אָהֳלִי שֻׁדָּד

אוֹי לִי עַל שִׁבְרִי נַחְלָה מַכָּתִי ...אָהֳלִי שֻׁדָּד וְכָל מֵיתָרַי נִתָּקוּ בָּנַי יְצָאֻנִי וְאֵינָם אֵין נֹטֶה עוֹד אָהֳלִי וּמֵקִים יְרִיעוֹתָי. כִּי נִבְעֲרוּ הָרֹעִים וְאֶת ה' לֹא דָרָשׁוּ עַל כֵּן לֹא הִשְׂכִּילוּ וְכָל מַרְעִיתָם נָפוֹצָה.

(ירמיהו י, יט-כא)

מאז תקעתי את אהלי הקודם נפל דבר בישראל. גוש קטיף, שזכיתי להיות בין הראשונים שתקעו בו יתד, יחד עם ישיבת ההסדר בנוה דקלים, נעקר ממקומו. גוש קטיף היה לשם ולתהילה בכל רחבי הארץ, בשילוב ייחודי של תורה, עבודה וגמילות חסדים.

תורה – מספר מוסדות התורה והחינוך שהיו בו, יחסית למספר תושביו, עלה על כולנה, יותר מכל אזור אחר בארץ, גם כזה הנחשב תורני מובהק. (חלקם נתמך ע"י החקלאים בתורת שותפות של יששכר וזבולון).

עבודה – החקלאות הייחודית שפותחה בגוש הגיעה להישגים בינלאומיים. היא הצליחה בס"ד לנצל את הדיונות השוממות מאדם ומכל גידול חקלאי ולהופכם לזהב הארץ ההיא טוב. מכאן יצאה הבשורה הגדולה של ירק ללא חרק. גוש קטיף הפך למותג. עד היום חברות רבות, שלא כולן עומדות בתקנים המהודרים של הכשרות, מתהדרות בשם "קטיף".

וגמילות חסדים – החברה שנוצרה במקום התגבשה מכל שכבות האוכלוסייה, מיוצאי עיירות הפיתוח ומושבי הנגב ומתושבי ערים במרכז הארץ, מעדות שונות, ברמות השכלה וכלכלה מגוונות. בזכות החברה המגובשת וחדורת האידיאלים והעזרה הדדית הצליח הגוש להתמודד עם הפיגועים שהיו מנת חלקו משך שנים. בזכות כל אלו הצליח הגוש באותן שנים קשות, שמשך אליו את האש שהופנתה אח"כ ליישובי הדרום, אפילו להגדיל את אוכלוסייתו.

כל המפעל האדיר שנבנה בעמל רב במשך למעלה מ-30 שנה ומנה כרבבה של אנשים נשים וטף נעקר תוך ימים ספורים בחודש החורבן אב ינחמנו שנת תשס"ה, שנה בה התקיים הכתוב: "מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים" (ישעיהו מב, כד).

עד היום אין הסבר הגיוני למניע של הריסת חבל ארץ פורח ומשגשג חדור אמונה ואידיאלים. כיצד הותרה הרצועה ונתאפשרה חדירה עזה של אמל"ח ורוח טרור המאיימת על כל חציה הדרומי של מדינת ישראל מגדרה ועד באר שבע?! נשגבה מבינת אנוש הפיכת נחלתנו לזרים ובתינו לנוכרים, וגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְמִשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ אָכְלוּ אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ.

אולם רוחו של גוש קטיף לא נפלה. הרעיון ממשיך להתקיים ולדחוף את העקורים להקים מחדש את האהל שהופל. וחרף הניסיונות בהם הם עומדים מול צעדי צב ואטימות בירוקראטית, רובם של העקורים ממשיך לדבוק בקהילותיהם ומצפים לשיקומן מחדש. לצערנו, לא הועלה כלל על דעתם של המפנים הצורך האישי והלאומי לשקם את הקהילות, אלא להפיצן ביעקב ולחלקן בישראל, כמוץ אשר תדפנו רוח. לאהליך ישראל ולא ייזכר חלילה שם קטיף עוד. עקירת הגוש היתה עלולה להיות גם עקירת הרוח של האמונה, התורה ההתנדבות והחלוציות, של מקום שסימל יותר מכל את השילוב המיוחד של תורה עם וארץ.

