סימן נה – מכירת איזורים חייבים עם איזורים פטורים

 סימן נה – מכירת איזורים חייבים עם איזורים פטורים

שאלה

המכירה כוללת בתוכה איזורים שונים, איזורים שבהם לכו"ע המכירה תקפה כגון כיבוש עו"מ, יחד עם איזורים השנויים במחלוקת, דהיינו כיבוש עו"ב. האם עדיף למכור את האיזורים האחרונים בפנ"ע או לשתפם יחד עם האיזורים הראשונים.

תשובה

אם נניח שהמכירה בתחום עו"ב בטלה (וזאת על סמך הגדרת החזו"א [כ"ד ד] את מבצעי המכירה כשליחים לדבר עבירה ושליחותם בטלה) והמכירה בתחום עו"מ לא בטלה יהיה הדבר תלוי בסוגית קני את וחמור (ב"ב קמ"ג א') ר"נ אמר קנה מחצה, ורב המנונא אמר לא קנה כלום, ורב ששת אמר קנה הכל.

והלכה כר"נ בדיני ממונות שקנה מחצה. אולם ה"מרדכי" (ב"ב סי' תר"ג) הביא שמספקא למורו אם שייך נמי באדם מקנה לאדם דבר הבא לעולם ודבר שלבל"ע. ואח"כ הביא מעשה באחד שהקנה לחברו בקנין סודר קרקעות, מטלטלין ומעות בב"א, ונחלקו חכמי הדור, י"א דדמי לקני את וחמור וכי היכי דלא קני המעות גם המטלטלין והקרקעות לא קנה, וי"א קנה הכל במיגו, וכתב רבנו שמחה דמעות לא קנה ואילו קרקעות ומטלטלין קנה. דל"ד לאת וחמור, דחמור לאו בר קנין כלל, ומעות בני קנין. והי"א הראשון והשני 257 מוקשים. הרי קיי"ל כר"נ דקנה מחצה, ולכאורה רבנו שמחה פוסק כר"נ (אך גם עליו קשה למה חילק בין זה לבין קני את וחמור?) והי"א הראשונים דלא כהלכתא? ותי' בהגהות דהכא שאני, דבחמור קנה מחצה, משום שלא תלה אחד בשני, וכי בגלל שהחמור לא קנה גם האיש לא יקנה? אך כשמכר שלושה דברים י"ל שהתכוין למכור את שלושתם יחד. ובזה נחלקו שני הי"א, אם קנה הכל או לא קנה כלום. ורבנו שמחה סובר שלמרות החילוק קונה מחצה. וכוונת החילוק היא לחלק בין קונה שאינו בר קנין, שקנה מחצה, לבין חפצים הנקנים שחלקם אינם בני קנין. וחילוק זה מצאנוהו בר"ן קידושין דף נ"א שהגמ' הקשתה שם לאביי, הסובר שקידושין שאינם מסורים לביאה לא הוו קידושין, מהמקדש חמש נשים ובהן שתי אחיות דאי אמר כולכם הו"ל קני את וחמור. וק' הרי קיי"ל כר"נ דקני את וחמור קנה מחצה? וחילק הר"ן בין אדם הקונה עם חמור שקנה מחצה, לבין אדם שקונה חמש נשים שאם חלק מהן לאו בנות קנין כל הקנין בטל. (והאשה דומה גם לחפץ הנקנה וגם למוכר. ולפי הר"ן בנדרים כ"ט היא דומה יותר לחפץ הנקנה מאשר למוכר).

וא"כ יש לחלק בין חפץ הנקנה לבין קונה, שבחפץ הנקנה קני את וחמור בטל המקח. ועל זה חילק רבנו שמחה שרק בחמור שאינו בר קנין כלל אמרינן בטל מקח, אך בדבר שהוא בר קנין אלא שקנאו בקנין שאינו מועיל קנה מחצה.

ולפי"ז צ"ע בנ"ד. אדמה היא בת קנין בעצם, אלא שמכר ע"י שליח לגוי ולכן לא קנה. וא"כ לפי רבנו שמחה צריך להיות שקנה מחצה. ולהי"א הראשון בטל כל הקנין ולי"א השני אדרבה מתקיים כל הקנין.

וא"כ לפי הי"א השני אדרבה כדאי לכלול את כל א"י בקנין אחד כדי שהקנין יחול לכו"ע.

והרא"ש תי' את הקושיה מקידושין נ"א בסברה אחרת, שחילק בין אמר כולכם לבין הקנה כל או"א לחוד, שכשאמר כולכם גם ר"נ מודה דקני את וחמור לא קנה. וא"כ בנ"ד י"ל שכיון שמכר הכל ביחד הו"ל ככולכם וצ"ל שלא קנה כלל.

