פרק ו - ירקות נוכרים

 

פרק ו - ירקות נוכרים

פעמים רבות שומעים אנו בשנת השמיטה על ירקות ופירות משדות נוכרים. מה המיוחד בשדות אלו? האם יש להן עדיפות על שדות ישראל?

כהנחת יסוד ייאמר שהתורה מעוניינת להביא לכך שעם ישראל הוא שיהיה הריבון בארצו. ומכאן האיסורים: "לא יישבו בארצך" (שמות כ"ג ל"ג), "ולא תחונם" (דברים ז' ב'), "והארץ לא תימכר לצמיתות" (ויקרא כ"ה כ"ג) ועוד. לכן, כל הפתרונות המסתמכים על שדות נוכרים אינם עולים בקנה אחד עם שאיפתה האידיאלית של ההלכה. אולם במציאות הריאלית, בה יש נוכרים בארץ, השאלות המתייחסות לשדות נוכרים הן שלוש:

א. האם יש איסור ספיחין בשדות נוכרים?

ב. האם יש קדושת שביעית בשדות נוכרים?

ג. האם מותר לעבד שדות נוכרים?

התשובות לכך יובאו לקמן: 

א. ספיחין בשדה של גוי

איסור ספיחין אינו נוהג כשגוי זורע בשדותיו בשמיטה. וכך כותב הרמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ד הכ"ט):

גוי שקנה קרקע בארץ ישראל וזרעה בשביעית - פירותיה מותרין. שלא גזרו על הספיחין אלא מפני עוברי עבירה, והגויים אינן מצווין על השביעית כדי שנגזור עליהן. 

ב. קדושת שביעית בשדה של גוי

לגבי קדושת שביעית נחלקו הפוסקים 75: 

לדעת מרן ר' יוסף קארו (שו"ת אבקת רוכל סי' כ"ד-כ"ה) 76 אין קדושה בפירות נוכרים, ושלוש סיבות לדבר:

א. כל עוד הגוי מחזיק בפועל בקרקע - הגידולים השייכים לו אינם קדושים 77.

ב. גוף הקרקע אמנם קדוש גם כשהיא ברשות גויים, אך הפירות הגדלים בקרקע, אם הם של נוכרים - אינם קדושים, שנאמר: "והיתה שבת הארץ לכם". ודרשו חז"ל (תורת כהנים, פרשת בהר פר' א' סי' ו'): 'לכם' - ולא לנוכרים.

ג. בזמן הזה, כשהשמיטה מדרבנן, הבעלות הנוכרית מפקיעה את קדושת הארץ לענין השמיטה 78 (לדברים אחרים הקדושה במקומה עומדת). 

לדעת המבי"ט (ח"א סי' י"א, ועוד), יש קדושת שביעית גם בפירות נוכרים. אולם מנהג ירושלים ורוב ערי ארץ ישראל מקדמת דנא הוא כמרן ר' יוסף קארו, שאין קדושה בפירות נוכרים 79. מנהג בני ברק, על פי ה"חזון-איש" 80, הוא כדעת המבי"ט, שיש קדושה בפירות נוכרים. 

לדעת הנוהגים כ"חזון-איש", כל עוד מדובר בירקות שהתחילו לגדול בשנה השישית (שאז אין בהם איסור ספיחין), אין נפקא מינה בין ירקות ישראל לירקות נוכרים. בין כך ובין כך הקדושה קיימת. אדרבה, בירקות ישראל שגדלו על ידי אוצר בית-דין אין איסור סחורה, כי הירקות מחולקים לצרכנים בקדושת שביעית על פי הוראות בית הדין, והלוקח מהם מסייע לחקלאי לשמור את השמיטה כהלכתה. 

אולם גם לדעת מרן ר' יוסף קארו ההלכה אינה מעדיפה ירקות נוכרים כל עוד ניתן לספק תוצרת ישראלית הגדלה ומשווקת על פי ההלכה. ההבדל הוא רק בדבר אחד: בירקות ישראלים יש לנהוג קדושה. המדובר הוא בירקות שנזרעו בשישית וגדלו בשביעית, כי בירקות אלו אין עדיין איסור ספיחין 81.

