סימן קו – קריאת המגילה מבעוד יום

 

ראשי פרקים:

 

       שאלה

       א. חובת הקריאה בלילה

       ב. מצוות הקבועות לזמן א"א להקדימן

       ג. גדר המצוה קובע אם אפשר להקדים זמנה

       ד. הדלקת נר חנוכה קודם החשיכה

 

* * *

 

שאלה

בגלל התקפות הטילים על א"י ובפרט על העיר ר"ג, נהגו בתיכנ"ס רבים להתפלל ערבית לפני חשיכה, כדי שהמתפללים יוכלו להספיק להגיע לביתם לפני רדת החשיכה. ונשאלה השאלה מה יהיה על קריאת המגילה?

א. חובת הקריאה בלילה

בשו"ע סי' תרצ"ב פ' המחבר שבשעה"ד מותר לקרוא את המגילה מפלג המנחה, ומקורו בתרוה"ד. והפר"ח השיג עליו שהרי המקור לקריאת המגילה בלילה הוא הפסוק "ולילה ולא דומיה לי", א"כ החיוב הוא בלילה דוקא ולא מבעו"י. ולענ"ד כמה תשובות בדבר:

  1. בגמ' מס' מגילה ד' א': "אריב"ל: חייב אדם לקרות המגילה בלילה ולשנותה ביום, שנא' 'א-לקי אקרא יומם ולא תענה ולילה לא דומיה לי'. ובהמשך הגמ' א"ר חלבו אמר עולא ביראה, חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה שנא': "למען יזמרך כבוד ולא ידום, ה' אלקי לעולם אודך" ופי' רש"י: יזמרך כבוד - ביום ולא ידום - בלילה. וא"כ לפי ר' חלבו אין מקור מפורש לקריאת לילה דוקא, אלא שמצוה להודות לה' ולפרסם את הנס כל הזמן ללא הפסק, וא"כ אפשר לדעתו גם מבעו"י. אלא שהשאלה היא האם קודם הלילה הוא בכלל פורים, וע"ז י"ל דמצינו בכמה מצוות שאפשר לקיימן גם מפלה"מ ואילך, כמו ק"ש לר' יהודה, קידוש היום לכו"ע, הדלקת נ"ח ועוד. אך אין זה דין בלילה דוקא.
  1. גם לריב"ל אין המדובר בקריאת המגילה. אדרבה, לפי פשוטו הפסוק עוסק בזעקה ותפילה ולא בקריאת המגילה. וצ"ל שאין כאן אלא אסמכתא בעלמא, וכוונת ריב"ל היא להקיש את דברי הצומות וזעקתם להודאה על הנס ע"י קריאת המגילה. וכמו שהתפילות הן ביום ובלילה, כך גם ההודאה צריכה להיות ביום ובלילה, אך אין זו הלכה הקשורה ללילה דוקא. (עיין מאמרו של הגרי"ד סולוביצ'יק "בערב ילין בכי ולבקר רינה" מפורים תשנ"א, "הצופה" ט"ו אדר).
  1. עיי"ש בתוס' שעיקר החיוב הוא ביום. וכן מוכח מהמשנה להלן כ' א'. ועיין טו"א שהפס' שהביא ריב"ל אינו אלא אסמכתא בעלמא. ולענ"ד י"ל עוד שלפי הגמ' בדף י"ד א' למ"ד שקריאת המגילה היא במקום הלל, הרי אין הלל אלא ביום. וכן כתב בנוב"י מה"ק סי' מ"א. וא"כ התקנה לקרוא מגילה בלילה אינה מיסודם של מרדכי ואסתר, אלא תקנת חז"ל וע"כ הפסוק אינו אלא אסמכתא בעלמא.

ב. מצוות הקבועות לזמן א"א להקדימן  

ב"המאיר לעולם" ח"א סי' כ"ה, דן בשאלה אימתי אפשר להקדים ולקיים מצוה מבעו"י, ואימתי א"א לקיימה אלא בלילה. והוא חילק בין תוספת שבת שאפשר להמשיכה לפני שבת, כי היא המשכה של קדושת השבת, נוהגת כל השבת כולה ואינה תלויה בזמן ידוע, ביום או בלילה, וכן קידוש תלוי בקדושת השבת, לבין הגדה ש"פ שהיא תלויה בלילה דוקא, וכן ק"ש לדידן. ועיי"ש שכל דבר התלוי ביום ידוע א"א להקדימו, ורק בשבת אפשר להקדים את קדושת השבת

