סימן צה – לולב קטום

שאלה 

מי שהיה לולבו גדול וקטם מתחתיתו, ובטעות נטל בחוה"מ את החלק התחתון הקטום, ועתה רוצה לצאת י"ח בלולב כשר, האם צריך לברך שנית או לא.

 

תשובה:

נחלקו הפוסקים בדין פסול ד' המינים ביתר הימים. הרמב"ם מכשיר כל הפסולים בשאר הימים (ומשמע אפי' במקדש דשם הוא מה"ת, משום שבמקדש המצוה אינה בעצם הנטילה, אלא ב"ושמחתם לפני ה' אלוקיכם", ולכן גם מצוה הבאה בעבירה כשרה, ויתכן גם שמה שהקפידו ב"ולקחתם" שתהיה נטילה, ולא שהלולביהיה אחוז בידו, [עיין אוצר מפרשי התלמוד סוכה מ"א ב' הע' 32 רשימה ארוכה של מחברים שדנו בדבר] ג"כ לא אמרו אלא ביו"ט א' ולא בדין "ושמחתם" ביתר הימים. וצ"ע).

התוס' מכשירים בחסר ופוסלים בהדר.

והנה לולב קטום פסול משום שאינו הדר (עי' ברש"י סוכה כ"ט ב' ד"ה נקטם) ), ולא יצא בו י"ח לתוס' כל ז' (שם ד"ה בעינן), ולדידהו צריך לברך עוד פעם מדינא. וכ"פ הרמ"א כוותיהו בסי' תרמ"ט. מיהו במשנ"ב הביא שאם אין לו מינים אחרים אלא הפסולים, ובצירוף עוד סניף יכול אפי' לברך לכתחילה, דשמא הל' כהרמב"ם. ורוה"פ דעתם כהרמב"ם. וא"כ משמע דרק לחומרא פסק הרמ"א כהתוס', אך לענין ברכה יש לחוש לשיטת הרמב"ם, ולדידיה חסר ולא הדר כשר. לכן יצא י"ח בנטילה הראשונה ואסור לברך על הלולב השני.

והנה בס"ס תרמ"ט כ' הרמ"א דאם חתך אתרוג לחתיכות לא יטול, דחתיכת אתרוג מקרי ולא אתרוג. וא"כ גם להרמב"ם דמכשיר שאינו הדר, מ"מ בעינן שיקרא לולב ולא חתיכת לולב. ועיין בתרוה"ד פסקים נ"ב שמשם מקור דברי הרמ"א שלדעתו כנראה חסר כשר בשאר ימים משום שיירי מצוה. אך בכה"ג לא מקרי שיירי מצוה, דהא לא נטל לולב שלם ביום הראשון. ואדרבה מעיקרא חתך את חלקו התחתון של הלולב כדי שלא יצטרף ללולב, לכן לא מקרי בכה"ג שיירי מצוה, ואין שם לולב עליו. (ועיין היטב בדף כ"ט ע"ב תוד"ה נקטם).

מיהו יש לחלק בין לולב לאתרוג. חתיכת אתרוג, "חתיכה" מקרי ולא אתרוג, דאתרוג שלם הוא בטבעו וחתיכה ממנו אפילו אתרוג חסר לא נקראת אלא חתיכה בעלמא. אך בלולב לכתחילה נוטלים רק את חלקו העליון, ופעמים נוטלים מחלקו התחתון שליש ורביע אם הוא גדול ביותר, וא"כ בכך שנשאר מיעוטו העליון לא מקרי חתיכת לולב אלא לולב שלם, ואפי' חסר לא מקרי. אמנם כאן שניטל חלקו העליון, י"ל דדמי לאתרוג, ואין זה לולב כלל, אפילו לא לולב חסר, אלא חתיכה בעלמא ולא יצא י"ח.

ומסתבר ששם כפות תמרים האמור בתורה הוא על החלק העליון הדומה לכף (ולכןמקפידים גם על כפיתתו), אך חלקו התחתון מקל בעלמא הוא ולאו שם כפות תמרים עליו. וכן משמע משו"ת חת"ס (ח"ו סי' ל"ו) דאחרי שנשבר החלק העליון, החלק התחתון מיקרי מקל בעלמא ולא לולב. 

ואפילו לדעת הראב"ד (הו"ד ברא"ש פ"ג סי' ב') שהסתפק בפירוש המושג "נקטם ראשו", האם הכונה לראש העלים, או לראש השדרה, י"ל שלצד השני של הספק, שהכונה לראש השדרה, א"כ נקטם ראש העלים אינו פסול וע"כ לדעתו ב"כפות תמרים" מתכונת התורה לשדרה ולא לכף. מיהו גם לדעתו ראש השדרה הוא הנקרא כף, וכשחסר ראש השדרה אין כאן כף תמרים כלל. ולכן נלענ"ד שחייב לברך שנית. 

 

(תשרי תשכ"ט)