פרק ד - אכילת פירות שביעית

 

פרק ד - אכילת פירות שביעית

בפירות אין בעיה של ספיחין, אולם יש בהן קדושת שביעית 42. קדושה אינה צריכה להרתיע או להפחיד, חלילה. היא מחייבת התייחסות הולמת בלבד. למשל, תפילין יש בהם קדושה. האם נימנע מלהניח תפילין בגלל שהן מחייבות אותנו להיזהר מהסחת הדעת והרהורים פסולים, או שמא להיפך, נניח אותם ונתעלה ונתקדש על ידיהן?

א. מצוות האכילה

פירות שביעית מחייבים זהירות באכילתם, ואסור לסחור בהם; אולם אין להימנע מלאכול אותם. אדרבה, לדעת הרמב"ן (ספר המצוות, נוספות למצוות עשה, מצוה ח'), ישנה מצוות עשה לאכול פירות שביעית 43, שנאמר (ויקרא כ"ה ו'): "והיתה שבת הארץ לכם לאוכלה". ה"חזון-איש" 44 פירש את דברי הרמב"ן, לא כמצוות עשה חיובית, אלא כ"לאו הבא מכלל עשה". כלומר, שהתורה אסרה עלינו לסחור בפירות שביעית או להשתמש בהם שימוש שאינו ראוי; בעוד שאין מצוה לאוכלם דווקא. אולם "איסור" אכילה, מאן דכר שמיה?!

למפרשים בדעת הרמב"ן שהמצוה היא כפשוטה - לאכול פירות שביעית 45 - יש מקום לומר שהמצוה אינה אישית על כל אדם ואדם. כמו שמצינו בקדשים, שישנה מצוה בכך שהקרבן ייאכל, וכל האוכל מקיים מצוה 46; אולם המצוה היא על ה'חפצא', שייאכל, ולא על ה'גברא', שיאכל (חוץ מקרבן פסח ששם יש גם חובה אישית על ה'גברא' לאכול מבשר הקרבן) 47. 

ב. אוצר בית-דין

בשדות נוכרים 48, וכן בקרקעות שנמכרו לנוכרים 49 - אין קדושת שביעית, לפי מנהג ארץ ישראל כמרן ר' יוסף קארו 50.

אולם עם זאת ישנם חקלאים הנמנעים ממכירת המטעים לנוכרים, ומעבדים אותם על פי כל כללי ההלכה בשליחות בית-דין 51. מצוה לסייע בידי חקלאים אלו ולהעדיף את תוצרתם על פני תוצרת אחרת. פירותים של אותם מטעים - יש בהם קדושת שביעית, והם משווקים באמצעות אוצר בית-דין. הרוכש פירות אלו, מחזק את ידיהם של החקלאים שומרי השמיטה כהלכה, שהם גם בדרך כלל שומרי הספר בכל רחבי ארץ- ישראל. חיזוק ההתיישבות במקומות אלו יש בו גם צו השעה של מצות יישוב ארץ-ישראל לאורכה ולרוחבה. 

ג. מה נאכל בשביעית

כל המהדר במצוות, יהדר אפוא ברכישת פירות מאוצר בית-דין. באכילת פירות אוצר בית-דין מתקיימות – במישרין או בעקיפין - ארבע מצוות:

  1. "ושבתה הארץ" (ויקרא כ"ה ב') (=עידוד החקלאים לשמור שמיטה כהלכה בשדותיהם).
  1. אכילת פירות שביעית (לדעת הרמב"ן) 52.
  1. מצוות יישוב הארץ 53.
  1. חיזוק הביטחון בארץ על ידי חיזוק מתיישבי הספר ("וחי בהם" - ויקרא י"ח ה'; "לא תעמוד על דם רעך" - ויקרא י"ט ט"ז).
  1. מצוה להעדיף קנייה מיהודי ("או קנה מיד עמיתך" – ויקרא כ"ה י"ד) 54.

 

 

 

 

42 עי' רמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ד ה"י).

43 עי' "שבת הארץ" (פ"ה ה"א אות א'; פ"ו ה"א אות ב').

44 שביעית (סי' י"ד ס"ק י' ד"ה מש"כ).

45 דעת ה"מגילת אסתר" (סהמ"צ שם) בהסבר דעת הרמב"ן (אף שהוא עצמו חולק על כך). ועי' במקורות המובאים ב"שבת הארץ" (פ"ה ה"א אות א' הע' 2).

46 עי' רמב"ם (הל' מעשה הקרבנות פ"י ה"א-ה"ב). וכן בתרומה (הל' תרומות פט"ו הכ"ב).

47 עי' רמב"ם (הל' קרבן פסח פ"ח ה"א).

48 ראה לקמן (פרק ו' אות ב'). 

49 "שבת הארץ" (פ"ח ה"ח אות ה'). ועי' מדריך שמיטה לחקלאים (פרק כ"ז סעי' ז'). וראה לקמן (פרק ו' אות ב'). 

50 שו"ת אבקת רוכל (סי' כ"ד-כ"ה).

51 ראה לעיל סי' י' (אותיות ז'-י"ב).

52 נוספות לספר המצוות (מצוה ג'). ועי' "שבת הארץ" (פ"ה ה"א אות א'; פ"ו ה"א אות ב').

53 לדעת הרמב"ן (הוספות לסהמ"צ להרמב"ם, מצוה ד'). אך גם הרמב"ם מודה בקיומה של מצוות יישוב הארץ, והדבר בא לידי ביטוי במקומות רבים בהלכותיו; אלא שלא מנה אותה במנין המצוות.

54 ועי' חוות בנימין (ח"א סי' כ"ב).