ולענ"ד ילה"ק על דבריו מכמה מקומות. למשל בסוכות נפסק בסי' תרל"ט ס"ג בהג"ה שא"א לקדש מבעו"י. אמנם י"ל דהוקש ליל ט"ו בתשרי לליל ט"ו בניסן. אולם זהו רק לענין הכזית הראשון. אך קדו"ה נוהג כל חג סוכות, ומי שלא קידש בלילה יקדש ביום, וא"כ מדוע א"א לקדש מבעו"י? והרי קידוש הוא מדין קדושת החג ולא מדין יום חמישה עשר בתשרי? ואפ"ל שמכיון שא"א לקיים מצות סוכה מבעו"י, א"א גם לקדש מבעו"י, ואפילו אם יקדש מבעו"י בסוכה לא יוכללקיים בכך מצות סוכה, כי לענין זה הוקש ליל סוכות לליל פסח. וכשם שא"א לאכול מצה מבעו"י, כך גם א"א לשבת בסוכה מבעו"י. ואין לומר שיקדש את החג בלי סוכה, שזה לא מסתבר שיקדש את חג הסוכות במקום סעודה במקום שבו א"א לסעוד בחג בסוכות. ולפי"ז מצות הכזית הראשון בליל סוכות הוא מדין סוכות ולא מדין פת, אלא ששיעורה וחיובה הוקש למצה. אולם דון מינה ואוקי באתרה שמצות אכילת כזית פת בלילה הראשון היא מדין סוכה, ונפ"מ כשא"א לקיים מצות סוכה כהלכתה. וכבר האריכו האחרונים בדבר זה.

אך עדיין ק' מהתוס' בכתובות מ"ז א' ד"ה דמסר, שאיסור מלאכה חל בתוס' יו"ט ואילו מצות שמחה לא חלה אלא ביו"ט עצמו. ולד' ה"מאיר לעולם" הרי מצות שמחה נוהגת כל היום ולכן היא צריכה לחול גם קודם היום? וע"כ יש לחלק בין מלאכה לבין שמחה. איסור מלאכה אדם יכול להחיל על עצמו לפני החג, אולם מצות שמחה אינה תלויה באופן אישי בכל או"א. היא מצוה הנובעת מעצם החג ואין ביכולתו של כל אדם להתחיל לשמוח מתי שרוצה. "ושמחת בחגך" נאמר, "נגילה ונשמחה בך", בזמן שנקבע ע"י הקב"ה ולא על ידינו.

ג. גדר המצוה קובע אם אפשר להקדים זמנה

ולפי"ז הדבר תלוי בהלכותיו המיוחדות של כל חג וחג. בקידוש, ההלכה היא שמצוה לכבד את השבת בדברים בכניסתו או קצת קודם לכן, כמש"כ הרמב"ם בהל' שבת פכ"ט. כיבוד בדברים יכול להיעשות גם לפני השבת, לכבוד שבת. וכן תוספת שבת, למ"ד תוספת שבת דאורייתא, כל אדם יכול לקבל ע"ע תוספת. אך גם למ"ד שהיא מדרבנן, קים להו לרבנן שאפשר לקבל שבת לפני כניסתה, כי התורה עצמה אמרה להתכונן לשבת כבר מיום א' "מחד בשבת לשביך". וכמש"כ הרמב"ן עה"ת פ' יתרו שגם להלל הזקן, מעיקר הדין צריך להכין מיום א'. ועי' ביאור הגר"א סי' תקכ"ט ס"ק ה' שכבוד הוא לפני שבת ויו"ט, ועונג הוא בשבת עצמה. וממילא גם בכל יו"ט. אם איסור המלאכה ביו"ט שהוא כמו בשבת (חוץ מאו"נ) אפשר להתחיל לפני כן. אך מצוות המיוחדות ליו"ט, כגון שמחה, א"א לשמוח באמת לפני יו"ט. ולפי"ז גם קידוש יו"ט שנלמד מדין קידוש בשבת אפשר להקדימו מפלה"מ, חוץ מליל פסח, שהכוס על הקידוש הוא כוס א' מארבע כוסות, וזה א"א אלא בלילה. וכן בסוכות בגלל הסוכה וכנ"ל. (וצ"ע מי שאין לו סוכה אם יכול לקדש בסוכות לפני י"ט כמו בכל יו"ט אחר).

