סימן י - חיוב ציצית בחולצה-ציצית הנקראת 'חולצית'

ראשי פרקים

שאלה

א.  חיוב ציצית בבגד הפתוח ברובו

ב.  דין בגד פתוח שנסגר על ידי לחצנים או רוכסן

מסקנה

*  *  *

שאלה

מה דינה של 'חולצית' – דהיינו חולצה הפתוחה למטה ברובה, וניתן לסגור אותה על ידי רוכסן. כך, שבשעות העבודה ופעילות ספורטיבית משתמשים בה כשהיא פתוחה, וביתר הזמן ניתן לרכוס אותה ולהשתמש בה כחולצה רגילה. האם היא חייבת בציצית, והאם ניתן לברך עליה בשעת לבישתה?

א. חיוב ציצית בבגד הפתוח ברובו

כת"ר כבדני בחוות דעתו בעניין ה'חולצית'. לדעת כת"ר אין יוצאים בה ידי חובת ציצית וק"ו שאין לברך עליה, כי היא סגורה מכל עבריה על ידי רוכסן ולא ניכר לעין שיש לה ד' כנפות.

ויש להקדים ולדון בחולצה הפתוחה ברובה, שכבר רבים נהגו להשתמש בה בשעת העבודה או פעילות ספורטיבית. חולצה זו אינה פתוחה לגמרי כמו הטליתות שלנו, ואעפ"כ מקובל להתייחס אליה כאל בגד החייב בציצית משום שיש לו ארבע כנפות.

והמקור לדין זה הוא במסכת מנחות (מא, א):

מלאכא אשכחי' לרב קטינא דמיכסי סדינא, אמר ליה: קטינא, קטינא, סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא, ציצית של תכלת מה תהא עליה.

ופירש רש"י (שם, ד"ה סרבלא):

כגון אותן שלנו שהן עגולין ואין לה אלא שני כנפים [למטה] דפטורה מציצית. [סרבלא – מנט"ל בלע"ז.]

ויש לדייק מדבריו שלא פטרו סרבלא מציצית אלא משום שלמעיל זה ישנן שתי כנפות בלבד, אך אם היו בו ארבע כנפות היה חייב אע"פ שבעיקרו הוא בגד סגור. והוא הדין לכל בגד שיש בו ארבע כנפות שחייב בציצית, ואין חיסרון בכך שהוא סגור בחלקו ויש בו שרוולים וכדומה. והראיה מסרבלא, שלא נפטר מציצית אלא משום שיש לו שתי כנפיים בלבד.

אך בשו"ת מהר"ח אור זרוע (סימן ח) הביא את דעת החולקים, וסוברים שכל בגד שמשמש בדרך מלבוש ואין מתעטפים בו אלא לובשים אותו פטור מציצית. והוכיח כדבריהם מההוא סרבלא, להיפך משיטת רש"י:

ותמהתי, א"כ למה נהגו כל העולם להתעטף, שאין כל העולם רגילין לצאת לשוק מעוטפים ואף לא בביתם, יתקנו סרבלים בד' כנפיים. ומלאכא דאמר לרב קטינא סרבלא בסיתוא ציצית מה תהא עליה, למה לא תיקן לסרבלו ד' כנפיים ויתחייב בציצית?

ועל כרחך, אין חיוב ציצית בבגד שיש בו ארבע כנפות אלא אם כן מתעטפים בו, כמו טלית שלנו, וכפי שמשמע מנוסח הברכה "להתעטף בציצית".

ויש להעיר על ראיה זו, שכל מעלתו של המעיל שהוא עוטף את גופו של הלובש ושומר עליו מצינה. ואם היה פותח את המעיל על מנת לעשות לו ארבע כנפות לא היה מגן עליו מצינה, וכ"ש אם נאמר שצריך להיות רובו פתוח, ולכן רב קטינא לא עשה כן. ואמנם צריך לומר לכו"ע שהמלאך לא בא לרב קטינא בטענה על עצם לבישת המעיל בלא שהטיל בו ציצית, אלא על כך שלמעשה לא מזדמן לו לקיים מצות ציצית בבגדיו. והא קמ"ל, שהרוצה לקיים מצות ציצית חייב ללבוש בגד נוסף שחייב במצוה זו, כגון טלית קטן שלנו או לפחות טלית גדול בזמן התפילה. ואכן, בגלל טענת המלאך אנו מקפידים ללבוש בגד מיוחד ולקיים בו מצות ציצית כהלכה.