ג. זריעת ישראל בקרקע של נוכרי

במה דברים אמורים, שאין איסור בירקות שגדלו בידי נוכרים? בזריעה שנעשתה בהיתר בקרקע של נוכרים, כגון זריעה על ידי נוכרים שאינם מצווים על השמיטה; אולם, האם מותר לישראל לזרוע לכתחילה בקרקע של נוכרי?

הדבר תלוי בנימוקים שעל פיהם אנו מבססים את הפקעת הקדושה מפירות של נוכרים. אם נאמר שההפקעה מתייחסת רק לפירות (לעיל אות ב', בשני הנימוקים הראשונים) - אסור לזרוע על ידי ישראל, כי הקרקע נשארת בקדושתה. אולם אם נאמר שההפקעה מתייחסת גם לגוף הקרקע (הנימוק השלישי לעיל) - יהיה מותר לישראל לזרוע. לדעת רש"י 82 מותר לישראל לזרוע בקרקע של גוי בשמיטה. גם בעל "ספר התרומה" 83 והגר"א 84 תומכים בדעה זו. 

למעשה, גם הפוסקים שהנהיגו את היתר המכירה לא התירו את הזריעה על ידי ישראל. היה זה תנאי מפורש של ר' יצחק אלחנן מקובנה 85; ובעקבותיו הלכו כמעט כל הפוסקים 86, וביניהם: מרן הרב קוק זצ"ל 87 והרבנים הראשיים לישראל בכל התקופות 88. 

ד. זריעת ישראל בדיעבד  

מדובר אפוא בגוי שזרע בקרקע שלו. אולם גוי שזרע בשדה ישראל - הירקות אסורים, שהרי אפילו מה שנזרע מאליו אסור, וגוי אינו שונה ממה שנזרע מאליו 89. ובאשר לישראל שזרע בשדה גוי - ה"כסף משנה" והרדב"ז, בפירושם לרמב"ם 90, אוסרים. לדעתם, הקרקע, גם של גוי, בקדושתה עומדת ואסור לישראל לזרוע בה (רק הפירות הגדלים בקרקע של גוי אינם קדושים, לדעת ה"כסף משנה" - מרן ר' יוסף קארו 91). ולכן יש בה איסור ספיחין אם ישראל זרע בה. לעומת זאת סובר המהר"י קורקוס 92, שאמנם לכתחילה גזרו שישראל לא יזרע בקרקע של גוי כדי להרחיק את עם ישראל מזריעת קרקע בארץ ישראל; אולם בדיעבד, לאחר שזרע, לא נאסרו הספיחין (וכן דעת מרן הרב קוק זצ"ל) 93. עם זאת אולם לכתחילה מן הראוי שגם הסומכים על היתר המכירה יוודאו שהגידולים לא נזרעו על ידי ישראל באיסור 94. 

יש ירקות ששיטת הגידול בהן היא על ידי שתילה בגושים ולא על ידי זריעה או שתילת ירקות חשופי שורש. ירקות כאלו - ייתכן שאין בהם איסור ספיחין בכלל 95, וודאי שאין בהם איסור בקרקע המכורה לגוי 96.

ה. זריעה בקרקע מכורה

המתירים הראשונים שהתירו את היתר המכירה, ובראשם ר' יצחק אלחנן, הגבילו את היתר המכירה למלאכות דרבנן בלבד. הם לא רצו להסתמך על שיטת רש"י 97 וספר התרומה 98 בלבד, שהתירו גם לזרוע בשדות נוכרים, אלא בעיקר על שיטת ה"בית יוסף", הסובר שאמנם הפירות הגדלים בשדות נוכרים אינם קדושים, אולם הקרקע עצמה לא הופקעה מקדושתה; ולכן זריעה, למשל, לא הותרה כלל גם לאחר המכירה 99.

