סימן נא – מוצב, כיצד ניתן לטלטל בו בשבת?

 

 

ראשי פרקים:

 

       א) עשיית צורת הפתח

       פתיחה

       א. צורת הפתח בראש תל

       ב. צורת הפתח הרחוקה יותר מג' טפחים משפת התל

       ג. דין צורת הפתח על תל תלוי במחלוקת רש"י והרמב"ם

       סיכום

       מסקנה

       ב) שימוש במחיצות קיימות

       א. תעלות קשר וגדרות כהקפה לדירה

       ב. האם חיילים הם דיורין

       מסקנה

* * *

 

א) עשיית צורת הפתח

פתיחה

שלש אפשרויות קיימות כדי להתיר טלטול במוצב:

א. לסמוך על הגדרות (עיין מה שכתבנו בענין גדר צבאית).

ב. לסמוך על תעלות הקשר (שעומקן לרוב י' טפחים).

ג. לסמוך על שיפוע התלולית. אנו נעסוק כאן רק באפשרות זו, שבעיותיהשונות מיתר שתי האפשרויות שהוזכרו, משום שהיקף זה נעשה בידי שמים(אם המדובר בתל טבעי) ולא בידי אדם. ואין כאן היקף לדירה. וכדי להפוך את ההיקף כעשוי לדירה צריך להוסיף על התל מחיצה העשויה בידי אדם לשם דירה באורך עשר אמות. והשאלה היא האם צורת הפתח באורך עשר אמות, דיה לשמש כמחיצה כזאת? 

א. צורת הפתח בראש תל

בשו"ע סי' שנ"ח ס"ח נפסק: תל יותר מסאתים ועשה מחיצות אפילו על שפתו לדירה מועיל, שהרי דר באויר מחיצות שעשה. ופירש המשנ"ב (ס"ק ס') דלא מיבעיא אם הרחיק משפת התל ג"ט דבודאי מועיל, אלא אפילו על שפתו מועיל כיון שהוא גר למעלה אין המחיצות התחתונות מועילות לו אלא המחיצות העליונות. וצ"ע אם צורת הפתח תועיל לו?

אמנם במחיצה שלא הוקפה לדירה ופרץ בה פרצה ביותר מעשרה וחזר וגדרה בצורת הפתח הדבר מועיל, כמו שכ' המשנ"ב (סי' שנ"ה ס"ק כ"ה). אך שם צורת הפתח הינה חלק מהגדר כולה. אך כאן צורת הפתח אינה חלק מגדר אלא עומדת בפנ"ע ואין זו צורת הפתח, כמו שכתב החזו"א (סי' ע' ס"ק כ"א).

מיהו י"ל שכיון שע"י צורת פתח זו הריהו כסותר את המחיצה באותו מקום ובונה במקומה מחיצה חדשה הרי זה חלק מהמחיצה. (עיין רא"ש פ"ב סי' ד' שכתב סברה זו).

אלא שיכול להיות שסברת הרא"ש לא נאמרה אלא במחיצה ממש, שע"י בניית המחיצה החדשה הריהו כסותר את המחיצה הישנה. אך בצורת הפתח אולי אין לומר שמחיצה הלכתית זו תועיל לסתור מחיצה ממשית.

אך בנידון דידן שגם המחיצה הישנה אינה מחיצה ממש אלא מחיצה הלכתית, שהרי על התל אין מחיצות, אלא אמרינן גוד אסיק מחיצתא, יש לומר שצורת הפתח תועיל לסתור את המחיצה ההלכתית הקודמת ולעשות במקומה מחיצה הלכתית חדשה. ואדרבה צורת הפתח היא מחיצה מוחשית יותר מגוד אסיק וצ"ע.

ב. צורת הפתח הרחוקה יותר מג' טפחים משפת התל

לפני שנתייחס לשאלתנו, האם צורת הפתח על שפת התל מועילה, נתייחס לאפשרות אחרת של העמדת צורת הפתח במרחק מסויים משפת התל.

