סימן עח – נתקל בתרועה

 

שאלה:

מי שנתקל בתרועה ותקע רק ג' טורמיטין האם צריך לחזור לתחילת הסדר או לא? וכן מי שנתקל בפשוטה שאחרי תרועה וחזר ונתקל שלוש פעמים, ויצאו לו כעין ג' שברים האם צריך לחזור לתחילת הסדר או לא?

תשובה

בלוח א"י להגרימ"ט כתב על הדין הראשון שקלקל את כל הסדר, משום שבשו"ע סי' תק"צ ס"ג נפסק שיש אומרים (שיטת רש"י) ששיעור תרועה הוא ג' כוחות הנקראין טרומיטין ואם חוזר ותוקע ט' כוחות נמצא שלרש"י יתקע שתי תרועות וקלקל את כל הסדר. ועיין מקראי קודש להגרצ"פ שנסתפק בדבר, שהרי אינו מתכוין לג' טורמיטין בלבד אלא לט', אלא שנתקל. ואכן במשנ"ב סי' תק"צ ס"ק כ"ח הביא לענין הדין השני, שאם נתקל לא נחשב לשברים, וא"כ צ"ע מאי שנא דין א' מדין ב', שבג' תרועות אזלינן בתר מעשיו וחוזר לראש הסדר אע"פ שרק נתקל, ובפשוטה שנתקל ג' פעמים אזלינן בתר כוונתו ואינו חוזר לראש הסדר, אע"פ שתקע ג' שברים ואם יחזור ויתקע עוד ג' שברים נמצא שתקע פעמיים שברים ותקיעתו צריכה להיות פסולה?

והנלענ"ד לדמות את הדבר למחלוקת הראשונים בשבת צ"ז ב' בנתכוין לזרוק ח' וזרק ד' הרי כתב שם משמעון ובגמ' הקשו על זה: "מי דמי התם כמה דלא כתיב 'שם' לא מכתיב ליה 'שמעון', הכא כמה דלא זריק ד' לא מיזדרקי ליה תמני?!" כלומר בשם משמעון, גם כשכותבים 'שמעון' צריכים לכתוב 'שם', דאין בכלל אלא מה שבפרט ובלי פרט אין כלל. מהשאין כן בזריקה, זריקת ח' אינה כוללת בתוכה זריקת ד', דהזורק ח' לא זורק ד' ועוד ד' אלא ח' בב"א. ולפי הסבר זה בגמ', של רש"י ושל תוס', עולה למסקנה מי שנתכוין לזרוק ח' וזרק ד' פטור. ועפי"ז יש גם לחלק בין נתקל בתרועה לנתקל בפשוטה. דנתקל בתרועה דמי לשם משמעון, שאינו יכול לתקוע ט' טורמיטין אלא א"כ יתקע קודם ג' טורמיטין ונחשב לתקיעה המקלקלת את הסדר. משא"כ נתקל בפשוטה, כדי לתקוע פשוטה אינו יכול להפסיק באמצע ודמי ממש לנתכוין לזרוק ח' וזרק ד', שהתוצאה אינה באה בכוונה וע"כ אינה מקלקלת את הסדר. 

אך הרמב"ם בפי"ג מהל' שבת הכ"א פסק שהמתכוין לזרוק ח' וזרק ד' חייב, וא"כ צ"ל שה"ה נתקל בפשוטה שייחשב לו לשברים וקלקל את כל הסדר. ואם נחלק בין מלאכת מחשבת לבין כוונה במצוות, ונאמר שבמצוות צריכים כוונה גדולה יותר מאשר במלאכת מחשבת (עיין רמב"ם הל' שופר שפסק שתקיעת שופר צריכה כוונה יעוי"ש) ולכן נתקל בפשוטה אינו נחשב לתוקע שברים, י"ל דה"ה בתרועה, הנתקל בתרועה אינו נחשב לתוקע תרועה של ג' טורמיטין. כי לשיטת הרמב"ם לא מצינו חילוק בין שם משמעון לנתכוין ח' וזרק ד'. ועיין שבועות ל"ה כתב א-ל מא- לקים אינו נמחק, אע"פ שכוונתו לשם אחר. משמע שאין הבדל בין שבת למצוות אחרות , שבהן יש צורך בכוונה כדי לקיים אותן.

