פרק י - איסורי "שמור" ו"נעבד"

 

פרק י - איסורי "שמור" ו"נעבד"

יש הנמנעים מלאכול פירות הקדושים בקדושת שביעית, בגלל החשש שמא ייכשלו באחד מאיסורי שביעית, וכלשונם של בעלי התוספות (סוכה ל"ט ע"א תוספות ד"ה שאין): 

ואין מספר לאיסורים ולדינים שיש בפירות שביעית שצריך לנהוג בהן קדושת שביעית. 

אמנם בעלי התוספות התייחסו לאיסור מסירת דמי פירות שביעית 182 לעם הארץ, ולא התכוונו לכך שכל אדם יימנע מאכילת פירות שביעית. אולם יש החוששים לאיסורי "שמור" ו"נעבד". 

א. שמור

התורה אמרה (ויקרא כ"ה ו'): "והיתה שבת הארץ לכם לאוכלה". ופירשו חז"ל (תורת כהנים פר' א' סי' א'): "מן השבות אתה אוכל, ואי אתה אוכל מן השמור". ונחלקו הראשונים במשמעות הדבר: רבותיו של רש"י 183, וכן רבנו תם 184, פירשו שאם פרי לא הופקר כהלכה בשביעית - אסור לאוכלו. לדעה זו, מכיון שיש חשש שמגדלי הפירות לא הפקירום כהלכה, יש לחשוש שפירותיהם נאסרו באכילה. רש"י עצמו, הרמב"ם 185, הרמב"ן 186 ורוב הראשונים חלקו על פירוש זה, ופירשו שאין לקצור או לבצור את הפירות בדרך הרגילה, אלא לאחר שהופקרו כדין; וגם אז, כל אחד לוקח לעצמו כמות מוגבלת בלבד. אולם אין איסור בדיעבד בפירות שבעלי הקרקעות התייחסו אליהם כאל רכושם הפרטי. 

ב. "נעבד

כמו כן נחלקו הפוסקים בדינם של פירות שנעבדו בשביעית במלאכות האסורות מן התורה: לדעת הראב"ד 187, יש איסור אכילה במה שנזרע בשביעית באיסור. ולדעת הרידב"ז 188, יש איסור באכילת ענבים שגדלו בכרם שנזמר בשמיטה באיסור. אבל דעת הרמב"ם 189 היא ש"נעבד" מותר באכילה. וכן דעת החזו"א 190. והחזו"א מוסיף שם, שקל וחומר הוא שאין לאסור את פירותיו של אדם שעשה את המלאכות עפ"י הוראת היתר שקיבל מרבותיו.

ג. פירות נוכרים  

יש החוששים לאיסורי "שמור" ו"נעבד" גם בפירות שגדלו על פי היתר המכירה, ולכן הם מעדיפים פירות נוכרים. לדעתם, אין בפירות אלו קדושה. זוהי דעתו של מרן ר' יוסף קארו 191, ועל פיה נוהגים בירושלים וברוב ערי הארץ. גם היתר המכירה מבוסס על דעתו של מרן, ולכן פירות מקרקעות מכורות דומים לפירות של נוכרים 192. המבי"ט 193 חלק עליו, וסבר שיש קדושת שביעית גם בפירות של נוכרים; ולדעתו אין הבדל גדול בין פירות ישראל לפירות נוכרים: אלו ואלו קדושים הם. ה"חזון-איש" 194 חשש לדעתו של המבי"ט, ואכן מנהג בני ברק ועוד ערים בארץ הוא כדעת המבי"ט, שאין הבדל בין פירות נוכרים לפירות ישראל (ה"חזון-איש", לשיטתו, לא הסכים להיתר המכירה). אלא שלדעה זו אין איסור "שמור" ו"נעבד" בפירות נוכרים. ולכן פירות אלו מותרים באכילה אף על פי שנעבדו ונשמרו על ידי הנוכרים. 

