סימן כה' – הרכבת בוטנה עם אלה אטלנטית (ליתיר)

 

סימן כה' – הרכבת בוטנה עם אלה אטלנטית (ליתיר)*

 

בירושלמי כלאים פ"ק סוף הל' ד' לוזין ובוטנין מה נפק מביניהן: פיסטוקין. אלא שצ"ע אם הכוונה שם לאיסור. לדעת האגרונומים הבוטנה היא מין אלה, ושמה בפיהם: "אלה אמיתית" (וכן בתרגום רס"ג עה"ת תירגם בוטנים ואלה בשם: אלבטמה. ועיין ר"פ פ' פ' ברשב"ע וברגמ"ה), ולדעתם מבנה העלים והפרי דומה, אלא שהבוטנה גדולה והאלה האטלנטית קטנה (ועיין רמ"א סי' רצ"ה ס"ו שמותר להרכיב במין אחד בדקות ועבות). אלא שבעיני ההדיוטות הדמיון אינו עולה כל כך יפה במבט ראשון, שעלי הבוטנה רחבים ועלי האלה צרים וארוכים, וכן פירות הבוטנה ברובם מאורכים ואילו פירות האלה פחוסים ועגולים (אולם יש זני בוטנה פחוסים ועגולים ודומים יותר לאלה). ובטעם אכן יש דמיון רב בין הבוטנה והאלה, אלא שפירות האלה מרוב קוטנם כמעט ואי אפשר לאוכלם. ואמנם בספר "דעת תורה" סובר שאין לסמוך על האגרונומים. אולם החזו"א כותב שמין ששמו אחד בפי העם יש לו כנראה משהו משותף, ובצירוף דמיונות ממשיים יש לסמוך על זה.

ויש כאן שני ספקות: א. האם הדמיון בין הסוגים השונים נקבע עפ"י ראייתם השטחית של ההדיוטות או עפ"י ראייתם המדעית של המומחים. כי לפי הראיה השטחית הדמיון הוא רק בטעם הפרי אולם לא בצורתו ובצורת העלים ולפי הראיה המדעית יש דמיון גם בעלים ובמבנה הפרי. וא"כ יש כאן ספק וספיקא דאורייתא לחומרא. ועיין חזו"א פ' ג' ס"ק ב' דהדבר תלוי בטבעם של האילנות ועיין רמב"ם פ"ג ה"ד וה"ה שיש סתירה בדבריו וי"א שטעם הפרי הוא העיקר, עי' "ארץ חמדה" ח"ב סי' ו'. 

מיהו צ"ע אם מותר לומר לנוכרי להרכיב כלאים כאלו. עיין ב"מ צ' א' שיש ספק אם אמירה לנוכרי אסורה בכל הלאוין של התורה או שמא רק בשבת משום שבות. ונחלקו בדבר הפוסקים, הרא"ש והראב"ד שם. ולהלכה קיי"ל שרק בדרבנן שאין לו עיקר בתורה מותרת אמירה לנוכרי, עיין או"ח סי' תפ"ח ובה' הגר"א שם. וכאן הוא ספיקא דאורייתא ואין מקום להקל ע"י אמירה לנוכרי. 

ועוד י"ל שב"נ הרי אסורים בכלאים וכדאיתא בסנהדרין נ' א' וברמב"ם הל' מלכים פ"י ה"ו. אלא שלפמש"כ מרן הרב זצ"ל ב"פרי עץ הדר" שבב"נ הגדרת המינים היא ע"פ המקובל אצלם ולא עפ"י דיני התורה, יתכן שבדיני ב"נ יש סברה יותר להקל ולומר שהאלה והבוטנה מין אחד הם. (ועיין במאמרי על ב"נ שרציתי להוכיח שבב"נ הולכים אחר החושים ובישראל אחרי השכל, וא"כ לפי"ז בנ"ד יצא שבדיני ב"נ יש להחמיר ולומר ששני מינים הם ובדיני ישראל יש להקל יותר ולומר שאולי מין אחד הוא, מיהו יש לחלק בין ראיה שכלית מדעית שביסודה היא חושית לבין ראיה שכלית תורנית (1).

 

* * * (1) ואדרבה, ב"נ הולך אחר הדעה האנושית המקובלת וכיום כשבנ"א הורגלו לחשיבה מדעית, מה שמקובל במדע זוהי התפיסה הנכונה על ב"נ. אולם אצלנו התורה קובעת עפ"י מראית העין, וא"כ י"ל שב"נ מותר לו להרכיב דבר שעפ"י דעתו אין בו כלאים, וצ"ע. * * *

ואולי יש להסתפק שמא האלה האטלנטית נחשבת לעץ סרק והרכבה בה אסורה רק מדרבנן וא"כ יש להתירה ע"י גוי. וטעמא דידי ממש"כ הט"ז באו"ח ריש סי' ר"ג ועיין פרמ"ג או"ח תרמ"ט משב"נ ג' שכ' שאין איסור הרכבה בהדסים דמקרי סרק בסרק אע"פ שיש להם כעין פירות. מיהו ל"ד דפירות הדס אין להם טעם וכמבואר במדרש דהדס יש לו ריח ואין לו טעם ואינם ראויים אלא לתבלין בעלמא. משא"כ פירות אלו שיש להם טעם, אלא שקשה לאוכלם בגלל קטנותם.

אך י"ל לדמות זאת יותר לשקמה שאף לה פירות הראויים לאכילה, אולם רוב בנ"א אינם אוכלים אותם ויש הסוברים ששקמה היא עץ מאכל. מיהו עיין משנה ראשונה כלאים פ"א. עיין "ארץ חמדה" ח"ב, סי' א', בכתי' לשביעית.

ובכלל לא ברור ההיתר של אמירה לנוכרי בהרכבת סרק, כי יש הסוברים שסרק אסור מה"ת. אך עיין "משכנות יעקב" הו"ד בפ"ת סי' רצ"ב ס"ק ב' אך מכיון שהרמב"ם השמיט דין סרק י"ל שכוונתו להתיר סרק לפחות בנוכרי, עיין מרב"ר פ"א דכלאים ו"ארץ חמדה", ח"ב, ב'.

והנה המדובר בהרכבת עין, שהרב זצ"ל הסתפק בדבר, ואע"פ שהחזו"א סובר שהיא כלאים גמורים, מכלל ספק לא יצא.

וא"כ יש כאן ספיקות שונים, שמא הם מין אחד, והרכבת עין ספק סרק וע"י נכרי ומכירת הקרקע והשתתפות נוכרי, יש מקום להקל, משום ישוב א"י.

* אלול תשמ"א, למושב יתיר.