סימן ס' – הקנאת מעשר עני ע"י קטן

 

סימן ס' – הקנאת מעשר עני ע"י קטן

 

     לכב' הרה"ג ש. ז. רווח שליט"א

     שלו' וברכה וכ"ט

בעקבות שאלת כת"ר בענין הקנאת מעשר עני ע"י קטן עיינתי קצת בנושא, ולענ"ד א"א להקנות מעשר עני ע"י קטן גם אם נאמר שמעשר עני בזה"ז דרבנן.

בגיטין (ס"ה א') הגמ' מחלקת בין מילתא דאית לה עיקר מה"ת לבין מילתא דלית לה עיקר מן התורה, כגון שיתופי מבואות. אולם בהמשך הגמ' מביאה את המשנה במעשר שני שמערימין על מעשר שני ע"י שנותן מעות לשפחתו כדי לפדות מעשר שני ושפחתו העבריה היא בע"כ קטנה, והמדובר במעשר שני בעציץ שאינו נקוב מדרבנן. ומשמע שם שזה אפילו אם נאמר שמעשר שני בזמן הזה הוא מהתורה.

עכ"פ לפחות במעשר ירק בודאי אפשר היה לפדות ע"י קטן וה"ה להקנות על ידו.

אולם קצוה"ח (סי' רמ"ג ס"ק ד') הביא מהמרדכי (ב"מ פ"א) ומהגה"מ בתשובות לספר נזיקין (סי' ה') שבטובת הנאה אי אפשר לזכות ע"י קטן ולא מועילה דעת אחרת מקנה בטובת הנאה1.

וא"כ אי אפשר להקנות מעשר עני ע"י קטן, משום שהמעשר עני אינו של הבעלים ואין לו בו אלא טובת הנאה בלבד. אמנם הפר"ח בשו"ת מים חיים (מובא שם) חולק וסובר שאפשר להקנות לקטן מתנות כהונה אע"פ שאין בהם אלא טובת הנאה וא"כ ה"ה לזכות באמצעות קטן לאחרים, אך המרדכי חולק והוא ראשון. ויתכן שגם הפר"ח הסובר שאפשר להקנות לקטן מתנות כהונה אע"פ שאין בהם אלא טובת הנאה, אך לזכות ע"י קטן גרע טפי, כדמשמע בגיטין (ס"ד ב'). ואע"פ שבדרבנן תיקנו שקטן יכול גם לזכות לאחרים מי אמר שתיקנו כן גם בטובת הנאה, דיינו שתיקנו לקטן שיקנה לעצמו, אך לזכות לאחרים יתכן שלא תיקנו.

ולכן נלענ"ד שאין להקנות מעשר עני ע"י קטן.

בברכת התורה והארץ

הרב יעקב אריאל

 

 

ובבירור הלכה לגיטין ס"ד כתבו בדעת הרמב"ם שאפילו מדרבנן אין קטן זוכה לאחרים חוץ משיתופי מבואות ומעשר שני.

 

 

 

לכב' הרה"ג הרב שניאור ז. רווח שליט"א

 

שו"ב וכ"ט

 

יישר כוחו של כת"ר על עיונו הנמרץ בענין הקנאת מעשר עני לאחרים ע"י קטן ויורשה לי להעיר כמה הערות לדבריו החשובים:

א. הריטב"א מסיק שרק בעציץ שאינו נקוב התירו זכיה ע"י קטן משום שאין לו עיקר מהתורה. וכן דעת המאירי שם. (ואף שהביא שם קושיה חמורה בשם הגר"ע יוסף שליט"א ביומא פ"ג ב', אכן הקושיה צריכה יישוב. אך הריטב"א והמאירי כנראה לא חשו לה).

ב. הראשונים בגיטין שם התקשו בשאלה, כיצד לומדת הגמ' זכיה לאחרים ממעשר שני, הרי שם הוא מזכה את המעות לקטן עצמו, ולא מזכה אותם לאחרים. ועיין רמב"ן שם בליקוטים שתי' שני תירוצים: 

     (א) שבעה"ב אומר לקטן פדה לי משלך שהוא זוכה לו מיד ההקדש. (ויתכן שכוונתו לומר שלא הקנה לקטן את המעות לגמרי, בהקנאה גמורה, אלא רק ע"מ לפדות באמצעותם את המעשר שני וא"כ הריהו כמזכה את המעות למעשר שני ע"י הקטן).