נחלקו אפוא הראשונים בדינה של חולצה שיש לה ארבע כנפות, כפי שהובאו דבריהם באו"ז. המהר"ם סובר שחלוק חייב בציצית כל עוד יש בו ארבע כנפות, והראבי"ה סובר שחלוק פטור מציצית והאו"ז נקט כדבריו. ודעת רבינו שמחה נוטה באופן עקרוני לדעת המהר"מ שחלוק חייב בציצית, אך הוסיף תנאי לדין זה שרובו של הבגד יהיה פתוח, ויתכן שגם המהר"ם מודה לחילוק זה.

וכיוצא בזה נחלקו גם הרשב"א והמהרי"ק. דעת הרשב"א (בתשובותיו ח"א, סי' תלד) שאין חיוב ציצית בבגד, וז"ל:

אין נקרא בגד של ארבע כנפות אלא בטליתות שכולן פתוחים, והן הן יש להם ד' כנפות. אבל הבגדים שתפורין ומחוברין למעלה כעין גונילה או קוט אין אלו כסות של ארבע כנפות... ואותן שאמרת שמחמירין להטיל להם ציציות אין אלו אלא מן המתמיהין.

אך המהרי"ק (סי' קמט) חולק עליו וסובר שאדרבה, עיקר חיוב ציצית הוא דווקא בכסות ולא בטלית, ומתבסס על דעת ראשונים נוספים כמו רבינו שמחה שהובא לעיל. ובהמשך דבריו דחק לפרש את הרשב"א באופן שלא יחלוק על רבינו שמחה, וזהו תורף דבריו:

נראה שהרשב"א התקשה ליישב את הלשון שנאמרה בפרשת ציצית "על כנפי בגדיהם" (במדבר טו, לח), עם הלשון שנאמרה במשנה תורה "על ארבע כנפות כסותך" (דברים כב, יב). לשון בגד משמע דווקא חתיכה מרובעת כעין הטליתות שלנו שאפשר למתחן לאורכן ולרחבן כבגד, ואילו לשון כסות כוללת במשמעה כל מיני המלבושים כתוארם וכתבניתם1, ובלבד אינם סתומים לגמרי אלא יש להם ארבע כנפות, ועל כרחך קרא ד"כסותך" לא בא לרבות אלא בגד שרובו פתוח:

דאין לנו לרבות מכסותך אלא היכא דרובו פתוח, דדמי טפי לבגד. אבל אותה שרובם סתומים אין לנו לרבות, דיש לנו לקיים משמעות בגד בכל מה שנוכל.

והב"י נקט כן גם בדעת ראשונים אחרים כמו הרשב"א והמהר"ם, ולדעתו רוב הראשונים סוברים שאם רובו של הבגד פתוח אזי הוא חייב בציצית מעיקר הדין, ואפשר לברך עליו. וכן פסק השו"ע (סי' י, סע' ז). (ועיין במשנ"ב [ס"ק כה] שיש למדוד את הרוב לארכו של כל הבגד כולל השרוול, ותנאי זה מתקיים ב'חולצית.)

והנה, כת"ר הראשל"צ הסתמך על ערוה"ש שהביא את דברי המהר"ם מרוטנבורג, שכל בגד שיש לו שרוול פטור מציצית. וכמו כן, הביא את דבריו (ס"ק טז) שפטר את ה"פראק" מציצית משום שהוא סגור מלמעלה. אולם למעשה העולם אינו סומך על היתר זה, אלא נוהגים לעגל את אחת הכנפות שלו כדי שלא יתחייבו בציצית. ואין לנו אלא פשט השו"ע המחייב בציצית בגד סגור בחלקו, אם רובו פתוח, וכפי שהב"י ביאר את דברי המהר"ם.

ב. דין בגד פתוח שנסגר על ידי לחצנים או רוכסן

החידוש ב'חולצית', חולצה-ציצית שפתוחה כמעט לכל אורכה, שפתח זה ניתן לסגירה על ידי רוכסן שהותקן מצדדיו, וכשרוכסים אותו החולצה יכולה לשמש גם כלבוש צנוע ומכובד.

ויש לדמות מציאות זו של רוכסן לקרסים שה'מגן אברהם' (סי' י, ס"ק יב) דן בהם, אם הם עושים את הבגד לסתום. ועיי"ש שהביא בשם תרוה"ד (סי' רצז) שהבגד אינו נחשב כמחובר על ידי קרסים אלו עד שיכופפו אותם היטב, כך שלא יוכל להתירם בקלות אלא על ידי מעשה. אך במקום שהקרסים אינם מהודקים וכנפות הבגד מחוברות זו לזו באופן רופף, עדיין שם בגד ארבע כנפות עליו וחייב בציצית. וקל וחומר לרוכסן שניתן לפותחו בקלות שאינו פוטר מן הציצית, ולא גרע מקרסים המחוברים לבגד באופן רופף.

