פרק יג - תרומות ומעשרות בשביעית

פרק יג - תרומות ומעשרות בשביעית

עקרונית, אין חובת הפרשה של תרומות ומעשרות בשביעית. הפרי הוא הפקר, ועצם שנת השמיטה מופקעת מסדר המעשרות של יתר השנים 230. מה הדין בפירות של נוכרים?

א. מעשרות ביבול נוכרים

בפירות נוכרים יש צורך להפריש תרומות ומעשרות, לדעת מרן ר' יוסף קארו 231, הסובר שאין קדושת שביעית בקרקע של גוי, והפרי אינו הפקר 232. לדעתו, לא רק שהגוי פטור מלהפקיר את פירותיו, שהרי אינו בר מצוות כלל, אלא שגם התורה לא הפקירה את הפירות, כל עוד הם בבעלותו של הגוי 233; וממילא ייתכן מצב שבו יתחייבו פירות הנוכרים במעשרות.

אולם הדבר עדיין טעון הבהרה. פירות נוכרים, כשם שאינם חייבים בשביעית, כך אינם חייבים במעשרות: הן משום שהפרי גדל בקרקע שבעלותם, והן משום שהמירוח - גמר המלאכה - נעשה על ידיהם 234. הלכה זו נוהגת בכל השנים. הקונה בשוק מלפפון נוכרי, למשל, פטור מהפרשת תרומות ומעשרות, משום שהמלפפון גם גדל באדמת נוכרים וגם הגיע לגמר המלאכה בידי נוכרים. כדי לחייב פרי של נוכרי במעשרות יש צורך שגמר המלאכה, לפחות, ייעשה על ידי ישראל 235. הדוגמא הטובה לכך היא היין: ישראל הקונה ענבים מגויים ודורך אותם ליין - חייב במעשרות, משום שגמר המלאכה - דריכת היין - הינה בידי ישראל 236.

ב. המעשרות לאחר מכירת הקרקע

לסומכים על היתר המכירה, הבעיה היא מיוחדת 237: הקרקע שייכת לנוכרי, ועל פי שטר המכר, אף הפירות הגדלים בה שייכים לו. אולם המירוח – גמר המלאכה - נעשה במקרים רבים על ידי פועלים יהודים, כאשר היהודי, המחזיק בקרקע, אינו אלא שכירו של בעל האחוזה, שהוא נוכרי. האם מירוח כזה מחייב בתרומות ומעשרות?

הדבר שנוי במחלוקת בין הראשונים 238: לדעת רש"י 239 ובעלי התוספות 240, הדבר תלוי בבעלים; ואם הבעלים נוכרים והפועל ישראל - הרי זה כמירוח גוי, הפוטר ממעשרות. ואם כן אצלנו, אף אם גומרי המלאכה הם ישראלים - הפירות פטורים ממעשרות. לעומתם, פירשו פרשני הרמב"ם בדעתו 241 שהדבר תלוי בממרח; ואם הבעלים ישראל והפועל הוא נוכרי - המירוח מתייחס לפועל הנוכרי, והיבול פטור ממעשרות. ואם כן הוא הדין להיפך, כשהפועל ישראל - חייב במעשרות. אם כי מהרמב"ם עצמו 242 משמע שבמקרה ההפוך, כשהבעלים נוכרי והפועל ישראל - פטור מתרומות ומעשרות, כי הדבר תלוי בבעלים 243. לעומת זאת, הגרצ"פ פראנק, רבה של ירושלים, מתאם בין שני פסקי הרמב"ם, ומסקנתו היא שהכל תלוי בכל זאת בפועל הממרח. ואם כן לדעתו, במצב שלנו, שהקרקע מכורה לנוכרי וישראל קוטפים את הפירות - יש לחייבם במעשרות 244.

בגלל הספק, נהגו להפריש מעשרות בכל זאת 245; וכמו כל הפרשת מעשרות בשמיטה, מפרישים בלי ברכה 246.