     (ב) הוכחת הגמ' היא לשמואל הסובר שאין זכיה לקטן מהתורה ולכן הוכיחה הגמ' שיש לו זכיה מהתורה ור"ל שאם דעת אחרת מקנה מועילה מהתורה אין הבדל בין זכיה לעצמו לבין זכיה לאחרים. ולפי"ז אם נאמר שדעת אחרת מקנה אינה מועילה מהתורה, יתכן לומר שלא תיקנו אלא כשזוכה לעצמו ולא כשזוכה לאחרים, וכמו שחילקה הגמ' שם בדף ס"ד ב'. (ע"ש בר"ן שתלה את שני הנושאים זה בזה, את השאלה אם דעת אחרת מקנה מהתורה בשאלה אם דעת אחרת מקנה גם לזכות לאחרים).

ונושא זה לא הוכרע, אלא תלוי במחלוקת הראשונים (עיין אנציקלופדיה תלמודית כרך ז' עמ' תר"ה).

ג. כת"ר כותב שאפילו לדעת הקצות, הסובר שא"א להקנות מתנות כהונה ע"י דעת אחרת מקנה, משום שאין לו בהם אלא טובת הנאה, מ"מ כהן קטן זוכה במתנות מהתורה, משום שהתורה הקנתה את המתנות לכהנים והקטן אינו קונה את המתנות מהנותן, אלא מקבל את חלקו, כאחד מבני השבט, והתורה היא שזיכתה לו. אולם זה שייך רק בזכייתו של הקטן לעצמו, שהתורה היא שזיכתה לו כאחד משבט הכהנים, אך בנ"ד הרי לא מדובר בזכית הקטן לעצמו, אלא לאחרים, כיצד אפשר לזכות באמצעותו לאחרים בטובת הנאה?

ד. סברת הקצות ניתנת להיאמר רק במתנות כהונה ולויה שהשבט זוכה בהן מהתורה. אך במעשר עני הדבר תלוי במחלוקת הבבלי והירושלמי בגיטין (ל' א'). שלדעת הירושלמי אין דין מכרי עניים. וההסבר לכך הוא שרק במתנות כהונה יש דין מכרי כהונה, עפ"י סברת הקצות הנ"ל שהשבט כולו זכה במתנות וכשכל הכהנים והלויים מתיאשים מהן ממילא זוכה אותה במכר. אך בעניים א"א לומר כן, כי אין שבט מוגדר של עניים (עיין דבר אברהם ח"א סי' א' ענף ו' בהג'ה) או שעניות אינה מושג חיובי, אלא מושג שלילי (עיין מפענח צפונות, פרק ו' סי' ו' א' - ב').

אמנם הרמב"ם פסק (הל' מעשר כ"ז ה"ו) שיש מכר לעני, אך מפוסקי דורנו יש שהורו שאין לסמוך על דין מכירי עניים (עיין כל זה בהתורה והארץ כרך ב' עמ' 88).

והנה נבוא לסיכום כל הדיון, יש לנו הרבה ספיקות אם ניתן לזכות ע"י קטן. אמנם בדיעבד יש לומר שזכיה ע"י קטן מועילה, בפרט כשהמדובר במעשר עני דרבנן בזה"ז, אך לכתחילה נלענ"ד שלא רצוי להורות לזכות ע"י קטן.

 

והנלענ"ד כתבתי

בברכת התורה והארץ

הרב יעקב אריאל

 

 

 

1 הערת עורך: בירושלמי גיטין (פ"ה ה"ט) מח' רב נחמן ורב הונא האם מזכים ע"י קטן, או שתק"ח לקניין קטן היא רק שיזכה עבור עצמו אבל לא תקנו לו זכיה עבור אחרים.