אלא שאפ"ל שסברת רבנו שמחה שייכת גם פה, כלומר שגם המרדכי סובר כהרא"ש שמדובר שם שמכר הכל בב"א (ויתכן שלזה נתכוין בעל ההגהות על ה"מרדכי" דלעיל) ובכל זאת יש לחלק בין דבר שהוא בר קנין לדבר שאינו בר קנין. ומכיון שבעניננו האדמה היא בת מכירה, אלא שלא לגוי, וא"כ י"ל שהמכירה תופסת.

והנה בשו"ע (חו"מ סי' ר"ג ס"י) הביא הרמ"א שאם החליף מעות ומטלטלין או מעות וקרקע ביחד, י"א שנתבטל כל הקנין, וי"א שכל הקנין קיים וי"א שקיים אצל קרקע ובטל אצל המעות.

ואילו בסי' ר"ט ס"ד במוכר דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם לא הביא אלא דעה אחת דקנה דבר שבא לעולם ולא קנה דבשלבל"ע.

ובסמ"ע כ' שני הסברים לסתירה זו:

א. דעתו העיקרית של הרמ"א היא כבסי' ר"ט, וגם בסי' ר"ג רמז לכך שדעתו כדעה זו. 258

ב. מעות בני קנין הם באופן עקרוני, ורק בחליפין לא נקנים, משא"כ דבר שלבל"ע לאו בר קנין הוא כלל.

וא"כ לפי תירוץ זה י"ל גם בנ"ד שמאחר שקרקע בא"י בת קנין היא לכן יש מקום לומר מיגו שקנה קרקע הנמכרת קנה גם קרקע שאינה נמכרת. אלא שכנראה דעה זו אינה עיקר, אלא העיקר כדעת ר' שמחה שקנה רק מה שבר קנין.

והגר"א כתב ליישב שהרמ"א סובר כדעת הבה"ג והרמב"ם שלדעתם גם ר"נ מודה במקדש חמש נשים משום שאמר להם כולכם, ובסי' ר"ג מדובר שמכר קרקע ומעות ביחד, ובסי' ר"ט מדובר שלא מכר ביחד.

וא"כ בנ"ד שמכר ביחד י"ל שקנה הכל. ועיין כתובות צ"ח ב': "אבע"ל א"ל זבין לי ליתכא ואזל זבן ליה כורא מאי מוסיף על דבריו הוא וליתכא מיהא קני, או דילמא מעביר על דבריו הוא וליתכא נמי לא קני". ושם צ"ט א': "א"ר היכא דא"ל זבין לי ליתכא וזבין ליה כורא דודאי מוסיף על דבריו הוא". אולם כל זה בשליח ששינה מדעת בעה"ב אחד ששלחו. אך מי שקיבל מינוי מכמה בע"ב ולחלק מהם שליחותו מועילה ולחלק לא, מסתבר יותר שהשליחות לאותם ששליחותו מועילה – מועילה ולא נפסלת בגלל האחרים.

ולכן גם ל"ד למוכר דשלב"ע עם דבר שבל"ע. כאן המדובר במינוי מכמה משלחים. ועיין בתשובה (סימן ס') שהבאנו מחלוקת ראשונים בקידושין ז' ע"ב אם כמה משלחים ממנים שליח אחד האם הוא נחשב כשליח אישי של כל אחד ואחד או שמכיון שיש לו יפוי כח מכולם הוא פועל מכח עצמו והריהו כאדם אחד העושה מעשה קנין אחד. (מיהו המוכר העיקרי של הקרקעות הוא מינהל מקרקעי ישראל באדמות המדינה ונמצא שיש כאן גם מוכר אחד בכל האיזורים).

אולם עצם ההנחה שהנחנו בראשית דברינו שהקנין לגוי אולי בטל הוא עפ"י החזו"א הסובר כן. אולם הגרצ"פ פרנק (הר-צבי על טור חו"מ סי' קפ"ב) חולק עליו וסובר שגם לדעת המחמירים השליחות לא בטלה, מה גם שהמתירים סוברים שאין כאן עבירה כלל, וא"כ המשלחים והשלוחים סבורים שאין כאן עבירה ולכן השליחות קיימת, ואע"פ שיש אחרים הסבורים שיש כאן עבירה, העיקר תלוי בדעת המשלחים והשליחים. והדברים ארוכים ואכמ"ל.

מסקנה

בלי כל קשר לדיון הנ"ל מן הראוי היה שלא כל הקרקעות יימכרו בבת-אחת במעמד אחד. אלא תיעשנה מכירות מקומיות בכל אזור ואזור ע"י הרבנות המקומית. כפי שהדבר נעשה במכירת חמץ. הדבר נחוץ כדי להקהות את הרושם הרע של "מכירה כללית" חלילה של כל א"י (עי' להלן סי' ס'). מכירה מקומית מונעת ממילא את השאלה של קני את וחמור.