כדי לצאת מהספק הציע הרב קוק עצמו (דעת כהן סי' רל"ט) לנסח בשטר המכירה לגוי שהפירות יהיו בבעלותו עד לפני גמר המלאכה, ואז יעברו לידי ישראל 247; וכשגמר המלאכה נעשה בבעלות ישראל, הפרי חייב במעשר לכל הדעות. למעשה, הנוסח הנהוג בשטר המכירה לגוי הוא שהפרי הוא בבעלותו עד אחרי גמר המלאכה. הספק נשאר אפוא בעינו.

ג. האכלת התרומה לבהמה

אלו שאינם סומכים על היתר המכירה אינם רואים בעין יפה את הפרשת המעשרות מיבול השביעית. כי לדעתם הפרי קדוש בקדושת שביעית ואסור להפסידו 248. לדעתם אדרבה, ראוי שהאדם יאכל אותו 249. התרומה ותרומת המעשר, כידוע, אסורות באכילה, ובמקרים רבים הן נמסרות לבהמת כהן 250. ולדעתם, נמצא שפירות הקדושים בקדושת שביעית וראויים לאדם נאכלים לבהמה, והדבר אסור 251. גם לדעת הסומכים על היתר המכירה, ההמלצה לכתחילה היא להתייחס אל הפרי בקדושה 252, ואילו כאן הפרי ניתן לבהמה. אך מאחר שהמלצה זו אינה אלא הידור מצוה, ואילו איסור טבל הוא מעיקר הדין, אין לדעתם חשש איסור בהפרשת המעשרות. גם אלו שאינם סומכים על היתר המכירה, אינם יכולים לדרוש מהסומכים עליו שיאכלו טבלים לדעתם. ומאחר שבפועל הפרי שהופרש כתרומות ומעשרות לא ייאכל על ידי אדם, גם לדידם אולי אין איסור להאכילו לבהמה 253 (אך יש להעיר, שפרי שגדל אצל גוי ונגמרה מלאכתו בידי ישראל, אמנם חייב בהפרשת מעשרות, אולם פטור מנתינה לכהן 254; ואם כן אין צורך לתת את התרומה לבהמת כהן, ומותר להניחה עד שתירקב מאליה) 255.

ד. מעשר שני או מעשר עני?

התורה לא קבעה איזה מעשר מפרישים בשנת השמיטה; כי מעיקר הדין אין בשנת השמיטה מעשר, ורק בגלל צירוף המקרים - של בעלות נוכרית ומירוח ישראל - נוצר חיוב מעשרות. השאלה אפוא היא, איזה מעשר נפריש בשנת השמיטה?

במשנה (ידים פ"ד מ"ג) מצינו כעין זה, על עמון ומואב שהיו מפרישים מעשר עני בשביעית. ומכאן הסיקו הפוסקים שהוא הדין למה שגדל בשדה של גוי וגמר המלאכה שלו היה בידי ישראל, שמפרישים ממנו מעשר עני. אך הגרש"ז אויערבך זצ"ל 256 העיר שהדין בעמון ומואב שונה. שם אין כל חיוב בעצם להפריש מעשרות. רבנן הם שגזרו על כך והם שקבעו שהמעשר יהיה מעשר עני, כדי שיסמכו עליו עניים בשביעית. אך בארץ ישראל שחיוב המעשרות הוא מעיקר הדין יש ללכת לפי סדר השנים. ורק השנה השלישית והשישית חייבות במעשר עני ואילו יתר השנים חייבות במעשר שני. השביעית, אם כן, חייבת במעשר שני, לדעתו.

מרן הרב קוק זצ"ל (דעת כהן סי' רל"ט) הורה להפריש מעשר שני, לפדותו, ולהתנות שאם ההלכה מחייבת להפריש מעשר עני יהיה המעשר השני מעשר עני מספק 257. וכך נוהגין למעשה 258.

 

 

 

230 רמב"ם (הל' מתנות עניים פ"ו ה"ה); שו"ע (יו"ד סי' של"א סעי' י"ט).

231 ב"י (יו"ד סי' של"א ד"ה ואין בה). 

232 כס"מ (הל' שמיטה ויובל פ"ד הכ"ט); שו"ת אבקת רוכל (סי' כ"ד). ועי' "שבת הארץ" (פ"ד הכ"ט אות ד' והע' 16). 

