פרק יח - מצוות הביעור

 

פרק יח - מצוות הביעור

מי שרקח ריבה מפירות הקדושים בקדושת שביעית, האם יכול להשאיר אותה בביתו ולאוכלה ללא גבול? – באופן עקרוני התשובה היא שלילית - עליו לקיים בריבה זו את מצוות הביעור בבוא העת.

א. מהו הביעור?  

נאמר בתורה (ויקרא כ"ה ו'-ז'): 

והיתה שבת הארץ לכם לאוכלה... ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול.

התורה השוותה את האדם לבהמה ולחיה לענין אכילת פירות שביעית. מכאן למדו חז"ל שרק כל עוד יש לחיית הבר, הנמצאת בשדה, מה לאכול, מותר לאדם לאכול את מה ששמר בבית. אולם ברגע שכלה לחיה בשדה, חייב האדם לבער את הפירות שנותרו לו בבית 310. 

לדעת חלק מהפוסקים, הביעור הוא שריפה 311; ולדעת חלק אחר, הביעור הוא הפקר 312 (בשביעית בזמן הזה נהגו להקל כדעה האחרונה שהביעור הוא הפקר, ואחרי ההפקרה מותר לאכול את הפרי) 313.

ב. זמן הביעור

הביעור חייב להיעשות כאשר כלה הפרי בשדה. כיצד נדע מתי והיכן כלה הפרי בשדה? יש פרי אפיל ופרי בכיר, יש אזורים חמים ואזורים קרים, כיצד קובעים אנו את זמן הביעור?

המשנה (שביעית פ"ט מ"ב) קובעת: 

שלש ארצות לביעור: יהודה ועבר הירדן והגליל, ושלש שלש ארצות לכל אחת ואחת. גליל העליון, וגליל התחתון והעמק... וביהודה - ההר והשפלה והעמק. 

כלומר, ארץ-ישראל מחולקת לשלושה אזורי רוחב: הגליל, עבר הירדן (יש מפרשים שהכוונה למרכז הארץ – איזורי בנימין והשומרון, הנמצאים מול הירדן) ויהודה. ולשלושה אזורי אורך: השפלה, ההר ועמק הירדן 314. לא הרי אקלימו של אזור זה כהרי אקלים של אזור אחר. למשל, יש כבר באביב ביכורי ענבים מבקעת הירדן, בעוד שהענבים האפילים, של הרי חברון הגבוהים, יופיעו בשוק רק בסתיו.

לפי המשנה, כל איזור קובע את זמן הביעור של כל פרי ופרי על פי הפרי האפיל ביותר מאותו המין באותו איזור. אולם בימינו, הפירות מובלים בכמויות גדולות מאד מאיזור לאיזור. ולכן יש פוסקים הסבורים שאין עוד משמעות לחלוקה הגיאוגרפית שהיתה קיימת בתקופה שבה כל אזור אכל מפירותיו. לכן אנו רואים היום את כל הארץ כיחידה אחת, וזמן הביעור בכל הארץ הוא כאשר הפרי האפיל ביותר בארץ מאותו מין כלה מן השדה 315 (מועד ביעורם של הענבים, למשל, הוא פסח של השנה השמינית!) 316.

כיצד נוכל לקבוע את זמן הביעור בשסק? למשל, בשפלה, הפרי עומד לכלות מהעצים כבר במהלך חודש אייר. בהרים הזמן יהיה מאוחר יותר. מקובל אפוא לראות בסוף חודש סיון את מועד הביעור של השסק. 

ג. דרך הביעור

לדוגמא, מי שרקח ריבה משסק (כשהתנאים מצדיקים זאת) 317, חייב להפקיר אותה בפני שלושה בני אדם 318. זכותם לקחת את הריבה לעצמם. אולם אם הם יותירו אותה או חלק ממנה - מותר גם למי שעשה אותה לזכות בה ולהמשיך לאכול ממנה ללא הגבלה 319. פרי שביעית שלא התקיימה בו מצוות הביעור כהלכתה - אסור באכילה 320.

ד. הביעור בפירות נוכרים

בפירות של נוכרים אין קדושת שביעית 321, וממילא אין בהם גם חובת ביעור. גם המבי"ט, הסובר שיש קדושה בפירות של נוכרים – מודה שאין בהם חובת ביעור 322.

ההסבר לכך הוא שהביעור הוא חובה ממונית, להפקיר שנית את כל הפרי הנמצא בבית; ומכיון שעל הבעלים הנוכרים לא חלה חובה זאת, גם יהודי הקונה פירות אלו אינו חייב בחובה זו.

יש לכך השלכות מעשיות גם לענין יצוא של פירות אלו לחוץ לארץ 323. כידוע, יצוא פירות שביעית אסור בשנת השמיטה 324. הסיבה העיקרית לכך היא חובת הביעור, שיש לקיימה בארץ ולא בחוץ לארץ 325. אולם לדעה זו, פרי הפטור מביעור - אין איסור להוציאו לחוץ לארץ 326.

 

 

310 וראה לקמן (פרק כ"ה) בענין ביעור שביעית, חמץ ומעשרות.

311 רמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ז ה"ג). ועי' "שבת הארץ" (אות ב).

312 רמב"ן (ויקרא כ"ה ז'). ועי' "שבת הארץ" (אות ב3/).

313 משפט כהן (סי' פ"ג). ועי' "מדריך שמיטה לצרכנים" (פרק י"א סעי' ו').

314 וכן פסק הרמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ז ה"ט-ה"י). ועי' "שבת הארץ" (שם).

315 חכמת אדם (שערי צדק, פרק י"ט סעי' ט'). ועי' "שבת הארץ" (פ"ז ה"י אות ג'); "מדריך שמיטה לצרכנים" (פרק י' סעי' י'). 

316 שביעית (פ"ט מ"ג); רמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ז הי"א). ועי' "מדריך שמיטה לצרכנים" (פרק י' סעי' י"א ובהערות).

317 ראה לעיל (פרק ט"ו).

318 עפ"י ירושלמי (שביעית פ"ט ה"ד) וביאור הגר"א. ועי' "שבת הארץ" (פ"ז ה"ג אות ג3/); "מדריך שמיטה לצרכנים" (פרק י"א סעי' ז'-ח').

319 חזו"א (שביעית סי' י"א ס"ק ו'-ז').

320 רמב"ן (ויקרא כ"ה ז'). ועי' "שבת הארץ" (פ"ז ה"ג אות ג'); "מדריך שמיטה לצרכנים" (פרק י"א סעי' ט"ו-ט"ז)

321 ראה לעיל (פרק י' אות א').

322 שו"ת המבי"ט (ח"א סי' כ"א בסופו, ועוד) בשם ר"ש הזקן. ועי' "שבת הארץ" (פ"ז ה"א אות ו'); "מדריך שמיטה לצרכנים" (פרק י' סעי' ד').

323 ראה מאמרנו: "יצוא פירות שביעית" ("תחומין" י"ג עמ' 34 ואילך).

324 רמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ה הי"ג). ועי' "מדריך שמיטה לחקלאים" (פרק כ"ו).

325 דעת הר"ש (שביעית פ"ו מ"ה). ועי' "שבת הארץ" (פ"ה הי"ג אות א1/).

326 עי' "שבת הארץ" (שם); "מדריך שמיטה לחקלאים" (פרק כ"ו סעי' ד'-ה').