סימן סא – תערובת חמץ

 

שאלה

כדי להבטיח צמיחה טובה של פרחים משקים אותם במי סוכר. הסוכר שבו משתמשים הוא מסוג ב' ומגיע ארוז בשקי קמח לשעבר.

האם מותר להשקות בסוכר זה בפסח?

תשובה

בשו"ע סי' תמ"ב ס"א נפסק:

"תערובת חמץ עוברים עליו משום בל יראה ובל ימצא, כגון המורייס וכותח הבבלי ושכר המדי וכל כיוצא באלו מדברים הנאכלים".

ובמג"א (שם ס"ק א') הביא מחלוקת המגיד משנה והכס"מ, שלדעת המ"מ רק כאשר יש כזית בכדי אכילת פרס עובר, ולדעת הכס"מ גם כאשר אין כזית בכא"פ עובר.

ובטעם מחלוקתם כתבו המפרשים, שלדעת המ"מ מכיון שכזית ביותר מכא"פ אינו עובר על אכילתו ממילא לא עובר גם על ב"י וב"י. אך הכס"מ סובר שאע"פ שאינו עובר על אכילתו, איסור ב"י וב"י שאני, שהרי סו"ס יש כאן בכל התערובת כזית. ועיין (ערוה"ש סי' תמ"ב סי"ב) שהשוה זאת לטומאת משא שאם נושא שני חצאי זיתים של נבילה טמא, אע"פ שבטומאת מגע אינו טמא. כי בטומאת מגע נוגע בכל חצי זית לחוד וחצי זית אינו מטמא, אך בטומאת משא נושא את כל החלקים ביחד ונמצא שנושא כזית נבלה ולכן הוא טמא.

וכ' הגר"א בס"ק ב' שדברי הרמ"ך (שהם כשיטת הכס"מ) עיקר שאף כשאין כזית בכדי אכילת פרס עובר בב"י.

מיהו כל זה בתערובת של יבש ביבש. אך תערובת של לח בלח, למ"ד טעם כעיקר דאורייתא אף בחמץ התערובת אסורה מן התורה. ולמ"ד טעם כעיקר מדרבנן תערובת אסורה מדרבנן. אלא שכל זה לענין אכילה, אך לאיסור ב"י וב"י יש מקום לומר שאינו עובר בטעם גרידא, אלא רק על ממשו של חמץ. ונחלקו בדבר החק יעקב והעולת שבת. החק יעקב (סי' תמ"ב ס"א) סובר שאין בו איסור מהתורה והעו"ש סובר שיש בו איסור מן התורה. (ואולי יש לתלות את מחלוקתם במחלוקת הנ"ל של המ"מ והכס"מ. המ"מ שסובר שאם אין בו בכדי אכ"פ פטור, משום שאין בו איסור אכילה, יסבור כאן להיפך, שאם יש בו איסור אכילה יש בו גם איסור בל יראה ובל ימצא. והכס"מ הסובר שאם אין בו כזית בכא"פ חייב, משום שסובר שאין קשר בין איסור אכילה לאיסור ב"י וב"י, וגם במקום שאין בו איסור אכילה יש בו איסור בל יראה, יסבור כאן להיפך, שאע"פ שיש בו איסור אכילה אין בו איסור בל יראה, ואינו מוכרח).

ועי' תוס' יבמות [פ"ב ע"א ד"ה ר' יהודה] בהסברם הראשון, שקמח נחשב ללח, וכן נקטו עוד ראשונים, הרשב"א ותרוה"ד, וכן פסקו: הב"ח, הט"ז, הש"ך, המג"א והפר"ח. אך בתירוצם השני סוברים שקמח אינו נחשב לח וכן דעת הרמב"ם והראבי"ה והסמ"ק (עי' עינים למשפט יבמות שם). 

נמצא א"כ שיש כאן ספק-ספיקא לחומרא, ספק אם קמח נחשב כלח, ואת"ל שנחשב כלח יתכן שגם בלח יש איסור בל יראה בתערובת שבה אין כזית בכדי אכילת פרס. לכן אין דרך לפתור את הבעיה אלא ע"י פגימת התערובת לפני הפסח עד שלא תהיה ראויה לאכילה, ותערובת כזו אין בה משום בל יראה ובל ימצא כמבואר בפסחים מ"ה ובשו"ע (סי' תמ"ב ס"א).