סימן לו – פתיחת מקרר המדליקה תאורה בשבת

 

ראשי פרקים:

 

       שאלה

       א. מתעסק האם נחשב כעבירה

       ב. שני סוגי מתעסק

       ג. איזה מתעסק יש במקרה זה

       ד. האם המקרה דנן הוא פסיק רישיה דלא ניחא ליה

       מסקנה

* * *

 

שאלה

במשפחה מסוימת יש חלוקת תפקידים. תפקידו של הבעל לנתק את הנורה החשמלית במקרר לפני שבת. בשבת אחת שכח הבעל לנתק את הנורה ובאמצע התפילה נזכר בכך. חששו הוא שאשתו תפתח את המקרר, מתוך הנחה שהנורה כבויה, והנורה תידלק. האם עליו להפסיק את תפילתו, למהר לביתו ולהזהיר את אשתו שלא תפתח את המקרר, ותעבור על חילול שבת?

תשובה

א. מתעסק האם נחשב כעבירה

במס' שבת ע"ב ב': "נתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר פטור. לחתוך את התלוש וחתך את המחובר, רבא אמר פטור, אביי אמר חייב. רבא אמר פטור, דהא לא נתכוין לחתיכה דאיסורא. אביי אמר חייב דהא קמיכוין לחתיכה בעלמא". 

האשה הפותחת את המקרר, מתוך הנחה שהוא כבוי ונמצא שהיא מדליקה אותו, דומה לנתכוין לחתוך את התלוש ונמצא מחובר שלאביי חייב ולרבא פטור. והלכה כרבא. ונמצא שהיא מתעסקת, ומתעסק פטור. ומחלוקת דומה ביניהם מצינו שם בדף ע"ז א': "כסבור רה"י ונמצאת רה"ר, רבא אמר פטור אביי אמר חייב. רבא אמר פטור, דהא לא נתכוין לזריקה דאיסורא. ואביי אמר חייב דהא מתכוין לזריקה בעלמא".

ונ"ד דומה לסבור רה"י ונמצא רה"ר. אף היא סוברת שהמקרר כבוי ונמצא דלוק. ודעת הגרעק"א בשו"ת סי' ח' שמתעסק אע"פ שהוא פטור בכ"ז עובר עבירה וצריך למונעו מעבירה. ולכן מי שרואה את עבדו רוצה לקצור תבואה מחוברת לקרקע והעבד סבור שהיא תלושה והרב יודע שהיא מחוברת, אם נניח שמתעסק הוי שגגת עבירה, על הרב למנוע את העבד מלחתוך את התבואה, עי"ש.

אך לדעת המקור חיים סי' תל"א מתעסק אינו נחשב כשגגת עבירה כלל, ולדעתו אין על הרב למנוע מהעבד מלחתוך את התבואה כי הוא מתעסק ולא שוגג.

ונמצא איפוא ששאלתנו תלויה במחלוקת הגרעק"א והמקו"ח. לדעת הגרעק"א על הבעל להפסיק את תפילתו ולמנוע מאשתו מלעבור על חילול שבת, ולדעת המקו"ח אין הבעל מחויב למנוע את אשתו מלפתוח את המקרר כי אין כאן שגגת עבירה אלא מתעסק בלבד ומתעסק אינו עבירה כלל.

ב. שני סוגי מתעסק

אלא שהגרעק"א שם חילק בין מתעסק של כל התורה כולה שנתמעט מ"אשר חטא בה פרט למתעסק", לבין מתעסק שאין בו מלאכת מחשבת, שאינה מלאכה כלל. במתעסק הראשון יש עבירה, במתעסק השני אין עבירה כלל. והוכיח זאת מהאמור בב"ק כ"ו ב': "אמר רבה היתה אבן מונחת לו בחיקו, ולא הכיר בה ועמד ונפלה לענין שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה".

והקשה הגרעק"א: למה נקט רבה מטעם מלאכת מחשבת ולא מטעם מתעסק? ומכאן הוכיח שבמקרה של האבן אין כאן מתעסק רגיל שהתכוין לעשות דבר מסוים משום שסבור שעושה פעולה מותרת ונמצא שהפעולה אסורה בגלל טעות באחד ממרכיביה, היות ונעשתה מחשבתו (כי רצה לפעול את הפעולה שפעל) ופטורו משום מתעסק של כל התורה כולה שיש בו משום עבירה. אך אבן שלא הכיר בה לא נעשתה כלל מחשבתו, שהרי לא ידע על קיומה ואין זה מתעסק של כל התורה כולה אלא העדר מחשבה מעיקרא, ואין כאן מלאכת מחשבת כלל, ואין בכך שום איסור.

ג. איזה מתעסק יש במקרה זה

ויש לעיין לאיזה מן המקרים דומה המקרה שלנו?

יש שני מצבים אפשריים. מצב א' שבו הבעל צריך לסובב את הנורה שלא תידלק. מצב ב' בו הבעל צריך להבריג על המתג המדליק את הנורה כיסוי המונע את המתג מלהגיב על פתיחת הדלת.

