סימן נד – הדלקת נ"ח בשמן של שביעית

 

סימן נד – הדלקת נ"ח בשמן של שביעית*

 

שאלה

האם מותר להדליק נר חנוכה בשמן של שביעית?

תשובה

שמן מזיתי ישראל קדוש בקדו"ש לכל הדיעות. אך בשמן מזיתי נוכרים הבעיה קיימת רק לשיטת המבי"ט שיש קדו"ש בזיתים של נוכרים, ומנהג א"י הוא כהב"י שאין קדו"ש בגדולי נוכרים. השאלה מתייחסת איפוא רק לגידולי ישראל מחנוכה בשנה השמינית, כי רק אז יהיה שמן זית של שביעית. בבית רידב"ז (סי' ה' ס"ט) כ' שאין להדליק נ"ח בשמן של שביעית משום שנ"ח אסור בהנאה.

דבר זה אינו פשוט. לדעת בעהמ"א מותר לאכול סעודת שבת לאור נ"ח כיון שאין זה תשמיש בזוי. לד' הרמב"ן אמנם גם זה אסור כי יש קדושה בנ"ח, אולם גם לדעתו 255 תשמיש עראי של מצוה מותר. עיין ט"ז סי' תרע"ג, ועיין בה"ל שם. וכן יש מתירים שימוש מרחוק, וכן כשיש שמש לד' הט"ז מותר להשתמש בנ"ח, עיין כר"צ (שם ס"ק ה'). מיהו קשה לומר שההדלקה בשמן של שביעית תהיה מותרת רק בגלל הנאה ארעית ומרוחקת. לא לשם כך הודלק הנר, וא"כ עיקרו לא לשם הנאה, אלא לשם מצוה והדבר אסור. וראיה לזה יש להביא מהאמור בשבת (כ"ד ב') שאין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט, ועיי"ש בתוס' שהק' הרי מותר ליהנות משמן שריפה בשעת הבערתו? ותי' ריב"א בתוס' (שם ד"ה לפי) מכיון שאמרה התורה שכל ההנאות אסורות חוץ מהנאת שריפה, א"כ הבערה זו אינה לצורך הנאתו אלא לשם מצות שריפה, מידי דהוה אנדרים ונדבות שאין קרבין ביו"ט, למ"ד משולחן גבוה קא זכו משום דעיקרן לצורך גבוה. וכן כתבו בביצה (כ"ז ב') יעוי"ש. וא"כ ה"ה בהדלקת נ"ח מכיון שעיקר ההדלקה היא לצורך מצוה וכל השימושים האחרים אסורים, חוץ משימוש לצורך מצוה, משום שאין בו פגיעה בכבוד המצוה, נחשבת ההדלקה לצורך מצוה ולא לצורך ההנאה. ועוד, הר"ן הק' על בעהמ"א, הרי שמנים הפסולים לשבת כשרים לחנוכה, משום שאסור להשתמש לאורה, ואין חשש להטיה. ואם מותר להשתמש בנ"ח לצורך סעודת מצוה, הרי עדיין יש חשש שמא יטה? וצ"ל שבעהמ"א יתרץ שבהכרח יש לו נר אחר להשתמש לאורה, וכמו שכ' הוא בעצמו, כדי שיהא זוכר שלא לצורכו הדליק. ולדעת התוס' ישנים בשבת (כ"א א' ד"ה מפני) אם יש לו נר אחר יכול להדליק בשמן פסול. וע"כ צריך לומר שאסור להדליק נ"ח בשבת, שהרי יש לו נר אחר של שבת, ואז עיקר ההדלקה של נר חנוכה היא רק לצורך מצוה, ולא לצורך הנאה, וא"כ לפחות בשבת יהיה אסור להשתמש בשמן של שביעית לצורך נ"ח, משום שעיקר ההדלקה בשבת היא לצורך שימוש של מצוה ולא להנאה, ואין היתר להדליק שמן של שביעית אלא כשנהנה מההדלקה.

