פרק כ - גיזום סכך לסוכות

 

 פרק כ - גיזום סכך לסוכות

האם מותר לקצוץ סכך לסוכות בשנת השמיטה?

א. מה מותר ומה אסור?

בתורה נאמר: "וכרמך לא תזמור" (ויקרא כ"ה ד'). התורה התייחסה במפורש לזמירה בכרם. האם כוונתה גם לזמירה ביתר האילנות והצמחים? 

גם בגפן עצמה מצינו הבחנה בחז"ל בין זמירה לבין פעולות אחרות, הדומות לה, אולם בכל זאת שונות ממנה, כגון: קירסום, זירוד, פיסול וזינוב (שביעית פ"ב מ"ג; פ"ד מ"ה). 

העיקרון המנחה אותנו בשביעית שונה מהותית משבת. בעוד שבשבת גם התולדות אסורות מהתורה 358, בשביעית רק האבות אסורות מהתורה, בעוד שהתולדות אינן אסורות אלא מדרבנן. ומשום כך פירטה התורה את המלאכות: "שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור" (ויקרא שם) - למרות שזמירה היא תולדה של זריעה, כדי להדגיש שרק תולדה אחת של זריעה נאסרה והיא הזמירה, בעוד שיתר התולדות מותרות 359.

ב. מה בין זמירה לגיזום?

ההבחנה בין זמירה ליתר הגיזומים היא שהזמירה בגפן היא המקבילה לזריעה ממש. במקום בו נעשית הזמירה מתפרץ צימוח חזק, ממנו מתפתחות זמורות חדשות ובהן גדלים האשכולות החדשים של הענבים בשנת השמיטה עצמה 360. זמירה זו היא האסורה מהתורה 361. גיזומים אחרים, המיועדים לעיצוב צורת העץ, לסילוק פגעים, מחלות וכדומה - אינם אסורים מהתורה אלא מדרבנן 362. הנפקא מינה למעשה בין המלאכות האסורות מהתורה לאלו שאסורות רק מדרבנן היא בעיקר לענין "אוקמי": כלומר אם יש הכרח בגיזום מדרבנן לצורך קיומו של העץ, או למניעת נזקים חמורים להמשך התפתחותו התקינה של העץ - יש מקום להתיר גיזום זה 363. 

בעצים רבים אין לזמירה תפקיד דומה לזה שבגפן. ולכן הגיזום בהם מוגדר כתולדה, שאינה אסורה מהתורה. ובמקרה הצורך, יהיה מותר לגזום אותם 364. 

ג. גיזום לסכך

לכאורה, קיצוץ סכך דומה לזמירה. ולא היא. כפי שאמרנו, יתר הגיזומים, שאינם דומים לזמירת הגפן, אסורים רק מדרבנן. גיזום ענפים לצורך סכך הוא קל יותר, כי הוא לא נועד לטובת העץ, אלא לצורך השימוש בענפים. 

בתלמוד (סנהדרין דף כ"ה ע"א) מסופר על ריש לקיש שהלך עם שני אמוראים, ר' חייא בר זרנוקי ור' שמעון בן יהוצדק, בשנת השמיטה. כשעברו ליד אחד הכרמים ראה ריש לקיש אדם זומר זמורות. אמר להן: כהן וזומר! (הכהנים היו חשודים על השביעית כי סברו שכשם שתרומה אסורה לזרים ומותרת לכהנים - כך גם שביעית). אמר לו: יכול לומר לעקל בית הבד אני צריך (כדי לכרוך סלי הזיתים מתחת לבד נהגו לקשור אותם בזמורות ארוכות). אמר להם: "הלב יודע אם לעקל, אם לעקלקלות".

התוספות שם (ד"ה לעקל) שואלים: ומה בכך שכוונתו לעקל בית הבד, סוף סוף הוא משביח בכך את הכרם? ותירצו, שהוא לא השביח את הכרם, אלא גזם בצורה המזיקה לגפנים.

אלא שלפי זה תמוה, מדוע חשד ריש לקיש באותו אדם שהוא זומר בשביעית, הרי ניתן היה לראות אם הוא מזיק לעץ או מועיל לו? ה"חזון- איש" 365 מיישב זאת בכך שההבחנה בין זמירה מקצועית לבין גיזום אחר היא דקה מאוד. כי הזמירה נעשית במקום מסויים ובצורה מסויימת, וכל שינוי קל משנה את הגדרת המלאכה. ומי שאינו בעל מקצוע קשה לו להבחין אם המדובר בזמירה האסורה מהתורה, או בגיזום אחר, לכן חשד ריש לקיש באותו אדם שהוא זומר.

הרמב"ם 366 חולק, לדעת הרב קוק 367, על התוספות, וסובר שמותר לגזום עץ כאשר אין כוונה לטובת העץ; ואין צורך להזיק לעץ כדי שהגיזום הזה יהיה מותר. לדבריו, מובן יותר חשדו של ריש לקיש. כי כוונה היא דבר המסור ללב והלב יודע אם לעקל או לעקלקלות. אלא שמשום מראית עין אסור לגזום, כדי שלא יבואו לחשוד באדם שהוא זומר לטובת העץ, כפי שאירע לריש לקיש. מסתבר אפוא שבערב החג, כאשר ניכר לעין שהגוזם עושה זאת לצורך סכך בלבד, אין לחשוד בו שעושה כן לטובת העץ, ולכן מותר לגזום סכך.

