פרק יז - דמי שביעית

 

פרק יז - דמי שביעית

הקונה פירות שביעית ומשלם עבורם – מחיל על הכסף קדושת שביעית 294. הכסף ששולם תמורת הפרי נכנס תחתיו, וחלות עליו הלכות שביעית. כל מאכל שייקנה בכסף זה ייתפס בקדושת שביעית; אולם הכסף עצמו יצא לחולין 295. נמצא שהקדושה עוברת מהפרי הראשון עד המוצר האחרון, וכל חליפי הביניים בין הפרי הראשון לאחרון יוצאים לחולין. הפרי הראשון נשאר בקדושתו, כי פרי שביעית קדוש גם בקדושה עצמית, אותה לא ניתן לחלל.

הבעיה היא, כיצד עלינו לנהוג בשנה זו? מי לידינו יתקע שהכסף שברשותו אינו קדוש בקדושת שביעית? כיצד עלינו לנהוג בקנית פירות השנה, כדי לא להכשיל אחרים בשימוש לא נכון בדמי שביעית?

בדברינו הבאים נתייחס לסוגים שונים של פירות ולצורות שונות של קנייה 296.

א. פירות נוכרים

לא כל פרי הנמכר בשוק קדוש בקדושת שביעית. פירות שגדלו באדמת נוכרים (או קרקע שנמכרה לנוכרים לשנת השמיטה) - אין בהם קדושת שביעית, לפי המנהג המקובל ברוב המקומות בארץ, כמרן ר' יוסף קארו 297.

מי שחושש לדעת המבי"ט, הסובר שיש קדושה בפירות נוכרים, יעשה כמוסבר להלן.

ב. אוצר בית-דין

בפירות המחולקים דרך אוצר בית-דין אין בעיה של דמי שביעית, כי התשלום הוא החזר הוצאות ולא מחיר הפרי עצמו. החזר ההוצאות - הכולל: חומרים, כלים, שכר עבודה וכדו' - אין בו קדושת שביעית.

ג. הבלעה

קדושת שביעית נתפסת בדמים רק במי שקונה פירות קדושים בלבד; אך אם אדם קונה פירות שביעית עם פירות חולין ודברים אחרים - אפשר להבליע את דמיהם של פירות השביעית בכלל יתר הדברים. ומכיון שהתשלום אינו על הפרי הקדוש, אלא על דברי החולין, אין הדמים נתפסים בקדושה 298 (יש שהעירו שבקנייה במקום בו ניתנת חשבונית ובה פירוט של כל מוצר בפני עצמו, כשלידו מחירו המדוייק - אין כל משמעות להבלעה. והתשלום מתייחס לכל פריט ופריט. אולם יש פוסקים הסוברים שגם דרך זו אפשר להחשיב כהבלעה) 299. 

ד. הקפה

מי שקונה בהקפה - יכול למנוע בכך את התפסת הדמים בקדושה 300. זאת מפני שבהקפה הוא אינו משלם ישירות על הפרי, אלא פורע את החוב שחל עליו כתוצאה מקניית הפרי; ופרעון חוב זה אינו מתפיס את הדמים בקדושת שביעית, כי הכסף לא בא תמורת הפרי אלא תמורת החוב. את החוב יש לפרוע לאחר סיום אכילת הפירות או לאחר שיועברו לבעלות של אדם אחר.

ה. כרטיס אשראי או שיק

גם המשלם בכרטיס אשראי או בשיק יכול למנוע את התפסת הדמים בקדושת שביעית. התשלום באמצעות הבנק - כמוהו כהקפה. הקונה את הפרי אינו משלם מזומנים אלא מתחייב לפרוע את חובו באמצעות הסדר עם גוף אחר. הוא משלם לאותו גוף, והלה פורע את חובו למוכר. בעצם, צורה זו אולי עדיפה מהקפה, כי באמצעותה ניתק הקשר הישיר שבין המוכר לקונה, והתשלום נעשה באמצעות גוף שלישי, אשר בוודאי אינו מתייחס לגוף הפרי, אלא לחוב המופשט שנוצר על ידי רכישתו 301. 

לדעת הגאון הגר"מ אליהו שליט"א יש להעדיף שיק "לא סחיר" על פני שיק רגיל, כי לשיק רגיל, מאחר שניתן להעבירו לאחר, מתייחסים המקבלים כאל מזומנים, בעוד ששיק "לא סחיר" הוא כשטר חוב בלבד.

