונראה לענ"ד להכריע כך: הנה הר"ן (לרי"ף קידושין ט"ז ע"ב סד"ה גמ') הקשה: מדוע אומרת הגמ' שם (מ"א ע"א) לענין קידושין, שמצוה בה יותר מבשלוחה, הרי היא לא מצווה על הקידושין? ותירץ שמכיון שהיא מסייעת לבעלה בקיום המצוה, גם לה יש צד מצוה, מפני שבלעדיה אי אפשר לקיים את המצוה. ובקרבן- נתנאל (לרא"ש קידושין פ"ב סי' א' אות א') תמה עליו, שהרי היא מצווה ב"שבת", כמו שכתבו התוס' (שהבאנו לעיל). ויש לתמוה על הקרבן-נתנאל: מהי קושייתו על הר"ן, הרי בתוס' (בב"ב ובגיטין) מבואר שהר"י חולק על הר"י בר מרדכי, וא"כ הר"ן סובר בפשיטות כדעת הר"י? (ועי' תורה תמימה בראשית א' כ"ח אות ס"ה, ולנימוקו השני אתי נמי שפיר בנד"ד).

עכ"פ ממה נפשך האשה מקיימת מצוה: אם משום "שבת", לדעת הר"י בר מרדכי; אם משום שמסייעת לבעל לקיים את מצוותו, כדעת הר"י והר"ן (ולפי הט"ז, גם לר"י חייבת ב"שבת").

ובחידושי אנשי-שם (לרי"ף קידושין ט"ז ע"ב אות א') הקשה מהגמ' (יבמות ס"ה ע"ב), שם נאמר שאשה יכולה לתבוע להתגרש מבעלה כשאינו יכול להוליד, ואף לקבל כתובה, בטענה דבעיא חוטרא לידה ומרא לקבורה. והקשה בחידושי אנשי-שם: מדוע לא אמרה הגמ' שם שטענתה היא שרוצה ילדים משום שרוצה לקיים את המצוה המוטלת עליה, שהרי היא מצווה לסייע למצוות פריה ורביה? וכן יש להקשות לדעת הראשונים הסוברים שיש מצוות "שבת" באשה, מדוע לא אמרה הגמרא שרצונה לקיים מצוות "שבת"? אלא שאת קושיית החידושי אנשי- שם על הר"ן לא זכיתי להבין, הרי שם היא תובעת להוציאה בכתובה, וזה שייך רק אם באה בטענה; וזו אינה טענה, שרוצה לסייע לדבר מצוה, שכיון שאין זו מצוה ממש אלא רק סיוע לקיום מצוה, אין זו טענה מספיקה לתבוע כתובה. וכן יש לומר לגבי מצוות "שבת", שאינה טענה חזקה דיה כדי לתבוע כתובה. מיהו בזה אפשר לומר שמצוות "שבת" היא חמורה, שהרי כופין את הרב לשחרר את עבדו בגללה. מיהו שם יש לומר שהעבד יקיים מצוות פריה ורביה לכשישתחרר.

ועוד יש להקשות על החידושי אנשי-שם: הרי כל טענתה היא שרוצה לסייע לבעלה בקיום המצוה. אך הוא, הרי אינו יכול לקיים את המצוה. א"כ איזו טענה יש לה, הרי בכלל אין לה למי לסייע? וצ"ע. (ובענין "שבת" עיין העמק-שאלה שאילתא קס"ה אות ב'. ועי' יד-אברהם, לשו"ע יו"ד סי' קפ"ד סעי' ב' ד"ה בשעת).

עוד יש לומר עפ"י הב"ח (סי' שצ"ב ד"ה תניא) שהביא את דעת הרמב"ם (הל' אבל פ"ו ה"ה), שמי שלא קיים מצוות פריה ורביה ומתה אשתו מותר לישא תוך ל', ולא יבוא עליה עד לאחר ל'. והקשה הב"ח: א"כ לשם מה נשאה? ותירץ שהחופה עצמה, שהיא הכנה לקיום מצוות פריה ורביה, מצוה גדולה היא. וא"כ יש לומר שהכנה לפריה ורביה יש לדמותה לסיוע לפריה ורביה; ויש להתיר לאשה לסייע במצות פריה ורביה כשהיא אבילה. (מיהו יש לחלק: שהרי חופה, אף שהיא רק הכנה, התורה החשיבה אותה כמצוה בפני עצמה, מה שאין כן במצוות האשה בנישואין).

ה. מכירת ספר-תורה לצורך נישואי אשה

ועוד נראה לומר שבעייתנו תלויה במחלוקת האחרונים בענין מכירת ספר-תורה כדי להשיא יתומה: לדעת הבית-שמואל (אה"ע סי' א' ס"ק ב'), הט"ז (ס"ק ב') והמג"א (או"ח סי' קנ"ג ס"ק ט'), מוכרין ספר-תורה כדי להשיא יתומה. כלומר, שמצוות נישואין גם של האשה מצוה רבה היא, ומתירה איסור מכירת ספר-תורה. ומסתבר שמצוות מכירת ספר-תורה חמורה יותר מאבילות; כי מכירת ספר-תורה היא פגיעה בכבוד ה', ואילו אבילות י"ב חודש על אביו ואמו היא כבוד בשר ודם. ונראה שלדעתם יהיה מותר ג"כ לדחות אבילות כדי להשיא אשה. אך לדעת החלקת-מחוקק (אה"ע שם ס"ק א') אסור למכור ספר-תורה לשם כך. ולדעתו יתכן שאסור לדחות אבילות משום נישואי אשה.

ולמעשה, גדולי הפוסקים הכריעו כדעת המג"א וסיעתו (עי' משנ"ב סי' קנ"ג ס"ק כ"ד, ערוה"ש סעי' ט"ו).

תשובה

למעשה נראה שיש להתיר לאשה זו להינשא, בצירוף השיקולים הבאים:

א. מצינו שהרבה פוסקים סוברים כר"ת, שאפילו בלא הפסד מותר לשאת אבילה תוך ל'.

ב. כאן מדובר לאחר ל', אך תוך י"ב חודש; ומקרה זה קל יותר.

ג. כל החיוב באבילות י"ב חודש הוא רק משום כיבוד אב ואם, ומסתבר שאביה של הכלה היה מוחל לה על כך.

ד. אף אם האב לא היה מוחל, ספק אם היא חייבת לשמוע בקולו בנד"ד, שיש בו צד מצוה.

ה. יש לומר שגם אשה חייבת להינשא. ומכיון שיש לה צד מצוה בדבר, המצוה דוחה את האבילות, כפי שמצוות "ולערב אל תנח ידך" דוחה את אבילותו של האיש.

ו. מצינו שמותר למכור ספר-תורה לשם נישואי יתומה, והוא הדין לנד"ד.

ז. מצב זה הוא שעת הדחק, שאם לא יקיימו את החתונה עכשיו, ידחו אותה בכחצי שנה, ועלולים לבוא לידי איסורים שונים; וא"כ יש כאן צד של "לאפרושי מאיסורא".

לכן נראה שעדיף לקיים את החתונה במועד המתוכנן, ותהיה זו נחת רוח לאב הנפטר.

 

 

 

 

56 אייר תש"ל.