ולסיכומם של דברים יש לומר כך: 

לדעת התוספות - יש לגזום בצורה שונה, שיהא ניכר שאין הדבר נעשה לטובת העץ. כגון על ידי הרחקת הגיזום מהגזע (בעצים שטובת העץ דורשת שהגיזום יהיה סמוך לגזע) או מצד אחד של העץ בלבד 368.

לדעת הרמב"ם - מותר לגזום בערב החג, כרגיל, אם הכוונה היא לסכך ולא לטובת העץ. כשהגיזום נעשה על ידי אדם שאינו גנן מקצועי, וניכר עליו שהוא כזה, אין חשש שיגזום גיזום מדוייק ואין חשד שמתכוון לטובת העץ - הדבר מותר.

ד. דוגמאות נוספות

נדגים את העקרונות שהנחנו בצורה מעשית, בדברים הנוגעים לגינות הנוי:

א. ורדים - יש גיזום שמטרתו היא הצמחת גלי פריחה - גיזום זה יהיה אסור 369. גיזום סניטרי שמטרתו מניעת נזק לשיח - מותר 370.

ב. גדר חיה - בגדר צעירה, מטרת הגיזום היא עידוד הצמיחה ועיבוי הגדר - גיזום זה ייאסר. בגדר מבוגרת, כאשר הגיזום נועד רק לשמור על צורתה הישרה של הגדר - הגיזום מותר 371. 

ג. כיסוח דשא - הדעה הנפוצה, שבשמיטה יש לכסח דשא לעיתים רחוקות יותר, אינה נכונה. מתברר שכאשר הדשא גבוה, הכיסוח מעודד צימוח חדש, בעוד שבדשא נמוך הכיסוח נועד רק לשמור על גובהו הנמוך וצורתו הנאה, ולכן אין מקום לאסור אותו. 

ד. יישור דשא - אף הוא אינו מלאכה אסורה. אין הוא מיועד לעידוד הצימוח. אדרבה כל מטרתו למנוע את התפשטותו של הדשא מעבר לתחומו. 

ה. גרניום - קטימת הענפים כדי לגרום צימוח חדש - אסורה. אולם סילוק ענפים יבשים המכערים את מראה האדנית מותר, במקום שמוכח לכל שהמראה אכן מכוער. 

ה. "התנאה לפניו במצוות" - בגינה

יש הסבורים שבשנת השמיטה ניכרת גינתו של שומר מצוות בכך שאינה מטופחת. אין הכרח לכך. יש מקום לומר גם ההיפך, שגינה מטופחת כהלכה, על פי ההלכה, מעידה על בעליה שיודע הלכה הוא ושומר עליה. מסתבר לומר שכוונת התורה היתה שגם בשנת השמיטה תיראה ארצנו יפה ויישובנו נאה, בגבולות שנקבעו על ידי ההלכה. גם ארץ ישראל וגם מצוות השמיטה נכללו בכלל של "זה א-לי ואנווהו" (שמות ט"ו ב').

 

 

358 שבת (ע"ג ע"ב); בבא קמא (ב' ע"א).

359 מועד קטן (ג' ע"א); רמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"א ה"ב-ה"ג וה"י).

360 חזו"א (שביעית סי' כ"ו ס"ק א') בדעת הרמב"ם. ולכך נוטה גם דעת מרן הרב קוק זצ"ל (משפט כהן סי' ס"ז; שבת הארץ, קונטרס אחרון סי' י"א). ועי' "שבת הארץ" (פ"א ה"כ אות א' ובעיקר הע' 7-8); "מדריך שמיטה לחקלאים" (פרק א' סעי' ט' והע' 14).

361 שו"ת מהריט"ץ (החדשות, סי' קע"ו) בדעת הרמב"ם. וכך הורה הגר"נ קרליץ שליט"א. לעומת זאת, לדעת מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל, כל זמירה המצמיחה ענפי פרי אסורה מן התורה, אף אם הפירות יצמחו בשנת השמיטה.

362 עי' "שבת הארץ" (פ"א ה"כ אות א'); "מדריך שמיטה לחקלאים" (פרק א' סעי' ט' ופרק י' סעי' א'-ה').

363 עפ"י רמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"א ה"י). ועי' "מדריך שמיטה לחקלאים" (פרק ב' סעי' ב').

364 ראה לעיל (פרק א' אות ג').

365 שביעית (סי' י"ט ס"ק י"ד ד"ה ובתו').

366 הל' שמיטה ויובל (פ"א ה"כ); פירוש המשנה (פ"ד מ"ו ד"ה המזנב).

367 "שבת הארץ" (פ"א ה"כ אות ג2/; קונ"א סי' ט'). 

368 עפ"י שו"ע (או"ח סי' תקל"ז סעי' י"א).

369 מסתבר שאין בזה איסור תורה, מפני שגיזום בצמחי סרק אינו אסור אלא מדרבנן: עי' "מדריך שמיטה לחקלאים" (פרק א' סעי' י').

370 עי' "שבת הארץ" (פ"א ה"ה); "מדריך שמיטה לחקלאים" (פרק י' סעי' ז').

371 כדין כל גיזום הנעשה שלא למטרת הצמחה: עי' "שבת הארץ" (פ"א ה"כ אות ג3/; הכ"א אות א'); "מדריך שמיטה לחקלאים" (פרק י' סעי' י"ט-כ"א).