התחליפים לזריעה האסורה הן שלושה 100:

א. זריעה שאינה אסורה מן התורה – הותרה לאחר המכירה, כגון: זריעה על ידי נוכרי. אמנם לדעת המהרש"ל 101, זריעה על ידי נוכרי בשביעית אסורה מהתורה, כי לדעתו המצוה היא על האדמה. "ושבתה הארץ" - נאמר בתורה, ומבחינת הקרקע אין הבדל מי זורע בה, ישראל או נוכרי. ולכן אמירה לגוי לדעתו אסורה מהתורה 102. אך רבו החולקים עליו 103 וסוברים שגם בשמיטה האיסור הוא בעיקר על האדם, כמו בשבת. אלא שבשביעית יש עבירה כפולה, על האדם, הזורע, ועל האדמה, שחוללה משביתתה על ידי הזריעה בה באיסור. ומכיון שגוי אינו מצווה לשבות בשמיטה - אין האדמה מתחללת על ידי זריעתו של גוי.

ב. המצאה אחרת, שהומצאה על ידי מכון "צומת", היא ה"שמיטון". זהו כלי המחובר לטרקטור וגורם לכך שהזריעה לא תיעשה מיידית עם התנעת הטרקטור, אלא רק כעבור זמן מסויים. המתניע אינו זורע אפוא בידיו, הוא רק גורם לזריעה. גם בשבת אין איסור תורה במלאכות הנעשות בגרמא 104, ובמקום הפסד גדול התירו לגמרי 105. וא"כ בשביעית יש מקום להתיר זריעה באופן כזה לאחר המכירה 106. 

יש שחלקו על המצאה זו, כי בשמיטה האיסור הוא גם על הקרקע שלא תיזרע. אמנם האדם אינו זורע בידיו, אבל סוף סוף האדמה נזרעה באמצעות אדם שהוא בר-חיובא 107. אף על פי כן, הורו פוסקים גדולים לסמוך על היתר זה בשעת הדחק 108. 

גם על עצם נהיגת הטרקטור נחלקו הדעות: ה"חזון-איש" 109 סבר שהנהיגה בטרקטור, גם ללא לחיצה על דוושת הדלק - היא מעשה ידי אדם. הרב צבי פסח פראנק 110, רבה של ירושלים, סבר שרק ההתנעה הראשונית של הטרקטור היא מעשה ידי אדם, אך הנהיגה בטרקטור בהמשך, ללא לחיצה על דוושת הדלק, אינה נחשבת למעשה בידיים 111.

ג. צורה אחרת של זריעה, שהיא מוסכמת יותר לאחר המכירה, היא שתילה בגושים 112. שיטה זו נפוצה כיום מאוד בחלק מהירקות. השתיל מגיע מוכן מהמשתלה כשמערכת השורשים שלו כבר מפותחת בתוך מצע גידול. לדעת פוסקים רבים אין כאן זריעה ממש. זוהי רק תולדה של זריעה, ובשביעית אינה אסורה מהתורה 113.

ירקות אלו - שנשתלו בגושים - ייתכן שהם מותרים באכילה גם למי שאינו סומך על היתר המכירה, מאחר שלא נעשה בהם איסור מן התורה. וודאי שהסומכים על היתר המכירה - אלא שהיו מעדיפים תוצרת שנזרעה על ידי הוראות הרבנות - יכולים להיות בטוחים בירקות אלו שהשתילה נעשתה כהלכה.

ו. קרקע של גוי והיתר המכירה

כאמור, מנהג רוב ארץ ישראל על פי מרן ר' יוסף קארו הוא שאין קדושה בפירות הגדלים בשדות נוכרים. על פי הנחה זו מבוסס "היתר המכירה", וכשם ששדות נוכרים שהיו של נוכרים מקדמת דנא אין בהם קדושה, הוא הדין בשדות הנמכרות לנוכרים לצורך השמיטה, על פי כל כללי ההלכה, אין בהם קדושה. נמצא, אם כן, שמבחינת ההלכה אין כל הבדל בין שדות נוכרים לבין הנמכרים לנוכרים על ידי הרבנות. 

יתירה מזאת, לדעת הר"מ קליערס (רבה של טבריה לפני כ60- שנה), בסוף ספרו "תורת הארץ" 114 יש עדיפות מסוימת לשדות הנמכרות לנוכרים. לדעתו, אם גוי מחזיק קרקע בארץ ישראל משום שזכה בה מן ההפקר - הקרקע אינה שלו. ארץ ישראל מוחזקת בידי עם ישראל 115. החורבן והגלות לא שינו את מעמדה המשפטי, וכל גוי המחזיק בקרקע בארץ הוא בבחינת גזלן 116. מה שאין כן בישראל המחזיק בקרקע ומוכרה לגוי. יש למכירה זו תוקף חוקי (כמובן, יש להיתר המכירה חסרונות מכיוונים אחרים, ולא כאן המקום לעמוד עליהם). 

