סימן מג – רחיצה בפושרין שהופשרו בשבת

 

 

ראשי פרקים:

 

       שאלות

       א. טעמי איסור רחיצה בפושרין

       ב. ביאורי הגר"א בסוגיא

       ג. הסברת דברי הראשונים שלא כגר"א

       מסקנה   

* * *

 

שאלות:

תינוק שלכלך, האם מותר לרחוץ אותו בשבת?

האם מותר ליטול ידים במים שהוחמו מאליהם בשבת?

האם מותר להסיר לכלוך ע"י רחצה במים חמין שהוחמו בשבת?

א. טעמי איסור רחיצה בפושרין

המג"א בסי' שכ"ו ס"ק ו' כ' בדעת הרא"ש שאסור לרחוץ את ידיו במים שהוחמו בשבת בהיתר. ובמשנ"ב (סי' שכ"ו ס"ק י"ז בסוגרים) כתב דאפילו מים שרק הופשרו בשבת, ואין היד סולדת בהם ג"כ אסור לרחוץ בהן אפילו אבר אחד. (ומש"כ שאין היד סולדת בהם צ"ע, דהרי חמין שהוחמו בשבת אסורין אע"פ שאין היד סולדת בהם, ופושרין שהופשרו בשבת ולא הוחמו - מותרין. וצ"ע בכוונתו, שאולי כונתו לא לפושרין בלשוננו אלא לחמין, אך פושרין ממש מותר). 

והנה בגמ' מ' ע"ב: "ובלבד שלא ישתטף בצונן ויתחמם כנגד המדורה מפני שמפשיר מים שעליו". והק' בתוס' הרי הפשירן לא זהו בישולן? ותירץ הריב"א דדומה כרוחץ במים חמין ויבוא להחם חמין לרחוץ גופו.

וכן יש להוכיח מלשון הר"ח שכתב: "מפני שנפשרו המים שעליו..." משמע שהאיסור משום שהמים שעליו נעשים פושרין ונמצא כרוחץ כל גופו בחמין.

אך בחי' הרשב"א הביא בשם ר"ת הסבר אחר שאסור משום שמבשל את המים שעליו. והוכיח כדבריו מהירושלמי, אולם הרשב"א חולק עליו וסובר כיתר הראשונים. וצ"ע במה נחלקו ר"ת וריב"א?

וי"ל דנחלקו בתרתי, ר"ת חושש לבישול מים, אע"פ שאין לחשוש שמא ישאר שם עד שתהיה היד סולדת בהם, אך המקום בו הוא נמצא ראוי ליד סולדת בהם ולכן יש לאסור. וריב"א חולק וסובר שמכיון שאין לחוש שמא ישאר שם עד שהיד סולדת בהם, דמי למניח מים במקום שלא יגיעו ליד סולדת בהם, ומטעם זה אין לאסור.

(ואולי י"ל דנחלקו אם עצם הנחת המים במקום שעלולים להגיע ליד סולדת בהם אסורה, אע"פ שאח"כ הוא יסלקם משם, האם סילוק זה רק מפקיע את האיסור, אך האיסור היה כבר בהתחלה, ולכן מדרבנן יש לאסור, או שרק הגעת המים לבישולם היא התחלת האיסור, והנחת המים במקום שהיד סולדת בהם אינה איסור כלל, כיון שסופו לסלקם משם לפני שהיד סולדת בהם. ובזה תלויה מחלוקת האחרונים, האם הנחת הפת בתנור אסורה אע"פ שהאפיה תהיה במוצ"ש, או שרק סוף האפיה הוא האיסור, ואם האפיה תהיה במוצ"ש, אין בכך איסור [עיין אג"ט זורע אות ח' ס"ק ב', ט"ז, י"ז, וחלקת יואב סי' י', ועיין תוס' ד' ע"א ד"ה "וכי" "קודם"]. ובעוד דבר נחלקו, שלדעת ריב"א הפשרת המים שעל גופו נחשבת לרחצה במים חמין, אע"פ שלא התרחץ ממש, אלא נמצא רחוץ מאליו, ור"ת חולק וסובר שאין זו רחצה בידים, אלא רחצה ממילא ולאו בכלל גזירת מרחצאות היא.

ולפי"ז תהיה אולי נפ"מ אם אדם מתכוון לעשות משהו אחר ולשם כך הוא בודאי נרטב, ונמצא רחוץ מאליו, כגון מי שהולך להקביל פני רבו או לשמור פירותיו וצריך להכנס למים חמים בדרך, לדעת ר"ת בודאי שאין כאן גזירת מרחצאות, ולדעת ריב"א יתכן שתהיה גם כאן גזירת מרחצאות. מיהו אין זה מוכרח).