הרבנות הראשית ממליצה לכתחילה להעדיף פירות ישראל הקדושים בקדושת שביעית, שגדלו וחולקו על ידי אוצרות בית-דין. בפירות אלו אין איסור "שמור" ו"נעבד", מפני שהכל נעשה על ידי שלוחי בית הדין, ולהם מותר לשמור את הפירות עבור כלל הציבור 195. 

ד. הבעלות המדינית

הנוהגים לאכול תוצרת נוכרים בלבד מתחשבים רק בבעלות האישית של הנוכרי על המטע. אין לדידם שום נפקא מינה לבעלות המדינית. אמנם מדברי בעלי התוספות (קידושין ל"ו ע"ב ד"ה כל) עולה שאם הבעלות המדינית היא נוכרית - הקדושה פוקעת מהפרי, גם כאשר בעלי המטע הם ישראליים. ולדעתם ייתכן להיפך, שכאשר הבעלות המדינית היא ישראלית - יש קדושה בפרי, גם כאשר בעלי המטע הם נוכרים (לכן הועלתה הסברה שלאחר קום המדינה אין תועלת בהיתר המכירה) 196. למעשה אין חוששים לכך. ייתכן, משום שהבעלות המדינית כיום אינה רואה את עצמה מוסמכת להפקיע את הבעלות הפרטית אלא במקרים יוצאים מן הכלל, על ידי חוק מיוחד ופרוצדורה מסובכת; בעוד שבעבר, השלטון ראה את עצמו בעלים גמורים על כל הקרקעות, וראה את תשלום המסים כדמי חכירה 197. כיום המצב אינו כך.

הבעלות המדינית אינה מעלה ואינה מורידה אפוא, מבחינת ההלכה, לענין פירות שביעית. קדושת הארץ אינה פוקעת בגלל שינוי המעמד המדיני (בדברינו הננו מתיחסים לקדושת פירות שביעית בלבד ולא לשאלות הלכתיות אחרות).

 

 

 

182 רמב"ם (הל' שמיטה ויובל פ"ח ה"י). וראה לקמן (פרק י"ז).

183 יבמות (קכ"ד ע"א ד"ה של עזיקה).

184 תוס' (שם, ד"ה עזיקה).

185 להבנת מהר"י קורקוס (פ"ד הכ"ד).

186 בפירושו לתורה (ויקרא כ"ה ה') ובחידושיו למסכת יבמות (שם, ד"ה פירות).

187 הל' שמיטה ויובל (פ"ד הט"ו).

188 בית רידב"ז (סי' ג' הל' י"ז).

189 הל' שמיטה ויובל (פ"ד הט"ו; וכן משמע בהל' א').

190 שביעית (סי' י' ס"ק ו').

191 שו"ת אבקת רוכל (סי' כ"ד-כ"ה).

192 אם כי יש החוששים לאיסור "נעבד", אם ישראל עשה מלאכות דאורייתא לאחר המכירה. אך יש להעיר, שאף אם נחשוש לאיסור "נעבד", יש להניח שבדרך כלל האחזקה השוטפת של המטעים (חוץ מגפנים) אינה כרוכה במלאכות האסורות מן התורה. 

193 שו"ת המבי"ט (ח"א סי' י"א, ועוד). ועי' "שבת הארץ" (פ"ד הכ"ט אות ב1/).

194 שביעית (סי' ג' ס"ק ח', סי' ט' ס"ק י"ח, סי' כ ס"ק ז').

195 ראה לעיל (פרק ג' אות ב').

196 דעת הגר"ש גורן זצ"ל ("מאורות" 1).

197 עי' ר"ן (נדרים כ"ח ע"א ד"ה במוכס) בשם התוספות; מכתב האדר"ת (בסוף "שבת הארץ", ד"ה ואמנם) בשם מהר"ם גלאנטי, והביא את עדותו של ר' יואל משה סלומון על כך שזו היתה תפיסתו של השלטון הטורקי בארץ.