 

 

 

75 עי' "שבת הארץ" (פ"ד הכ"ט אות ב').

76 וכן בכסף-משנה (הל' שמיטה ויובל פ"ד הכ"ט).

77 עפ"י רמב"ם (הל' תרומות פ"א ה"י).

78 עי' מבוא לשבת הארץ (פרק י"א).

79 וכן דעת: הרב קוק זצ"ל ("שבת הארץ" פ"ד הכ"ט אות ו'); הגרצ"פ פראנק (הר-צבי זרעים ח"ב סי' ל"ט); כרם ציון (פרק י"ט סעי' א'); הגרש"ז אויערבך (מעדנ"א סי' ב' ד"ה הנה); הגר"ש ישראלי (ארץ חמדה, נוספות לשער ה', סי' ב'); הגר"ע יוסף שליט"א (שו"ת יביע אומר ח"ג יו"ד סי' י"ט).

80 שביעית (סי' ג' ס"ק ח').

81 ראה לעיל (פרק ה'). 

82 סנהדרין (דף כ"ו ע"א ד"ה אגיסטון).

83 הלכות ארץ ישראל (דפוס ורשה דף ס"ג ע"א ד"ה פסק).

84 לשו"ע יו"ד (סי' של"א ס"ק כ"ח וס"ק ו').

85 מובא בשו"ת בית הלוי (ח"ג סי' א' ענף ה' בסופו).

86 עי' מדריך שמיטה לחקלאים (פרק כ"ז הע' 19).

87 "שבת הארץ" (פ"ח ה"ח אות א').

88 עי' "בצאת השנה" (עמ' ל"ח סעי' א'); מדריך שמיטה לחקלאי (תשמ"ז, פרק י' סעי' ה'5/); מדריך שמיטה לחקלאים (פרק כ"ז סעי' ד').

89 עי' חזו"א (סי' ד' ס"ק ד' ד"ה ועובדה).

90 הל' שמיטה ויובל (פ"ד הכ"ט).

91 שו"ת אבקת רוכל (סי' כ"ד-כ"ה).

92 לרמב"ם שם.

93 משפט כהן (סי' ע"א); שבת הארץ (מבוא, פרק יא) בהסתמך על דעת הראשונים המתירים זריעה בקרקע של גוי בזה"ז: רש"י, ספר התרומה ועוד. ואף בדעת הכס"מ, האוסר, כתב מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל (חוות בנימין ח"א סי' ט' אות י"ב ס"ק ו') שאין הדברים אמורים אלא כששביעית דאורייתא. וכתבו הגרי"ז מינצברג ("פירות שביעית" סי' ג', ז', ט'), הגר"א כהנוב ("פרי הארץ" סי' כ"א-כ"ב) והגר"ע יוסף (בחוברת "ילקוט יוסף" שמיטה, תשמ"ז, עמ' ל"ד), שאין לקנוס מי שזורע עפ"י הוראת היתר. ועי' "מדריך שמיטה לצרכנים" (פרק י"ב הע' 31). 

94 וכך הורה מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל. 

95 הירקות הנשתלים בשתילת תבנית, נזרעים במשתלה בהיתר, כיון שהזריעה מבוצעת בתוך אולם זריעה, שדינו כבית, ובמנותק מן האדמה. מכיון שגידולם של ירקות אלו התחיל בהיתר, המקום בו לא נוהגים דיני שביעית – מסתבר שאין בהם איסור ספיחין לדעת הר"ש (פ"ט מ"א ד"ה כל), הסובר שהולכים אחר תחילת הגידול. העברת השתילים לשדה, כשהם בגוש האדמה שלהם, אינה יוצרת איסור ספיחין מחודש, מפני שאין כאן נטיעה חדשה (כפי שנאמר בהלכות ערלה), וגם אין בה איסור תורה בשמיטה. ועי' שו"ת ישועת משה (זרעים סי' ה' אות ג') שכתב שאין איסור ספיחין חל על ירקות שנשתלו ולא נזרעו. ועי' "התורה והארץ" (ח"ג עמ' 165 סעי' ו'); מדריך שמיטה לצרכנים (פרק י"ב הע' 37). 