ויש לעיין אם בתל תועיל צורת הפתח הרחוקה יותר מג' טפחים משפת התל. שהחידוש הוא בתל שמחיצה על שפת התל ממש מועילה משום שלא היו שם מחיצות ניכרות ועתה עשה מחיצה חדשה הניכרת, אך בריחוק ג' טפחים, האם תועיל כאן צורת הפתח? והבעיה היא, שבשלמא בשפת התל אנו רואים את צורת הפתח כחלק מהמחיצות האחרות של התלולית מדין גוד אסיק, אך במרחק ג' טפחים עומדת צורת הפתח לעצמה ואינה מהווה חלק מהמחיצות העולות מהתלולית.

והדבר תלוי במחלוקת האחרונים האם צורת הפתח הרחוקה מהכותל יותר מג' טפחים כשרה. הבכור שור (בחי' לעירובין י"א ב') פוסל צורת הפתח כזו, כשם שלחי רחוקה יותר מג' טפחים פסולה. דהו"ל מחיצה שהגדיים בוקעין בה. ודייק מהמג"א (סי' שס"ג ס"ק ה') שהביא בשם הרר"י טעם אחר לפסול לחי רחוקה יותר מג"ט, משום דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה. ולפי"ז צורת הפתח הסותמת את רוב הפתח, תהיה כשרה. ועי' בה"ל למשנ"ב (סי' שס"ג ס"ו) שדעתו נוטה יותר לומר שצורת הפתח מחיצה גמורה היא וגם כשהיא רחוקה מהכותל יותר מד' טפחים - כשרה. אם כי לכתחילה בודאי שיש לחוש ולהחמיר אפילו במרחק של ג' טפחים. ועי' חזו"א (סי' ע' ס"ק י"ד) שהרחיב את הביאור של סברת הבכור שור, שאע"פ שצורת הפתח היא מחיצה גמורה לענין כלאים, בשבת יש צורך שהיא תקיף רשות, ורק כשהרשות מוקפת כולה מכל צדדיה צורת הפתח משמשת לה כפתח (וה"ה כאשר כל הרשות מוקפת ע"י צורת הפתח, כי כל פתח משמש למקום מוקף וגדור עפ"י הלממ"ס עי"ש). אך צורת הפתח העומדת בפני עצמה רחוקה מהכתלים פסולה לשבת. וא"כ י"ל גם כאן. כאשר צורת הפתח ניצבת על שפת התל ממש היא חלק מהיקף המחיצה של התל, ותוספת צורת הפתח מועילה לתקן את המחיצה הטבעית של התל שלא הוקפה לדירה, ועתה צורת הפתח מקיפה אותה לדירה, משא"כ כאשר צורת הפתח רחוקה יותר מג"ט משפת התל היא עומדת בפנ"ע ולהבכור שור היא פסולה. אך לדעת החולקים היא תהיה כשרה (בתנאי שאינה רחוקה עשר אמות משפת התל - עי' משנ"ב בה"ל סי' שנ"ח ס"ו). אך כאמור, לכתחילה ראוי להצמידה לשפת התל, ולפחות לחי אחת תעמוד על שפת התל (עי' חזו"א שם שהכריע כן כדעת המקו"ח בתיקון עירובין).

אלא שהשאלה היא, האם צורת הפתח על שפת התל מועילה בכלל, כלומר, האם היא נחשבת כסותרת מחיצה קודמת או לא?

ג. דין צורת הפתח על תל תלוי במחלוקת רש"י והרמב"ם

ואולי תלויה שאלתנו במחלוקת רש"י והרמב"ם. שיטת רש"י בתל גבוה י' ורחב ד' שנחשב לרה"י משום גוד אסיק מחיצתא (שבת ו' ע"ב ד"ה קמ"ל ועירובין פ"ט, ד"ה כו"ע) ולשיטתו המחיצה הנוספת הנבנית על שפת התל מבטלת את המחיצה ההלכתית הקודמת, של גוד אסיק, ויוצרת במקומה מחיצה חדשה. ולשיטה זו נראה שגם צורת הפתח תועיל בתנאי שהיא תהיה על שפת התל.

