סימן ל – סכך לסוכות

 

סימן ל – סכך לסוכות

ההיתר לקציצת ענפי סכך לסוכות בשביעית מבוסס על ההנחות הבאות:

א. הקציצה מזיקה לעץ.

ב. גם כשהיא ספק מזיקה ספק מועילה יש להתיר בעיקר בעצי סרק ובעץ שאינו שלו.

(עיין שבה"א פ"א הל' כ' שמתיר בספק בשביעית בזה"ז עפ"י הסברה הראשונה, ועיין הלכות שביעית בכרם ציון סימן ד' סעיף ג' שהסתמך על שתי הסברות האחרות של עץ סרק ועץ שאינו שלו).

והנה הנוהג בעיריות לחלק סכך לתושבים מהגזם של העצים. גזם זה נעשה ע"י גננים בעלי מקצוע לצורך העצים, אלא שלקראת חג סוכות הם מגבירים את פעולת הגיזום כדי לאפשר לבעלי הסוכות לקבל סכך ולא יבואו לקצוץ בעצמם ולהזיק לעצים.

וצ"ע האם מותר לסכך סוכות בגזם זה שנעשה בכוונה לטובת העץ.

ולכאורה ה"ז מצוה הבאה בעבירה שבגלל המצוה מרבים בגיזום העצים. אלא שיש כאן מקום לדון בכמה נקודות:

א. האיסור הוא מדרבנן הן משום ששביעית בזה"ז דרבנן והן משום שגיזום עצים אלו הוא מדרבנן, ובדרבנן אין דין מצה"ב עי' תוס' סוכה (ל' א' ד"ה מתוך). ולדעת החזו"א רק בגפן יש איסור זמירה מהתורה, וגם לחולקים עליו, בעצי סרק יש מקום להקל יותר, כי זמירה האסורה מהתורה היא כאשר נעשית לריבוי פרי או להשבחתו. אך בעצי סרק שאין מטרתה 190 להשבחת הפרי אינה בכלל זמירה האסורה מהתורה (עי' סי' כ"ב אותיות א'-ב'). מה גם שהזמירה נעשית בדרך כלל במקום שאינו מיועד לצימוח, אלא בעיקר לעיצוב העץ, וא"כ אין כאן מלאכה דאורייתא.

ב. הגזם עצמו אינו חפצא של עבירה. כמו לולב הגזול, אלא שנעשתה בו עבירה, ואולי דמי למש"כ הירושלמי בשבת. וז"ל הירושלמי בפרק האורג: "מצה גזולה אינו יוצא בה י"ח בפסח. אמר לון, תמן גופה עבירה, ברם הכא (בקורע על מתו בשבת) הוא עבר עבירה". ופירשו הפנ"מ וקה"ע שהקורע בשבת אינו עבירה בעצם, שהרי ביום חול מצוה לקרוע, ורק השבת היא הגורמת לאיסור.

ובהמשך הירושלמי שם: "כך אני אומר הוציא מצה מרה"י לרה"ר אינו יוצא ידי חובה בפסח?!" (ר"ל כשחל בשבת). 

וא"כ ה"ה לשמיטה שהמלאכה אינה אסורה בעצם אלא מחמת שהזמן גרמה ולכן אין הגזם פסול משום מצהב"ע. ובלאו הכי העבירה היא לא בחפצא של המצוה, בסכך עצמו לא נעשתה עבירה, אלא רק בחיתוכו מן העץ (עי' ריטב"א סוכה ל"א א' ד"ה ת"ר סוכה גזולה, שרק המשתמש בחפצא של מכירה לצורך מצוה, כגון לולב הגזול, הר"ז מצהב"ע ואולי לכך התכוין הירושלמי בשבת הנ"ל. ועי' בלקח טוב להר"י ענגיל סי' י"ב אות ו' בהסבר הדברים).

מסקנה

מותר לסכך בגזם שהעיריה מחלקת:

א. משום שהאיסור מדרבנן.

ב. שמיטה היא איסור זמן ואינה בעצם.

ג. העבירה לא נעשתה בסכך עצמו אלא בהפרדתו מן העץ.