233 ראה לעיל (פרק י"ב אות א') בענין הפקר בשביעית, אם הוא "אפקעתא דמלכא" או "אקרקפתא דגברא".

234 רמב"ם (הל' תרומות פ"א ה"י-הי"א).

235 רמב"ם (שם); שו"ע (יו"ד סי' של"א סעי' ד').

236 יש להעיר שהמוסלמים אינם מגדלים ענבים ליין, וגמר המלאכה שלהם הוא למאכל. והדבר תלוי במחלוקת בין המבי"ט לבין מהר"ש גרמיזאן: עי' פסקי הגר"מ אליהו ("התורה והארץ" ח"ה עמ' 27 והע' 32). עם זאת, ידוע שהמוסלמים מגדלים ענבים למטרות שיווק ביודעם שחלק מהתוצרת נקנית על ידי מי שעושה ממנה יין.

237 עי' "מדריך שמיטה לצרכנים" (פרק ט"ו הע' 15).

238 עי' בחוברת "הפרשת תרו"מ במערכת הציבורית" (פרק ז' סעי' 1).

239 גיטין (מ"ז ע"א ד"ה דיגונך); מנחות (ס"ז ע"א ד"ה גזירה); ועי' בכורות (י"א ע"ב ד"ה דמרחינהו).

240 בכורות (י"א ע"ב ד"ה דמרחינהו).

241 הלכות תרומות (פ"א הי"ג).

242 שם (הל' י"א).

243 כ"כ: מנ"ח (מצוה שצ"ה בסופה); ערוה"ש (זרעים סי' נ"ה סעי' כ"ה); חזו"א (דמאי סי' י"ב ס"ק י"ח); מעדנ"א (תרומות פ"א הי"א אות א'). ועי' בחוברת "הפרשת תרו"מ במערכת הציבורית" (פרק ז' סעי' 2).

244 שו"ת הר צבי (זרעים ח"א סי' י"ז אות א'). וכ"כ הרב קוק זצ"ל ("הסכמות הראי"ה" סי' ו' אות ד'). וכן נפסק ב"בצאת השנה" (עמ' מ"ה). 

245 עי' "מדריך שמיטה לצרכנים" (פרק ט"ו סעי' י"א והע' 15).

246 "שבת הארץ" (פ"ד הכ"ט אות ד'). ועי' "מדריך שמיטה לצרכנים" (פרק ט"ו הע' 16).

247 ועי' מש"כ הגרש"ז אויערבך זצ"ל (מנחת שלמה סי' ל"ז-ל"ח).

248 רמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ה הי"ז).

249 לדעת הרמב"ן (נוספות לספר המצוות, מצוה ג') ישנה מצוה באכילת פירות שביעית.

250 עי' בהרחבה בחוברת "הפרשת תרו"מ במערכת הציבורית" (פרק י"ג סעי' 4).

251 רמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ה ה"ה). ועי' "שבת הארץ" ("תוספת שבת" שם); "מדריך שמיטה לצרכנים" (פרק ט' סעי' כ"ה).

252 שו"ת אבני נזר (יו"ד סי' תנ"ח אות כ'); משפט כהן (סי' ס"ז); "בצאת השנה" (עמ' נ"ז ד"ה נותנים). ועי' "מדריך שמיטה לצרכנים" (פרק א' סעי' ד' והע' 18).

253 עי' "מדריך שמיטה לצרכנים" (פרק ז' סעי' ד' והע' 6).

254 רמב"ם (הל' תרומות פ"א הי"א).

255 עי' "התורה והארץ" (ח"ד עמ' 71-73, 95). יש לתת את הדעת על כך שהרבה מדרכי הטיפול בתרומה, המתאימות לשאר השנים, יש בהן בעייתיות רבה בפירות שייתכן שיש בהם קדושת שביעית.

256 מעדני ארץ (שביעית, קובץ הערות סי' א'); מנחת שלמה (סי' ל"ז).

257 וכן הורה האדר"ת ("אדר היקר", אגרות האדר"ת סי' ט"ו).

258 עי' "מדריך שמיטה לצרכנים" פרק ט"ו סעי' י"ב).