יתרה מזו, לרוכסן יש עדיפות גם מצד אחר שהרי רגילות לפתוח אותו ממש לעיתים מזומנות, ולא דמי לקרסים שמחוברים זה לזה דרך קבע ושומרים את הבגד סגור בכל עת. ויש לדמות זאת לבית סתום שלא פרצו את פצימיו שדינו כבית פתוח (עיין ב"ב יב, א), וכ"ש בנד"ד שהרוכסן ראוי להיפתח לעתים קרובות וארבע הכנפות שבו אינן בטלות. ובלאו הכי אני מסתפק שמא דרך זו של הטלת ציצית בבגד רגיל עדיפה על ד' כנפות שלובשים אותם אך ורק כדי לקיים את המצוה ואינם בגד בעצם. וצ"ע.

ומה שהביא כת"ר בשם ה'ילקוט יוסף' (סי' ט-י, סעי' יג) שהסתפק בבגד הסגור בלחצנים שמא פטור מן הציצית ודימה צורת סגירה זו לקרסים, והכריע "שאין ראוי לעשות כן", הא גופא צריך ראיה. שהרי בתרוה"ד לא פטר אלא קרסים כפופים מאוד שקשה לפותחם, והמג"א הודה לדבריו וכן פסק במשנ"ב (ס"ק כט), ולא דמי ללחצנים שקל מאוד לפותחם. ואפי' אם תמצי לומר שלחצנים דומים לקרסים, שגם הם אינם נפתחים בקלות, רוכסן ודאי שאני כי הוא קל יותר מלחצנים. כי הלחצנים כשמם כן הם, יש צורך ללחוץ בכוח מסוים על כל אחד מהם בשעה שבא לסוגרו, וגם בשעת פתיחתו יש צורך להפעיל עליו כח מסוים כדי לפותחו. מה שאין כן ברוכסן שנפתח ונסגר בהינף יד, ופעולה זו אינה חשובה מעשה.

ואמנם כת"ר העיר בצדק שאם הרוכסן אינו גלוי יש חשש למראית העין, שהרואה אינו יודע שניתן לפתוח את הבגד ברובו על ידי הרוכסן. וכבר כתב במהרי"ק (שם) שיש לחשוש למראית העין, ולא פטר בגד סגור מציצית אלא אם הוא סגור עד חגורו כדי שיהיה רוב הניכר לעין. ומסתבר לומר שהוא הדין להיפך, שאין להטיל ציצית בבגד הפתוח ברובו עד שיהא ניכר לעיניים. ואין הכי נמי, יש להורות שהרוכסן צריך להיות גלוי לעין כל, ולא מוסתר, כדי שלא תהיה טעות של מראית העין. ולענ"ד כל החשש למראית העין לא נאמר אלא ביחס להווה, שהרואה סבור שבגד זה אינו חייב עתה בציצית, ואמנם כדי לעקור חשד זה יש להקפיד שהרוכסן יהיה גלוי לכל במשך כל היום גם כשהוא סגור, ולא רק בשעת הברכה.

ואם כי, אין בלבישת ה'חולצית' כדי לצאת ידי כל הפוסקים, אך מכל מקום נלענ"ד שיש לעודד את לבישתה. כיון שרבים אינם לובשים טלית קטן כל היום, והרווקים מבני אשכנז אינם מתעטפים בטלית גדול אפילו פעם ביום, ועבורם הפתרון של ה'חולצית' מהווה עליה בקודש ולא ירידה. ואם נאסור אותה אנו עלולים לגרום לרבים מהאנשים שלא ילבשו ציצית כלל כל היום. אך אם נורה להם ללבוש את ה'חולצית' סביר שבזה נזכה אותם בקיומה של מצות הציצית. ולענ"ד יש להורות לברך על ה'חולצית', ואין לחשוש לברכה לבטלה מדין "ספק ברכות להקל", כיון שכך נפסק בשו"ע.

מסקנה

לאור כל האמור, נראה לענ"ד שה'חולצית' חייבת בציצית ויוצאים בה ידי מצוה זו, וזאת משום שהרוכסן ראוי לפתיחה לעיתים קרובות. ויש לדחות את סברת המפקפקים בדבר, מחשש שמא הרוכסן ישאר סגור וכנפות הבגד יתבטלו. אדרבה, יש תועלת גדולה לקיום המצוה דווקא בדרך זו, משום שהיא מקילה על העוסקים בעבודה פיזית או בפעילות גופנית במשך היום. ולכתחילה יש להורות למשתמשים ב'חולצית' לפתוח את הרוכסן קודם הברכה, שאז ניכר לעין כל שיש ארבע כנפות בבגד, והברכה אינה לבטלה. וכך גם ניתן לוודא שהרוכסן נפתח לפחות פעם אחת ביום. מיהו, בדיעבד תנאי זה אינו מעכב.