מיהו לשיטת הרמב"ם עצמו בהל' שופר תרועה היא ט' טורמיטין ולא ג', וא"כ לדידיה אין נפ"מ לכל הדיון כאן אלא למקרה שנתקל בפשוטה שלאחריה ג' קולות ויצא לו כעין שברים, אלא ששם כוונתו לפשוטה ולא לשברים וי"ל שלא רק שאין כאן כוונה אלא יש כאן כוונה הפוכה ולכן י"ל שאין להחשיב תקיעות אלו כשברים. ועיין תוס' רבנו יונה סופ"ק דברכות, ואתוון דאורייתא כלל כ"ג.

ובחידושינו לשבת רצינו לתלות את מחלוקת רמב"ם ורש"י בחקירה מהו איסור הוצאה ברה"ר, האם הוא על ההעברה או על העקירה וההנחה. שלרש"י העיקר הן העקירה וההנחה ולכן נתכוין לזרוק ח' וזרק ד' פטור, כי עיקר הנחתו לא היתה במלאכת מחשבת. והרמב"ם סובר שהעיקר הוא ההעברה וא"כ דמי ממש לשם משמעון, כי א"א להעביר ח' בלי ד'. וא"כ י"ל שלדעת הרמב"ם זורק דינו ככותב שם משמעון, וא"כ י"ל דה"ה בנתקל בפשוטה כיון שהעיקר הוא הקול הפשוט ואילו תחילת הקול וסיומו אינם עיקר, אלא תנאים לחיוב בלבד, ויתכן שאפי' תנאים אינם וא"א לעשותו בלא חלקיו דמי ממש לנתכוין לזרוק ח' וזרק ד' ואם שם נחשב לנתקל ה"ה בתרועה ולא קלקל את כל הסדר. (ועיין ס' "זכור זאת ליעקב" לזכרו של ר' יעקב כהן ז"ל, מאמרו של הרב יהודה חזני ז"ל.)

ובספר דעת תורה להרש"ם סי' תק"צ ס"ח כתב שאם רצה לעשות ט' כוחות א"כ לא התכוין לצאת בג' כוחות, ואם נתקל וחזר שנית לא צריך לחזור ולתקוע פשוטה לפניה, כי לא התכוין לצאת בתרועה הראשונה ולא חל עליה שם תרועה כי מצוות צריכות כונה. אך ביום השני שהוא רק מדרבנן, ובדרבנן מצוות אינן צריכות כונה יצא ידי חובת תרועהבג' כוחותולכן צריך לחזור לתחילת הסדר. נמצא שיו"ט שני חמור יותר מיו"ט ראשון.

ובהגהה שם בשם ספר הדרת קודש כותב שדינו כמתכוין במפורש לא לצאת בג' כוחות אלא רק בט', וא"כ יש כאן כונה הפוכה שלא לצאת ולכן גם ביו"ט השני אינה נחשבת לתרועה ולא צריך לחזור לתחילת הסדר.

אך לפי מה שהוכחנו משבת ומשבועןת כונה לט' כוחות כוללת גם כונה לג' כוחות אע"פ שלא היתה כונתו לצאת בג' כוחות אלא בט' כוחות, אך היתה לו כונה לאותם ג' כוחות בהיותם חלק מט' כוחות. ולרש"י שיוצא בג' כוחות, אע"פ שכונתו לט' אין בכלל אלא מש שבפרט וגם ג' כוחות בכלל כונתו וכנ"ל. ויש לחוש שתקע שתי תרועות וקלקל את כל הסדר.

למעשה נראה שמי שנתקל בתרועה ותקע ג' טורמיטין יש לדמותו לכתב שם משמעון שחייב וה"ה לענין תקיעות, כוונתו היתה לתקוע תרועה ותקע, ולמ"ד שדי בג' תרועות אם יחזור ויתקע עוד ט' תרועות יש כאן שתי תרועות והן פסולות. אך מי שנתקל בפשוטה ויצאו לו ג' שברים אין כאן כוונה לשברים כלל אלא לתקיעה ואינו חוזר.

צום גדליה תשמ"ב