סימן מד – תרופות לילד היפראקטיבי בשבת

סימן מד – תרופות לילד היפראקטיבי בשבת

חז"ל אסרו ליטול תרופות בשבת גזירה שמא ילך אדם בשבת וישחוק סממנים כדי להכין תרופות ויעבור על איסור טחינה מהתורה. אמנם יש שטענו שבימינו, שאנו קונים תרופות מן המוכן ואין חשש שמא נשחוק סממנים, יש מקום להתיר נטילת תרופות. מאידך גיסא, יש הסבורים שמכיון שגם בימינו בתי החרושת המייצרים תרופות אכן שוחקים סממנים, לכן הגזרה במקומה עומדת, למרות שהצרכנים אינם שוחקים את הסממנים בעצמם. ועי' ציץ אליעזר (ח"ח סי' ט"ו).

חולה שנפל למשכב רשאי ליטול תרופות, אע"פ שאין סכנה נשקפת לחייו. כי על חולה לא גזרו גזירה זו (שו"ע או"ח סי' שכ"ח סעי' י') אולם הילד ההיפראקטיבי אינו חולה, אדרבה, הוא סובל מעודף בריאות...

הגרש"ז אוירבך זצ"ל (שש"כ פרק ל"ד הע' פ"ב) הסתפק בגון דא, שאולי היא הנותנת, מאחר שאין מדובר בפצע או מחלה, אין זו "תרופה" שעליה נגזרה הגזירה. כי רק על תרופות גזרו חז"ל, ולא על אמצעים הבאים לפתור בעיות רפואיות שונות.

אולם גם אם נניח שהגזירה חלה על תרופות, בנידון שלפנינו יש לומר שבמקרה זה נטילת התרופה מותרת, וזאת בגלל צורך המצוה שבדבר: למנוע הפרעה מציבור המתפללים.

המתפללים הם רבים המקיימים ביחד מצוות תפילה ולימוד תורה. ומותר ליחיד לעבור עבירה קלה כדי לאפשר לרבים לקיים מצוות חשובות, שעיקרן מהתורה (תוס' שבת ד' ע"א ד"ה וכי). שיש שתי סיבות שבהן אין אנו אוסרים לאדם לחטוא כדי שיזכה חבירו, מצוה דרבים ואין פשיעה. פה מדובר אמנם במצוה דרבים, אך לכאורה יש פשיעה בכך שמביאים ילד כזה לבית הכנסת.

ונלענ"ד שאין לומר שנער זה יכבד וישב בביתו ולא יפריע את תפילתם של הרבים, שהרי יש מצוה לחנכו לתפילה ולהתנהגות נאותה הן בבית הכנסת והן בבית, בפרט בשבת.

ועוד הרדב"ז בתשובותיו (ח"ג א' ס"ח סי' תר"מ) דירג את האיסור ליטול תרופות בשבת כאיסור קל, שאינו חמור יותר מאמירה לנכרי לעשות מלאכה מדרבנן בשבת (שבות דשבות). ואמירה לנכרי כזאת מותרת לצורך מצוה. וא"כ הוא הדין נטילת תרופות מותרת לצורך מצות חינוך הנער ותפילת הרבים. 

מסקנה

מותר להביא ילד היפראקטיבי לבית הכנסת בשבת בתנאי שיתנו לו תרופה מתאימה שלא יפריע למתפללים.