נראה לכאורה שההבדל בין שני המצבים הוא ההבדל בין מתעסק בכל התורה כולה שעובר בשגגה, לבין מתעסק במלאכת מחשבת שאינו עושה מלאכה כלל.

המקרה הראשון, שהנוהג הוא לסובב את הנורה ולשחרר אותה מבית המנורה, דומה לחותך את התלוש ונמצא מחובר. מחשבתו נעשתה. הוא תלש את מה שרצה לתלוש. כלומר, נעשה המעשה שרצה לעשות, אלא שהוא סבור שמעשה זה אין בו מלאכה, כי חשב לתומו שהמדובר בתלוש, ונעשתה מלאכה, כי הדבר היה מחובר. ואף כאן האשה מתכוונת לפתוח את דלת המקרר מתוך הנחה שאמנם המנגנון המדליק את הנורה יפעל כרגיל, אלא שהנורה תהיה משוחררת והמנגנון לא יגרום לשום תוצאה והמלאכה לא תיעשה. ובטעות הנורה שנשארה מחוברת תידלק בכל זאת. במקרה זה נחלקו רבא ואביי בשבת ע"ב, אביי מחייב ורבא פוטר והלכה כרבא.

המקרה השני, שהנוהג הוא להבריג או לכסות את הכפתור המפעיל את המנגנון, דומה להגביה את התלוש ונמצא מחובר, הוא לא נתכוין כלל למעשה ולא נעשתה מחשבתו כלל. ואף כאן האשה מתכוונת לפתוח את דלת המקרר מתוך הנחה שהמנגנון המדליק את המנורה מושבת כליל. ומכיון שלא הושבת היא עלולה להפעילו בטעות. במקרה זה גם אביי מודה שהוא פטור. 

השאלה היא רק אם פטור זה הוא משום מתעסק של כל התורה כולה, שיש בו איסור מסויים, או שהוא מתעסק במלאכת שבת ואין כאן מלאכת מחשבת כלל, וא"כ לא נעשתה שום עבירה?

במקרה הראשון שנתכוין לחתוך את התלוש ונמצא מחובר הוא פטור מדין מתעסק של כל התורה כולה וכמו שכתבו התוס' בשבת (ע"ב ב' ד"ה נתכוין). ולדעתם, נתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר פטור משום מלאכת מחשבת משום שלא נעשתה מחשבתו. אולם צ"ע מהי דעתם במקרה השני שנתכוין להגביה את התלוש ונמצא מחובר, האם יש לדמותו למקרה הראשון ופטורו רק מדין מתעסק של כל התורה כולה, או שיש לדמותו למקרה השני שפטורו מדין מלאכת מחשבת ולא נעשתה מחשבתו. כי במידה מסוימת נעשתה מחשבתו והמעשה נעשה באותו חפץ שבו רצה שיעשה, אלא שהוא סבור שהחפץ תלוש והא לא נתכוין לתולשו כלל, אלא להגביהו, ונמצא מחובר, ובכל זאת נעשה כאן משהו שונה ממה שחשב לעשות, וצ"ע.

ד. האם המקרה דנן הוא פסיק רישיה דלא ניחא ליה

הגרש"ז אוירבך במנחת שלמה (עמ' תקמ"ט) דן בשאלה זו, האם הפותח דלת של מקרר בשבת, מתוך הנחה שהנורה כבויה, נחשב מתעסק. והוא מסתפק אם דינו כפסיק רישיה דלא ניחא ליה, או שמכיון שכך בנוי המקרר שכל פעם שיפתחו את הדלת תידלק הנורה, זו דרכו, ואין כאן פסיק רישיה אלא מתעסק. ולענ"ד במקום שנוהגים כל שבת לכבות את הנורה, א"א לומר שזה דרכו של המקרר, אדרבה הפותח סבור שהנורה כבויה ורק מי שיודע שאינה כבויה יודע שפתיחת המקרר עלולה להדליק את הנורה וא"כ עבורו יש כאן פסיק רישיה. 

אלא שהנחתו של הגרש"ז אוירבך שהפסיק רישיה הוא דלא ניחא ליה צ"ע, הרי בדרך כלל ניחא ליה שהנורה תידלק ויוכל לראות את תכולת המקרר ורק משום ששבת היום לא ניחא ליה שתידלק, והדבר דומה למה שכתבו התוס' בב"מ (ל' א' ד"ה אף), שהקשו, מדוע עלה זכר על פרה אדומה פסלה הא ודאי לא ניחא ליה שתיפסל פרה שדמיה יקרים? ותרצו שמכיון שאם היתה כשרה ניחא ליה בכך שעלה עליה זכר, מקרי ניחא ליה. אף כאן י"ל שאלמלא השבת היה ניחא ליה. לכן א"א לומר שבגלל השבת לא ניח"ל. 

מסקנה

יש כאן ספק איסור תורה, לכן על הבעל להפסיק את תפילתו על מנת למנוע מאשתו את פתיחת המקרר.