ב. ביאורי הגר"א בסוגיא

והרא"ש כתב לאסור אפילו לחמם את הידים ליד המדורה בשבת. ובבי' הגר"א (ס"ק י"ג) הביא שתי ראיות לדבריו מדף ל"ט ב' ומדף קל"ד ב', ולא פירש. וכנראה כונתו לאמור בדף ל"ט ב' "אלא פניו ידיו ורגליו (כלומר מים שהוחמו בשבת אסורין ברחיצת פניו ידיו ורגליו). אימא סיפא ביו"ט כחמין שהוחמו ביו"ט, לימא תנן סתמא כב"ש? א"ר איקא בר חנניא להשתטף בהן כל גופו עסקינן והאי תנא הוא דתניא: לא ישתטף אדם כל גופו בין בחמין ובין בצונן דברי ר"מ ר"ש מתיר". ודייק הגר"א מקושיית הגמ' דפניו ידיו ורגליו אסורין בחמין שהוחמו בשבת. אלא שאין זו ראיה מוכחת, משום שלמסקנה שהגמ' תירצה שהמדובר הוא ברחצת כל גופו, יתכן שחזרה בה מסברתה שפניו ידיו ורגליו אסורין אפילו בחמין שהוחמו בשבת. ואכן הרמב"ם פסק שרק רחצת כל גופו אסורה אפילו בחמין שהוחמו בערב שבת. (וכתשובתו בהל' שכנים שאין לומדים הלכה ממו"מ של תלמוד).

ובדעת הרמב"ם בי' הגר"א (שם ס"ק י"ב) שלא אסרו לחמם כנגד המדורה אלא את כל גופו, אך פניו ידיו ורגליו לבד מותר, והטעם משום דהו"ל כחמין שהוחמו מע"ש שלא אסרו לרחוץ בהן אלא כל גופו ולא אסרו פניו ידיו ורגליו. וצ"ע מדוע המתחמם כנגד המדורה דינו כמים שהוחמו מע"ש?

ומה שברור שהגר"א הניח בדעת הרמב"ם שרחצת פניו ידיו ורגליו במים שהוחמו בשבת אסורה, וכמו שכתבו הרא"ש וההגה"מ (אע"פ שהמעיין בדברי הרמב"ם גופם אינו רואה זאת, אדרבה, לכאורה משמע להיפך יעויש"ה), ולכן כתב שהמתחמם כנגד המדורה דמי למים שהוחמו בע"ש שאסור בהן רק כל גופו, ואילו אבר אחד מותר, שאם היה דינם כמים שהוחמו בשבת, היה אסור אפילו אבר אחד.

וצ"ל בטעם דברי הרמב"ם שרק מים שנעשה בהם מעשה חימום לשם חימום נחשבים למים שהוחמו בשבת, שגזרו עליהם גזירת מרחצאות, שכל החשש שמא יבוא לחמם בשבת להדיא. אך מים שהוחמו מאליהן, ללא מעשה מכוון, אינם נחשבים למים שהוחמו בשבת ומותר לרחוץ בהן אבר אחד. ולדעת הרמב"ם המתחמם כנגד המדורה אינו נחשב למחמם מים להדיא, שהרי אין כונתו לחמם מים, אלא להתחמם בעצמו כנגד המדורה והמים מתחממין מאליהם. ולכן דינם כמים שהוחמו בע"ש.

ולדעתו י"ל שה"ה מים המתחממים מאליהם בדוד שמש, או בבוילר חשמלי וכד', יתכן שלא גזרו עליהם גזירת מרחצאות ומותר לרחוץ בהם בשבת פניו ידיו ורגליו, וצ"ע.

ובזה נחלקו, לדעת הגר"א, הרמב"ם והרא"ש, אם אדם המתחמם כנגד המדורה, מתכוון לחמם את המים שעליו או לא. אך שניהם סוברים שמים שהוחמו במכוון בשבת, אסור לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו.

אך שעה"צ אות ח' הבין בדעת הגר"א באופן אחר. דמאחר ואין לחוש שאדם המתחמם כנגד המדורה, יבוא להחם מים עד שהיד סולדת בהם ואינו אלא מפשירן, לא גזרו על מים שהופשרו בשבת, אלא על מים שהוחמו בשבת. ומים שהופשרו בשבת דינם כמים שהוחמו מע"ש. (ודלא כהמג"א שאפי' מים שהופשרו בשבת אסורים לרחוץ בהן אפי' אבר אחד. ובאמת המג"א אמר זאת בדעת הרא"ש ולא בדעת הרמב"ם. ולדעתו בזה נחלקו הרא"ש והרמב"ם. האם מים שהופשרו בשבת דינם כמים שהוחמו או לא. וכמו שהבין המשנ"ב בדעת הגר"א).

ג. הסברת דברי הראשונים שלא כגר"א

אלא שעל עצם הנחת הגר"א בביאור מחלוקת הרמב"ם והרא"ש, שאין לרחוץ פניו יו"ר במים שהוחמו בשבת בהיתר יש לערער. שהמעיין בדבריהם ימצא שאין הכרח לכך כלל. 