אבל לשיטת הרמב"ם (כפי שהסבירה הגר"ח בהל' סוכה פ"ד ובהל' שבת וכ"כ המאירי סוכה ד' ע"ב) שתל גבוה י' ורחב ד' נחשב לרה"י, משום שאינו מקום השימוש של רשות הרבים, ולא מדין גוד אסיק מחיצתא, צריך לומר שתוספת המחיצה על התל אינה מבטלת את המחיצה הקודמת, אלא יוצרת מחיצה חדשה, שלא היתה כאן כלל, ודי לנו במחיצה זו לשם דירה כדי להתיר יותר מבית סאתיים.

ולדעת הבכור שור שצורת הפתח שאינה חלק ממחיצה שלמה פסולה לשבת, א"כ לשיטת הרמב"ם שתל אינו נחשב למוקף מחיצות, לכאורה לא תועיל לנו כלל צורת הפתח בכה"ג, אלא מחיצה גמורה דוקא, שמאחר ואין על שפת התל מחיצות אחרות אלא מחיצה זו בלבד של צורת הפתח, הו"ל צורת הפתח העשויה באויר.

ואולי י"ל שגם לשיטה זו מכיון שגובה התל מהווה מחיצה להפריד בינו לבין השטח שמסביבו, שע"י כך, נעשה התל רה"י, אף שאין המחיצה נמשכת ועולה על גביו, מצטרפת צורת הפתח שעל שפת התל עם המחיצות של דפנות התל להחשב כמחיצה. אולם מה שברור שלשיטה זו א"א לומר שצורת הפתח תבטל את המחיצות הטבעיות והמוחשיות של גובה התל, אלא היא מחיצה חדשה המצטרפת למחיצות הטבעיות. וצ"ע אם בכהאי גוונא תועיל צורת הפתח להתיר יותר מבית סאתיים. שהרי הרא"ש כתב במפורש שהטעם שהמחיצה החדשה מועילה הוא רק משום ביטול המחיצה הקודמת. ואילו פה אין ביטול מחיצה קודמת אלא מחיצה חדשה.

אמנם לשיטת הריטב"א המצריך מחיצה שלמה לכל האורך בודאי אינו סובר כטעם הרא"ש שע"י המחיצה החדשה מתבטלת הישנה, שא"כ הרי די לנו ביותר מעשר אמות, אלא ע"כ עצם בנית מחיצה חדשה עושה את ההיקף לדירה ולשיטתו יתכן שתועיל צורת הפתח בתל, בתנאי שתימשך לאורכה של רוח אחת מרוחות התל. אך השו"ע לא פסק כשיטה זו.

סיכום

לשיטת הרא"ש צריך לבטל את המחיצה הקודמת, ולבנות מחיצה חדשה, דבר זה אפשרי רק לשיטת רש"י שבתל המתלקט אנו אומרים גוד אסיק מחיצתא מעל לתל, וצורת הפתח על שפת התל מבטלת את הגוד אסיק באותו מקום ובמקומו בונה פתח. אך לשיטת הרמב"ם שהתל עצמו מהווה מחיצה א"כ צורת הפתח אינה משתלבת במחיצה זו. מיהו לפי מה שכתב החזו"א שצורת הפתח באויר אינה מועילה בשבת משום שאינה תוחמת רשות, בנ"ד י"ל שהרשות נתחמת ע"י עצם התל וצורת הפתח בשפת התל צמודה למחיצה הקיימת ואינה נחשבת כאויר. וא"כ צורת הפתח תועיל גם לשיטת הרמב"ם מה גם שיש פוסקים החולקים על הבכור שור וסוברים שצורת הפתח באויר כשרה גם בשבת. 

מסקנה

מותר לבנות צורת הפתח על שפת התל באורך עשר אמות.

ב) שימוש במחיצות קיימות

בחלק הקודם של בעייתנו עסקנו במוצב שנעשה בו מעשה של הקפה לדירה, ע"י תוספת של צוה"פ. עתה שומה עלינו לברר אם מועילות הקפות אחרות, כגון תעלות קשר וגדרות תיל, הקיימות בכל מוצב, גם בלא תוספת תיקון של גדר נוספת.

א. תעלות קשר וגדרות כהקפה לדירה

הבעיה היא: האם מחיצות אלו נחשבות כמוקפות לדירה?