ו. תשלום מראש

כאשר הקונה משלם למוכר מראש - אין הכסף נתפס בקדושת שביעית 302. הדרך הרצויה יותר היא לשלם כמה ימים מראש (כגון: בתחילת השבוע או בתחילת החודש), כדי שבשעת הקנייה הכסף כבר לא יימצא בידי המוכר, ומכיון שכך, אין אפשרות לקדושה לחול על כסף שאינו בעולם. אך יש מקום לומר שגם כאשר הכסף עדיין נמצא בידי המוכר –לא תיתפס בו קדושה, מכיון שהוא ניתן לו ללא זיקה לקניית הפרי, והרי הוא שלו לכל דבר, עוד לפני קניית הפרי. 

ז. חילול הדמים

מי שחושש בכל זאת שמא הכסף שברשותו נתפס בקדושת שביעית - יכול לחלל את הכסף על מאכל שאין בו קדושת שביעית (כגון: לחם 303, מוצרי חלב, בשר, דגים וכדו') 304. מכיון שמדובר בחשש בלבד, אין צורך לחשב אם המחיר של המאכל שווה לכסף שאותו רוצים לחלל 305, ודי לומר:

כל הכסף הקדוש בקדושת שביעית הנמצא ברשותי מחולל על מאכל זה.

וכאמור, את המאכל, שעליו חולל הכסף, יש לאכול בקדושת שביעית. 

גם כסף הנמצא ברשות אחרים ניתן לחילול, לדעות מסוימות של הפוסקים 306: לחלק מהם יש אפשרות עקרונית לחלל כסף שאינו שלו, ואין צורך בבעלות לשם כך 307. יש הסוברים שהדבר ניתן להעשות בדרך של "זכין לאדם שלא בפניו", מכיון שאנו מניחים שזכות היא לאדם שכספו מתחלל, כדי שלא ייכשל באיסורי שביעית 308. ויש הסוברים שבאופן עקרוני אין דרך לחלל דמי שביעית שבידי אדם אחר, ומה שמצאנו שהדבר אפשרי אינו אלא במקרים מיוחדים 309. למעשה, בשעת הדחק יש לסמוך על הדעות המקילות.

 

 

294 רמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ו ה"ו). ועי' "מדריך שמיטה לצרכנים" (פרק ה' סעי' ט').

295 רמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ו ה"ז).

296 עי' "מדריך שמיטה לצרכנים" (פרק ה' סעי' י"ג).

297 ראה לעיל (פרק ו' אות א').

298 רמב"ם (פ"ח הי"א). ועי' "שבת הארץ" (פ"ח הי"א אות ב').

299 עי' חזו"א (שביעית סי' י"ג ס"ק כ' ד"ה שם).

300 עבודה זרה (ס"ב ע"ב), רש"י ותוס' (ד"ה יאות). ועי' "שבת הארץ" (פ"ו ה"י אות ט; פ"ח הי"א הע' 1, ה"כ אות ה2/).

301 על הגדרתו ההלכתית של שיק, ראה מה שכתבנו בשו"ת "באהלה של תורה" (ח"א סי' פ"ד). ועי' מאמרו של הרב צבי יהודה בן-יעקב ("תחומין" י"ג עמ' 422 ואילך).

302 שו"ת אז נדברו (ח"י סי' מ"ד).

303 הלחם שאנו אוכלים עשוי מקמח מיובא, שאינו מתוצרת הארץ.

304 עפ"י רמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ו ה"ז-ה"ח).

305 עפ"י רש"ס (פ"ט סוף ה"ו, ד"ה לעניין קנייתן). ועי' "שבת הארץ" (פ"ו ה"ח אות ב'); "מדריך שמיטה לצרכנים" (פרק ה' סעי' י"ב). 

306 עי' "שבת הארץ" (פ"ו ה"י אות ז1/).

307 עפ"י מאירי (בבא-קמא ס"ט ע"א ד"ה ויש). ועי' "שבת הארץ" (שם, הע' 33).

308 עפ"י דעת התוס' (קידושין נ"ו ע"א ד"ה מתקיף). ועי' "שבת הארץ" (שם, הע' 34).

309 עפ"י תוס' (ב"ק ס"ח ע"ב ד"ה הוא); מקדש דוד (סי' נ"ח אות ד' ד"ה כתב הרמב"ם). ועי' "שבת הארץ" (שם, הע' 35-37; פ"ח הי"ב אות ד').