הרמב"ם כתב וז"ל: "וגזרו שלא ישטוף כל גופו בחמין ואפילו בחמין שהוחמו מע"ש, אבל פניו יו"ר מותר", ומשמע מפשטות לשונו שפניו ידיו ורגליו מותר אפילו במים שהוחמו בשבת.

והרא"ש לא אמר אלא שאסור לחמם ידיו כנגד המדורה. אבל בטעם האיסור לא אמר דבר. והמג"א פי' בדבריו שסובר כריב"א בתוס' שהאיסור משום שנמצאו ידיו רחוצות במים חמין בשבת ומכאן הוכיח שאפי' בפושרין שהופשרו בשבת אסור לרחוץ את הידיים. אך אין זה מוכרח, אדרבה, י"ל שסובר כר"ת שהאיסור הוא משום שמחמם את המים, כי י"ל שלריב"א הסובר שהאיסור משום שנמצא כאילו רוחץ בחמין בשבת, אין לאסור אלא רחצת כל הגוף, ואילו פניו ידיו ורגליו לא אסרו כלל, ולכן הרמב"ם שפירש כריב"א, סובר שרק מי שהשתטף כל גופו בצונן אסור לו להתחמם כנגד המדורה. אך הרא"ש שיתכן שסובר כר"ת שאסור לחמם את המים, אוסר גם בחימום הידיים בלבד, דמה לי מים שעל כל גופו ומה לי מים שעל ידיו בלבד?

ומצאתי און לי בתוספות הרא"ש, שאחרי שהביא את פי' הריב"א הביא את הירושלמי שלפיו יוצא שחימום גופו כנגד המדורה אסור מאותה סיבה שאסור להניח חבית של מים כנגד המדורה. ומשמע שהאיסור משום מבשל.

ולדברינו יוצא שאין כמעט ראשון הסובר שאסור לרחוץ פניו ידיו ורגליו במים שהוחמו בשבת בהיתר, אלא הגהות מימוניות. ורק הגר"א והמג"א פירשו, כן בדברי הרא"ש, וכפי שראינו אין הכרח לפרש כן. אדרבה, מסתבר לומר שהרא"ש לא סובר כן. וכן הירושלמי, אך מאחר ויצא לאיסור מדברי גדולי הפוסקים אין לסור מדבריהם. וכן פסק כדבריהם המשנ"ב. (אך ערוה"ש והאגרות משה או"ח א' סי' קכ"ו התירו).

לכן נלענ"ד שאין להתיר רחצת פניו ידיו ורגליו אלא במקרים מיוחדים, כגון מצטער וכמש"כ הרעק"א שמצטער מותר לו להתרחץ, אפילו כל גופו, וקטן שדינו כחולה.

וכן מי שאינו מתכוון, כגון הרוחץ כלים בשבת במים חמים אע"פ שידיו נרטבות ומתרחצות בחמין שהוחמו בשבת, אין איסור בדבר. ובפרט כשהמים הוחמו מאליהם, לא ע"י מעשה. דאפי' אם נאמר בדעת הגר"א שלא כשעה"צ, שמחלוקתם אינה בשאלה אם הוחמו מאליהן מקרי הוחמו או לא, מסתבר לומר שהגר"א לא התכוון לאסור הכנסת ידיו במים חמין לצורך דבר אחר. וזכר לדבר מה ששנינו ביומא שמותרלעבור במים כדי לשמור את פירותיו, דמאחר ואינו מתכוון לשם תענוג, מותר. (מיהו ראיה גמורה אין משם, דשם לא אסרו אלא הנאה, והנאה שאינו מתכוון לה אינה הנאה, דהו"ל הנאה הבאה לאדם בע"כ, עיין פסחים כ"ו וכן כ' הר"ן בפרק גה"נ [בדף ל"ב ע"א מדפי הרי"ף], משא"כ כאן דלא ההנאה אסורה, אלא הרחיצה, ואעפ"כ נראה שה"ה למי שהולך בשבת ונאלץ לעבור דרך מים חמים שדינו יהיה דומה לעובר במים ביוהכ"פ.)

וכן י"ל דהתירו לצורך נט"י, וכמו שכ' הפוסקים להתיר רחצת תינוק בחמין לפני המילה, דלצורך מצוה לא גזרו. ועיין אג"מ או"ח סי' קכ"ו שמטעם זה מתיר טבילה בחמין בשבת. (ומטהרת המשפחה נמסר לי שנהגו בירושלים לחמם מקוה גם בליל שבת בחום רגיל, ויתכן שהוא כדי לא להכשיל את הנשים.) 

מסקנה

מעיקר הדין נראה שמותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו במים שהוחמו בשבת בהיתר. אך מכיון שהמג"א והמשנ"ב וכנראה גם הגר"א אוסרים אין להתיר רחיצת פניו ידיו ורגליו במים חמים. אך לצורך מצוה, מי שמצטער וכד' יש לסמוך על הסוברים שמותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו במים שהוחמו בשבת בהיתר. 

 

(שבט תשמ"ב)