בשו"ע או"ח סי' ת"א נפסק: "סתם עיירות מוקפות לדירה, שבונים בתים תחילה ואח"כ מקיפין אותם. אבל סתם מבצרים אינם מוקפים לדירה". ופירש המשנה ברורה (ס"ק ח'): "דדרך הוא לעשות תחילה המבצר ואח"כ מתיישבין בתוכו אנשים לדור".

אך בסי' שנ"ח פסק המשנה ברורה (ס"ק י"ט) שאם חשב בפירוש בשעה שהקיף למקום הזה שייבנה בו בית אח"כ, אפשר שיש להקל ולומר דמיקרי מוקף לדירה שהרי הקיף אותו לשם דירה. ולפי"ז יוצא שהמבצרים, כיון שנבנו לשם הושבת החיילים בתוכם, יחשבו כמוקפים לדירה ולא כהשולחן ערוך בסי' ת"א.

ובאר בשער הציון (אות כ"א) שהיא מחלוקת הראשונים והפוסקים. שלשיטת הרמב"ם (פט"ז מהלכות שבת ה"ה) צריך הקפה לשם דירה, ולשיטת רש"י והרשב"א צריכה להיות הקפה לדירה קיימת דהיינו שהדיורים קדמו להקפה. וכפירוש הרמב"ם משמע מהר"ח והרי"ף.

(ואולי יש להביא ראיה לשיטת הרמב"ם, שלא הקדימה של ההקפה לדירה בזמן היא הקובעת, מהא דאיתא במגילה (ג' ע"ב) ובערכין (ל"ג ע"ב) לגבי בית עיר חומה שהוקף ולבסוף ישב ולא שישב ולבסוף הוקף, והיא סברה הפוכה לגמרי מעירובין(כ"ד ע"א) ועירובין (כ"ו ע"א) לפירושם של רש"י והרשב"א וצ"ע. אך לשיטת הרמב"ם י"ל דאה"נ דהוקף ולבסוף ישב במגילה ר"ל כשהוקף לשם דירה, אף ע"פ שרק לבסוף ישב, וישב ולבסוף הוקף צ"ל דלא הוקף לשם דירה אלא לשם משהו אחר. ועיין שפת אמת למגילה שכתב דהוקף ולבסוף ישב ר"ל הוקף ע"מ לשבת. ובטור או"ח סי' תרפ"ח כתב דישב ולבסוף הוקף ר"ל דישב שלא ע"מ להקיף ואולי בזה הקלו רבנן, וצ"ע.

ועיין עירובין (ס"א ע"ב) בעיר חרבה המוקפת מחיצה נחשבת כולה כד' אמות לענין תחומין, ומסתמא דה"ה לענין טלטול. אע"ג דל"ה מוקפת לדירה, אלא לשם דירה. [אך אין הכרח לזה כי יתכן לחלק בין תחומין לבין טלטול עי' שו"ת חכ"צ סו"ס ה']. מיהו י"ל דכיון שבתחילתה הוקפה לדירה, אף שעתה חרבה שפיר נחשבת כמוקפת לדירה.)

וא"כ פסק השו"ע בסי' ת"א מבוסס על שיטת הפוסקים שצריך הקפה לדירה קיימת, דהיינו שהדיורין קודמין להקפה. אך המשנה ברורה פסק כסוברים שצריך הקפה לשם דירה ואין צורך שהדיורין יקדמו להקפה. ואפשר להקל ולסמוך על שיטה זו.

ב. האם חיילים הם דיורין

עוד יש לשאול, האם חיילים נחשבין לדיורין?

במס' עירובין (כ"ו ע"א): "אמר רב אסי: מחיצות אדרכלין לא שמה מחיצה" (ופירש"י: "בנאים שעושין מחיצה לצל סביבותיהם כשבונים בחמה"). "כיון דלצניעותא עבידא לה לא הויא מחיצה". (רש"י: "ולמחר סתרי לה לאו כלום היא").

ושם (כ"ב ע"א): "וכל דירה שתשמישה לאויר כגון בורגנין שבשדות בית סאתים מותר יותר מב"ס אסור" (רש"י: "והיא עשויה לשמור אויר שחוצה לה").

