סימן פא – נעלי פלסטיק ביום כיפור

 

במס' יומא ע"ח סוע"א "מהו לצאת בסנדל של שעם ביוהכ"פ?" ומסקנת הגמ' שמותר. וכן רב יהודה נפיק בדהיטני, אביי בדהוצי, ורבא בדיבלי. רבה ברר"ה כריך סודרא אכרעיה. ומשמע שכל אלו אינם מנעל. ואע"פ שהם מגינים על הרגל, לא כל הגנה על הרגל אסורה, רק מנעל. וצ"ע מה הגדר המדויק של מנעל, ומתי זו הגנה של הרגל בלבד ומתי זה מנעל?

ועיין תוד"ה הקיטע שהקשו מהגמ' ביבמות, דתניא: "חלצה בקב הקיטע כשרה, באנפליא של בגד פסולה". והקשתה הגמ', קב הקיטע מני? ר"מ היא. כאנפליא של בגד, אתאן לרבנן, דהיינו ר' יוסי. והקשה התוס' הרי המחלוקת בין ר"מ ור"י היא רק בשאלה אם יש לחוש לקיטע היוצא בקב בשבת שמא ישמט ויבוא לטלטל בד"א, אך באנפליא של בגד לכו"ע מותר? ותירץ ר"י שהמקשה הוה ס"ד דלר"י לא חשיב מנעל אלא של עור, וקב הקיטע אינו של עור וה"ה לאנפליא.

אך למסקנה א"צ לומר כן. אלא שגם קב הקיטע נחשב למנעל אע"פ שאינו של עור, אלא שיש חשש לאישתמוטי.

ובתוד"ה הקיטע (השני) נחלקו התוס' ורש"י. לרש"י קב הקיטע הוא פרוטזה ולדעת התוס' הן הסמוכות שהקיטע נשען עליהן וכשם שאנו קורין כיום לסמוכות אלו קביים. לתוס' קב הוא בהכרח מעץ. אך לרש"י יתכן שהוא מעור. וא"כ לרש"י יתכן לומר שגם למסקנה מנעל הוא רק העשוי מעור. וזו לשון רש"י ביבמות ק"א א' ד"ה פסולה "דמידי דמגין בעינן... ונעל מידי דמגין הוא דכתיב ואנעילך תחש והוא עור". משמע שרק עור מגן הגנה טובה על הרגל ולכן רק הוא נקרא נעל. ולתוס' יתכן לומר שגם מנעל מעץ נחשב למנעל.

אך הר"נ על הרי"ף כתב שלד' רש"י של עץ הוי מנעל ואילו יתר המינים אינם מנעל. ודעת הרז"ה שכל המינים הם מנעל ולדעת הרי"ף רק עור נחשב מנעל, וכ"ד הרא"ש. וכן דעת הרמב"ן במלחמות שם. אך י"ל בדעתם שעור נחשב כמגן הטוב ביותר על הרגל וכמוש"כ רש"י ביבמות, אך אה"נ אם יש חומר אחר המגן טוב על הרגל יתכן שגם הם יאסרו.

ובדעת הרמב"ם פ"ג ה"ז כ' המפרשים דסובר כהרי"ף והרא"ש. אולם בערוה"ש סי' תרי"ד ס"ד דייק מלשונו שכ' "וכורך אדם בגד על רגליו ויוצא בו שהרי קושי הארץ מגיע לרגליו ומרגיש שהוא יחף", שמשמע שצריך שהרגל תרגיש ביחפותה ובמנעל של עץ אין הרגל מרגשת ביחפותה, ולכן סובר ערוה"ש שד' הרמב"ם כרש"י.

ואולי י"ל בדעת המפרשים האחרים שכשם שמותר לאדם לעמוד על כר וכסת כמש"כ הרמ"א וע"כ הוא חש שהוא יחף אף שאינו עומד על הרצפה, ה"ה כל דבר שאינו מנעל ממש אדם מרגיש שהוא יחף ולא שעומד על דבר אחר. ונעל של עץ, דהיינו קבקבים, אדם מרגיש שהוא יחף, אלא שאינו דורך על הרצפה. ולד' רש"י כיון שהיא צמודה לרגל שם נעל עליה. משא"כ כרים וכסתות שאינם צמודים כלל לרגל.

המחלוקת בין הרמב"ם ורש"י לבין הרי"ף, אם נעל של עץ נקראת נעל או לא, היא בשאלה, האם צריך מנעל שיש בו הגנה גמורה כגון נעל של עור. או גם הגנה פחותה מעור כגון עץ, שברור לכל שאינה נוחה כמו עור, נחשבת למנעל. נמצא שהמחלוקת בין הראשונים היא לא במציאות. כולם מודים שעור הוא המגן הטוב ביותר, אחריו עץ ומתחתיו מינים אחרים. אבל לכו"ע כל שההגנה גמורה כמו עור הר"ז מנעל ועור לאו דוקא. ולדעת הרז"ה לא רק עץ אלא כל חומר המגן על הרגל נחשב לנעל. והחולקים עליו סוברים שהגנתם של יתר החומרים הגנה גרועה היא, ולכן א"א להחשיבם לנעל. אך כו"ע מודים שאם יש הגנה טובה יותר מעור גם היא נחשבת לנעל.

ואכן היכן מצינו עור דווקא? מנעל מצינו. ומנעל פירושו דבר המגן על הרגל וכמוש"כ רש"י ביבמות וכ"כ הרמב"ן במלחמות "כיון דלאו מגין כמנעל", משמע שעיקר תפקידה של הנעל להגן על הרגל. ונעל מעור היתה פעם ההגנה הטובה ביותר והנוחה ביותר. וממילא כל חומר אחר שמגן על הרגל כמו עור דין נעל יש לו.

ולפי"ז לא מצינו היתר לנעליים העשויות מפלסטיק דמוי עור ושאכן מגינות על הרגל כמו נעל של עור. ומה שהתירו בעבר נעל ספורט, משום שלא היתה נוחה כנעל של עור, לדעת הרי"ף, או שהרגישו בה את הארץ, לד' הרמב"ם (אם נאמר שהרמב"ם חולק על הרי"ף). אך נעל רגילה שמשמשת להליכה כל ימות השנה ואינה עשויה מעור אלא מחומר אחר, שאינו גרוע מעור, לא ידעתי מי התיר לנעול אותה ביוהכ"פ.

לכן נלענ"ד שיש לחוש מספק ולהקפיד על נעלים מיוחדות ליוכ"פ. לא נעלים המשמשות להליכה כל ימות השנה, אלא כעין נעלי בית, וכל הדומות להן, שחשים בהן את הקרקע.

 

תש"נ