96 ישנם סוגי ירקות שרובם ככולם נשתלים בשיטה זו (כגון: עגבניה, חציל, סלרי, חסה, פלפל ואבטיח).

97 סנהדרין (כ"ו ע"א ד"ה אגיסטון). וכן דעת ר"ח שם. 

98 הלכות ארץ ישראל (עמ' ס"ג).

99 עי' בהרחבה ב"מעדני ארץ", להגרש"ז אויערבך זצ"ל (סי' ב' ד"ה וטעמם; סי' י"ב אות ט"ו). וראה "מדריך שמיטה לחקלאים" (פרק כ"ז הע' 19).

100 ראה מאמרנו: "על היתר המכירה" (לעיל סי' ה', אות ו').

101 ים-של-שלמה (בבא מציעא צ' ע"א).

102 וכן דעת המנ"ח (מצוה קי"ב; שכ"ו). ועי' "שבת הארץ" (פ"א ה"א אות ב1/ והע' 6).

103 שו"ת המבי"ט (ח"ב סי' ס"ד); שו"ת מהרי"ט (ח"ב יו"ד סי' נ"ב). ועי' "שבת הארץ" (פ"א ה"א אות ב2/ והע' 7).

104 שבת (ק"כ ע"א).

105 שו"ע (או"ח סי' של"ד סעי' כ"ב בהגהת הרמ"א).

106 עי' מש"כ על כך הגרצ"פ פראנק (הר-צבי זרעים ח"ב סי' ל"ב-ל"ד) והגריא"ה הרצוג (פסקים וכתבים ח"ג, זרעים, סי' מ"ז אות ד'), ונטו להקל בשאלה זו.

107 הגרב"צ עוזיאל ("התורה והמדינה" ח"ד עמ' קמ"א), ולדעתו, אמנם אין לאו של "לא תזרע" בגרמא, אבל יש בזה איסור עשה של "ושבתה הארץ". 

108 עי' "מדריך שמיטה לחקלאים" (פרק כ"ז סעי' ט' והע' 33).

109 שביעית (סי' כ"ה ס"ק ל"ח; סי' כ"ז ס"ק א').

110 שו"ת הר-צבי (זרעים ח"ב סי' ל"ב-ל"ג).

111 הערת העורך (ע. א.): עי' מאמרנו: "השקיה בחול המועד על ידי מחשב" ("מועדי הארץ", נספח ה' אות ב' ובהערות). 

112 עי' "מדריך שמיטה לחקלאים" (פרק ל"א סעי' ח'; והש' פרק כ"ח סעי' ב').

113 עי' "שבת הארץ" (פ"א ה"ד אות ג' והע' 13-14); מכתב הגר"ש ישראלי זצ"ל ("התורה והארץ" ח"ג עמ' 95); "מדריך שמיטה לחקלאים" (פרק א' סעי' ז'). 

114 ח"א (פרק ו' אות ל'; ח"ב פרק ג' אות ס"א-ס"ו).

115 עי' ב"ב (קי"ט ע"א); ע"ז (נ"ג ע"ב).

116 ולדעתו, אין להתחשב בכך ש"נשתקע שם הבעלים" (תוס' סוכה ל' ע"ב ד"ה וקרקע), בתוקפו של כיבוש מלחמה (עי' תוס' גיטין ל"ח ע"א ד"ה אבל) ובדינא דמלכותא (שו"ע חו"מ סי' שס"ט). וכן דעת ה"מעשה אורג" (שביעית פ"ט סוף מ"ט, מובא במשנת יוסף ח"ד עמ' כ"ב-כ"ג) והראשל"צ, הרה"ג מרדכי אליהו שליט"א. ועי' בהרחבה במאמרנו: "קנין הגוי בארץ ישראל" (שו"ת באהלה של תורה ח"א סי' קי"ג).