וצ"ע בדבריו אם בורגנין אלו שומרים רק ביום או גם בלילה, שאם אנו רוצים להשוות דירה שתשמישה לאויר לאדרכלין עלינו לומר שאין דירתה קבועה כל היום וכל הלילה אלא דירתה זמנית בלבד.

ושם (כ"ג ע"א): "ועוד אמר ר"י בן בבא הגינה והקרפף שהן ע' אמה ושיריים על ע' אמה ושיריים המוקפות גדר גבוה עשרה טפחים מטלטלין בתוכה ובלבד שיהא בה שומירה". אמנם לדידן דקי"ל כר"ע שם כל פחות מב"ס א"צ שיהיה מוקף לדירה. אך מריב"ב נלמד לדידן, דלדידיה אפילו פחות מב"ס בעינן מוקף לדירה, ושומירה נחשבת אצלו לדירה, וקשה מאי שנא מבורגנין? אלא ע"כ בורגנין אינם קבועים שם יומם ולילה. אולם שומירה היא מקום קבוע לדירת השומר.

ויעוי"ש תוס' (ד"ה שהוא) שהקשו למה למדנו ב"ס מחצר המשכן, נלמד מהר הבית ועזרת נשים שהיתה קל"ה אמה? ותרצו בתירוצם השני שהעזרות היו מוקפות לדירה, שהיו שומרים בה כל הלילה. וקשה הרי גם במשכן היו שומרים? וצ"ל שהמשכן דומה לאדרכלין שאין מקומם קבוע, מה שאין כן בבית עולמים שהיה מקומו קבוע. 

(עיין ירושלמי ריש פי"ב בשבת, ושם בפ"ז סוף הל' ב' מחלוקת אמוראים אם המשכן היה נחשב לבנין לשעה או לבנין עולם. ועיין בבלי שבת ע"ד ע"ב קושר ע"מ להתיר הוא. ועיין בבלי עירובין נ"ה ע"ב דכיון דכתיב "עפ"י ה' יחנו" כמאן דקביע להו דמי, וכן בשבת ל"א ע"ב וצ"ע. ואולי י"ל שבמשכן לא היתה קדושה למקום אלא למחיצות, ולמחיצות היה דין קביעות, אך למקום בודאי לא היה דין קביעות . עי' לעיל סי' י"ב). 

עכ"פ למדנו מכאן ששמירת המקדש נחשבת לדירה ואינה כבורגנין שהיא שמירת ארעי.

וכן כתב המגן אברהם (סי' שס"ב ס"ק א') שמחיצה לשמור את השדות (דהיינו בורגנין) אינה עשויה לדור בה יומם ולילה. וכן כתב הב"ח בריש סי' שס"ב והביאו הביאור הלכה (סי' שס"ב ס"א). ולפי"ז חיילים הנמצאים במקום יומם ולילה נחשבים לקבועים.

מסקנה:

מכיון שהמוצב משמש מקום מגורים לחיילים יומם ולילה מותר לטלטל בו אפילו יותר מבית סאתים.

אך תצפית יום אסורה בטלטול אם היא מכילה יותר מב"ס.

(הערת העורך: 

חלק מתצפיות היום הן במוצבים סגורים שכרגע אינם מאוישים, וצריך לעיין אם זה שכרגע משמשים לתצפיות יום, ובעבר ואולי בעתיד המוצבים יאוישו, מתיר טלטול יותר מב"ס אף בתצפיות יום או לאו.

ושורש הבעיה הוא: האם הבניה לצורך דיורים עיקר, אף שעתה הם ארעי, או שהדיורים הקבועים עיקר. וע"כ, זה שבטלה לזמן מה הקביעות, מחייב לתקן אף את המחיצות. 

תשובת הרב: מסתבר לומר שאם המוצב שימש בתחילה יומם ולילה נמצא שההיקף היה לדירה, ולכן אע"פ שעתה הוא משמש לתצפית יום בלבד הוא נחשב כמי שהוקף לדירה ומותר לטלטל בו גם אם הוא יותר מב"ס, ובפרט כאשר יש סיכוי שאולי יחזור גם בעתיד לאיוש קבוע.)