עצם הרעיון להרוס ישוב יהודי בארץ ישראל על מנת למוסרו לידי זרים הוא מעין נסיון לעקור אות מהתורה. שהרי מדובר במצוות מפורשות: גם מצות ישוב ארץ ישראל, שעבורה מותר לקנות קרקע אפילו בשבת, גם איסור לא תחנם וגם ביטול מצוות תרומות ומעשרות משדותיהם של ישראל (ר' ע"ז כא). כל אלו מצוות שבין אדם למקום אולם לא פחות מאלו, אם לא יותר, הן המצוות שבין אדם לחברו: גם גרימת צער לגוף ולנפש, גם הפסד ממון ומקורות פרנסה ללא תמורה הולמת, אם בכלל, ועוד. (היכן היו כל הארגונים שרוממות הנושא החברתי בפיהם?) לצערנו, גם בין לומדי התורה היו שלא ראו בכל אלו שאלות הלכתיות חמורות. לדוגמא, על היתר המכירה בשמיטה הזדעזעה הארץ ת"ק על ת"ק. וכידוע עיקר ההתנגדות להיתר המכירה הוא בגלל איסור לא תחנם, למרות שהמדובר במכירה זמנית שנועדה לקיים התיישבות ישראלית, בעוד שעקירת ישובים ששמרו שמיטה כהלכה יחד עם מצוות רבות אחרות ומסירתם לזרים עברה בקול ענות חלושה. (אלא א"כ נניח שהיה כאן שיקול של פיקוח נפש. אם כי נימוק זה היה מפוקפק גם בשעתו, דבר שהוכח בעליל לאחר מעשה).

אולם תורתנו לא ניתנת לעקירה כלל. אדם וחברה יכולים, בבחירתם החופשית שניתנה להם ע"י הבורא, להתעלם חלילה מדרישותיה ולהתכחש למורת רוחנו, לציווייה, לזלזל בערכיה ולהעמיד מעליה ערכים מדומים וחולפים. אולם זאת התורה לא תהא מוחלפת. עקרונותיה לא ניתנים לשינוי רק בגלל שמקבליה לא מקיימים אותה. אפילו קוצו של יוד ממנה לא יזוז ממקומו.

הבתים, כולל בתי המדרש ובתי הכנסת, נהרסו לדאבון לבנו. ערו ערו עד היסוד בהם. אולם האהל, המכנס ברוחו את הרעיון, הדרך, האמונה והתקווה, לא ניתן להריסה, הוא נופל וקם, ולא רק במקום אחד אלא בארבעה וחמישה מקומות חדשים. כל אחד מהם ימשיך את הרוח ביתר שאת וביתר עז. כל אחד מהם יגדל בכמות ובאיכות. המותג האמיתי של קטיף ימשיך להתנוסס ברחבי הארץ להגדיל תורה ולהאדיר. ויתקיים בהם הכתוב:

כִי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ נְאֻם ה' כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ. כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי שָׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקוֹב וּמִשְׁכְּנֹתָיו אֲרַחֵם וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ וְאַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב.

(ירמיהו ל, יז-יח)

חלק מהתשובות בכרך זה עוסק ישירות בנושאים שהועלו בגוש קטיף. אך הספר כולו נערך בשלוחותיו של הגוש. תודות לעורך הנאמן, הרב יעקב אפשטין, מעקורי עצמונה, כיום בשומריה ה' ישמרם, מחבר שמונת הספרים "חבל נחלתו" ישיבהו ה' לנחלתו בקרוב. יישר כח לבני הרב איתיאל שסייע רבות בעריכת התשובות. יבורך מכון התורה והארץ המוציא לאור של ספר זה השוכן כרגע באשקלון (משכנו בכפר דרום הוא המבנה היחיד העומד על תלו ומצפה להשבתו לייעודו), והעומדים בראשו הרב יהודה עמיחי והמנהל הנמרץ איש כפר דרום אליעזר ברט המצפה עם קהילת כפר דרום לשיקומם, בכולם יתקיים הכתוב בקרוב: "ושבו בנים לגבולם".

רמת גן פורים דמוקפין תשס"ט