סימן מט' – אבטיחי הפקר - לענין תרו"מ

 

סימן מט' – אבטיחי הפקר - לענין תרו"מ*

שאלה

מה דין הפרשת תרו"מ מאבטיחי הפקר. המושב גידל אבטיחים ומכר, כנהוג, את המיקשה לסוחר יהודי ע"מ שיתלוש את האבטיחים וימכרם. הסוחר בחר את האבטיחים הטובים ושיווקם, והשאיר בשדה אבטיחים מסוג ב'. חלק מהאבטיחים נשארים מחוברים לקרקע וחלק נתלשים ונשארים בשטח, בגלל גודלם או צבעם. חזקה על הקונה שלא הפריש תרו"מ על האבטיחים שנטל מהמשוייר בשדה. 

האם האבטיחים הנשארים חייבים בתרו"מ?

תשובה

יל"ע אם האבטיחים בכלל הופקרו, כי י"ל שכשהסוחר השאיר את האבטיחים בשדה החזירם בעצם לבעליהם הראשונים. מיהו נראה שאין הדבר כן. האבטיחים היו שלו. וכשהשאירם הפקירם, אלא שהשדה שייכת לבעליה ואעפ"כ אין הם זוכים ממילא באבטיחים כי השדה אינה משתמרת, וכל מי שהיה בא ונוטל את האבטיחים היה זוכה מן ההפקר, ולכן גם אם הסוחרים עצמם זכו באבטיחים לא גרע מהמפקיר כרמו והשכים ובצרו פטור.

אלא שצ"ע אם תלישת האבטיחים היא גמר מלאכתם ונמצא שההפקר היה אחר גמר מלאכה, והפקר לאחר גמר מלאכה אינו פוטר מתרו"מ, עיין ירושלמי פ"ג ממעשרות ה"א. ועיין שעה"מ לולב פ"ח ה"ב שדייק מל' הרמב"ם מעשר פ"ג ה"כ שרק אסור להפקיר אחרי גמר מלאכה אך הפקר פוטר גם אחרי גמר מלאכה. עי"ש.

אולם מצינו שגמר מלאכה באבטיחים הוא משישלקו (מעשרות פ"א מ"ה) ולא משייתלשו אלא שנחלקו המפרשים מה הדין כשנשלקו מאליהם. עיין תפא"י שם אות מ"ד שאם נשרו מאליהם אין זה גמר מלאכה, אך בתוס' אנשי שם ציין מרש"י ביצה י"ג ב' שאם נשרו מאליהם הרי זה גמר מלאכה, ועיין מלאכ"ש שכ' בשם הערוך שכשהאבטיחים הבשילו והוריקו זהו שלוקם, כדבר השלוק, וזהו גמר מלאכתם.

ולפי כל הפירושים הללו התולש אבטיחים לאחר שהבשילו ונשר פיקוסם הר"ז גמר מלאכתם ונמצא שהפקרם היה לאחר גמר מלאכתם וחייבים במעשרות.

ועוד יש להסתפק אם אבטיחים שלנו הם האבטיחים של המשנה. כי לא מצינו באבטיחים שלנו פיקוס או שילוק (אא"כ נאמר שזוהי הבשלתם), וא"כ בסתמא תלישתם זהו גמר מלאכה. ובמק"א הוכחנו שהאבטיחים של המשנה אינם האבטיחים שלנו.

ומצינו שיעור אחר לגמר מלאכה באבטיחים והוא משיעמיד ערימה, או משיעשה מוקצה, דהיינו שמקדישים אותם למכרם בשוק (הר"ש), או ששוטחים אותם ומסדרים אותם זה בצד זה (הר"מ). (אלא זה כשאינו מפקס או שולק. וצ"ע בנ"ד כשאינו עושה מעשה של פיקוס או שולק, אם בהעמדת ערימה או עשית מוקצה נעשה גמר מלאכה. ומסתבר יותר שהמיון לבד גמר מלאכה).

ועיין ערוה"ש סי' ס"ג סי"ז שפרי שאין לו תיקון לאחר תלישתו, קביעותו היא בתלישתו. וא"כ בנ"ד יתכן שתלישתם זוהי גמר מלאכה. וא"כ הפקרם היה אחר גמר מלאכה.

אלא שיש לומר שתלישתם של האבטיחים אינה גמר מלאכה שהרי אחר התלישה ממיינים אותם ורק לאחר המיון זהו גמר מלאכה, כמו שמצינו בתבואה וקטנית שרק לאחר ניקויים זהו גמר מלאכה. ומסתבר שגם ערוה"ש לא התכוין לומר שתלישתם זו גמר מלאכתם אלא במקום שאין אחרי התלישה שום תיקון, אך בנ"ד שיש מיון לאחר התלישה המיון הוא גמר המלאכה. 

והנה נלענ"ד לדון בדבר חדש שהסוחר אין כוונתו מראש לזכות בכל האבטיחים אלא רק בראויים לו לסחורה, ואת היתר מפקיר מראש, ומייד ברגע שתולש אבטיח מסוג ב' אינו מתכוין לזכות בו. מיהו הוא מבחין בכך רק אחרי שממיין, וצ"ל שאז אגלאי מילתא למפרע שברגע התלישה כבר היה הפקר והדבר תלוי בברירה. וזוהי ברירה בשאלה ממונית אם הפקר חל למפרע או לא. וצ"ע בזה. אלא שבשאלה זו אם בתרומת ירק שהיא מדרבנן יש ברירה או לא נחלקו הראשונים. הרמב"ם לפי הכס"מ בפ"ד מהל' מעשר שני (הט"ו) פסק שיש ברירה. התוס' בעירובין ל"ז ב' ד"ה האי מאן כתבו שאין ברירה. וקשה להכריע בשאלה זו. 

 

 

 

* נשאלתי ע"י הרב אלעזר נאה מקשת