ועוד, בימינו רוב השמן מיועד אך ורק לאכילה ואין כמעט מי שמשתמשים בו לאורה, ורק במיעוטא דמיעוטא של השמן משתמשים לצורך הדלקת נ"ח, א"כ א"א לומר שמותר להשתמש בשמן זית לצורך נ"ח. ואפי' לצורך נר שבת יתכן שאסור. כי רק מיעוטא דמיעוטא משתמשים בשמן זית להדלקת נר שבת. עיין חזו"א (שביעית סי' כ"ה סל"ב) שאין מתחשבין בדורות עברו רק כל דור ודור לפי שימושו. וכן כ' שם שאפי' אם רק מיעוט המצוי של הפרי עומד למיץ אינו נחשב כעומד לכך, ורק אם רוב בנה"א משתמשים בו למשקה נחשב כעומד לכך. וא"כ בנ"ד הן מבחינת החפצא של הזיתים והן מבחינת הגברא של בנה"א רק מיעוטא דמיעוטא משתמשים בשמן זית להדלקת הנר, וא"כ צריך לאסור שמן של שביעית אפי' לנר שבת.

מיהו נלענ"ד שדוקא בנ"ח היה אולי מקום להקל, בשבת (קמ"ד ב'): "של בית מנשיא בר מנחם היו סוחטים ברימונים", ובגמ' שם: "מנשיא בן מנחם הוי רובא דעלמא?! אין דתנן המקיים קוצים בכרם ד"א קידש, וא"ר חנינא מ"ט דר"א שכן בערביא מקיימין קוצי שדות לגמליהן". והגמ' דוחה "מידי איריא?! דערביא אתרא, הכא בטלה דעתו אצל שאר בנ"א". והתוס' (צ"ב ב' ד"ה ואת"ל) פרשו דלא בכל אתרא אמרינן דמקום חשוב הוא, אלא רק כאשר לכל העולם ג"כ הדבר היה חשוב אילו היו להם גמלים. ועיין תוס' הרא"ש והמאירי. וא"כ י"ל מאחר 256 והידור מצוה להדליק נ"ח בשמן זית דומיא דמקדש, אילו היו כולם מהדרין במצוות גם הם היו מדליקין בשמן זית, וא"כ רוב העולם היה משתמש בשמן זית למצוה, וא"כ היה השמן עומד לכך. אך בנר שבת שעיקר תכליתו לאור וא"כ אין בימינו הידור להדליק בשמן זית דוקא, יתכן שיהיה אסור להדליק נר של שבת בשמן של שביעית, מהטעם האמור שרובו ורובא דאינשי אינם עומדים לכך.

ולפמש"כ לעיל בסימן נ"א קנה המידה לשימוש בפ"ש הוא כוונת המגדל, המושפעת מכדאיותו של הגידול. ולכן כל שימוש משמעותי בפרי משפיע על המגדל וכוונתו הופכת את הגידול למיועד לכך, ולכן גם מיעוט מצוי משפיע. אך דווקא מיעוט משמעותי המשפיע על רווחיות הגידול וממילא על כוונת המגדל. אך נראה שאחוז השמן המשמש להדלקה הוא כה קטן ביחס לרוב, ורובו של השמן מיועד לאכילה עד שחוששני שאין הדבר משפיע על כוונת המגדל. ולכן אין להדליק בשמן של שביעית לנ"ח. אלא שאם השמן של נוכרים הוא מותר, לפי מנהג א"י לסמוך על הב"י. אך אם השמן הוא של ישראל אין להשתמש בו לנ"ח.

ועי' מנחת שלמה (ח"א סי' מ"ב) שהתיר הדלקת נ"ח בשמן של שביעית.

ולמעשה, אני מבטל את דעתי מפני דעתו הרחבה, ודברי הנ"ל לא נכתבו אלא לעיון בלבד.

 

 

 

 

*כסלו תשנ"ד.