ולפי"ז בפורים אע"פ שאינו כיו"ט, לענין כיבודו לפני כן, בכל זאת י"ל שהמצוה אינה אלא ביום י"ד אדר עצמו בלבד. אמנם זהו הזמן העיקרי, אולם כל החודש עומד בסימנו של הפורים, כי הפור היה על החודש והחודש הוא שנהפך מאבל ליו"ט. ולכן נפסק להלכה בשו"ע סי' תרפ"ח ס"ז שמי שיוצא לדרך יכול לקרות מגילה מר"ח, אמנם בלא ברכה, אך יש כאן חיוב קלוש. ובפרט בי"א י"ב וי"ג שבני הכפרים קורין בהן. לכן נראה שגם מפה"מ אפשר כבר לקרוא מגילה, משום שפה"מ נחשב כבר ללילה להרבה הלכות, כגון לתוס' שבת ולק"ש לר"י, ולכן גם לענין קריאת מגילה י"ל שמפלג המנחה כבר מתחיל זמנה. ובפרט י"ל שי"ג יום קהילה לכל הוא כמבואר במגילה ב' א'. וכ"כ ה"מאירי" בריש מגילה שמכיון שי"ג יום קהילה לכל, סמכו על כך להקל למעוברות ויולדות לקרוא להם מגילה בי"ג.

ד. הדלקת נר חנוכה קודם החשיכה

והנה בשו"ע סי' תרע"ב ס"א נפסק שגם בחנוכה אפשר בשעה"ד להדליק מפה"מ, בתנאי שהנרות ימשיכו לדלוק חצי שעה אחרי חשכה. והרי קיי"ל שהדלקה עושה מצוה, וא"א להדליק מבעו"י, אלא ע"כ מפה"מ אפשר לקיים את המצוה. וק' הרי זה עוד לפני הזמן, ובחנוכה אי"ל כמש"כ לענין פורים? ואפ"ל בדוחק, שאע"פ שהדלקה עושה מצוה, מ"מ לכתחילה צריך להשים שמן ולהדליק באופן שיהיה ראוי להדלקה חצי שעה אחרי חשכה. ואם לא שם שמן בשיעור הראוי לא יצא י"ח. נמצא שאמנם ההדלקה עושה מצוה, אולם זו מצוה שמטרתה שהנר יאיר בזמן ולכן ממהותה של ההדלקה שהיא אינה עצם המצוה אלא מעין הכשר מצוה. אלא שכך חייבונו חז"ל להקפיד על ההכשר לא פחות ואולי יותר מאשר על הארת הנר. ולכן יש מקום להדליק גם לפני כן אם הנר ימשיך לדלוק בזמנו.

ואולי י"ל שלמדו זאת מנרות שבמקדש, שגם שם הטבת הנרות שהיא דומה להכשר מצוה חמורה יותר מהדלקת הנר, לדעת הרמב"ם הל' ביאת מקדש פ"ט ה"ז, ולכן הטבת הנרות בכהנים דוקא והדלקה כשרה גם בזר. (ועיין חי' ר"ח הלוי שם שלמרות שקיום המצוה הוא ההארה במקדש בכל זאת מצוות הכהן היא בהטבה).

וי"ל עוד טעם אחר, שהרי הנרות שבמקדש דלקו ע"י נס, והחשמונאים רק טרחו לעשות את כל ההשתדלות שהנרות ידלקו, אולם הארת הנרות עצמה נעשתה ע"י נס. ולכן גם חז"ל קבעו שעיקר המצוה תהיה ההשתדלות ולא עצם ההארה. א"כ מכיון שכך תיקנו, שמצוה זו תיעשה ע"י הכשר מצוה, פתחו פתח להדלקה לפני הזמן, ושהעיקר שהנר ידלוק בזמן.

מיהו בלא"ה נראה שנ"ח שאני שהרי חיובם גם בשבת, ובשבת בע"כ חייבים להדליק לפני השקיעה, וע"כ כך היתה התקנה ולמדו אפשר משאי אפשר.ולכן גם ביום חול מותר להדליק מבעו"י. אך במגילה יתכן שהתקנה היתה בלילה דוקא. אך לפי מה שכתבנו בשם הטו"א והנוב"י שקריאת הלילה אינה מעיקר הדין אלא תוספת מדרבנן, וא"כ אין מקור מפורש לכך שצריך לקרוא בלילה דוקא, ומכיון שתרוה"ד סובר שמותר לקרוא מבעו"י יש לסמוך בשעה"ד על תרוה"ד בדבר שהוא רק ספיקא דרבנן. 

 

(אדר תשנ"א)