התערבות האדם במעשה בראשית

מבוא כללי

בד בבד עם ההתקדמות הרבה שחלה במדעי הרפואה בשנים האחרונות, נוצרו אפשרויות רבות להתערב בתהליכים שעד כה היו בידיו של הקב"ה בלבד. וכאן עולה השאלה, האם ישנם גבולות שעל הטכנולוגיה הביולוגית להימנע מלעבור אותם?

לשאלה זו נביא מספר דוגמאות:

א.  האם מותר לאשה להרות באמצעות הפריה מלאכותית?

ב.  האם מותר לזוג לבחור את מינו של התינוק שיוולד להם (P.G.D)?

ג.  האם מותר לבצע "שיבוט" (שיכפול אדם)?

ד.  האם מותר לבצע נסיונות בהנדסה גנטית?

ה.  האם מותר לייצר מין של חזיר, באמצעות הנדסה גנטית, כדי שלבו יתאים להשתלה בגוף של אדם?

ו.  האם מותר לבצע ניתוח פלסטי על-מנת לשפר את המראה החיצוני?

ז.   האם מותר לרווקה בוגרת להרות בדרך מלאכותית?

קודם כל נדון בשאלות אלו מן ההיבט העקרוני, ולאחר מכן בהיבטים המעשיים הנוגעים לכל אחת ואחת מהן.

השאלה העקרונית שהוגי דעות מעלים היא: האם מותר לנו להתערב במעשה הבריאה? האם מותר לנו ליצור בעל חיים חדש? האם מותר להביא לעולם יצור שלא בדרך טבעית של ריבוי זכר ונקבה?

רבים מסתמכים על הרמב"ן בפירושו לפסוק (ויקרא יט, יט):

את חוקותי תשמורו בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים...

ואלו דברי הרמב"ן:

כי השם ברא המינים בעולם... ונתן בהם כוח התולדה שיתקיימו המינים בהם לעד כל זמן שירצה הוא יתברך בקיום העולם. וציוה בכוחם שיוציאו למיניהם ולא ישתנו לעד לעולם, שנאמר בכולם "למינהו" (בראשית א, יב)... והמרכיב שני מינין – משנה ומכחיש במעשה בראשית כאילו יחשוב שלא השלים הקב"ה בעולמו כל הצורך, ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם להוסיף בו בריות...

וכן כתב הרמב"ן גם בפירושו לבראשית (א, יא ד"ה ויאמר). אך על כך יש להעיר כמה הערות1:

א.  "לא דרשינן טעמא דקרא". טעמי המצוות אינם יכולים לשמש כשיקול בהלכה.

ב.  בכלאי שדה וכרם לא חל שום שינוי במין. אפילו ההרכבה לא גורמת לשינוי במין2. הרוכב מגדל פירות ממינו בלבד, ללא השפעה רצינית של הכנה. ואדרבה, בהכלאה מלאכותית של אבקנים ממין אחד על עלי ממין אחר אין איסור מפורש בהלכה3.

ג.  לעומת הרמב"ן עומדים דברי מדרש תנחומא (פרשת תזריע סי' ה)4:

מעשה ששאל טורנוסרופוס הרשע את ר' עקיבא: איזו מעשים נאים, של הקב"ה או של בשר ודם? אמר לו (ר' עקיבא): של בשר ודם, נאים...

אמר לו: למה אתם מולין? ...הביא לו ר' עקיבא שיבולים וגלוסקאות. אמר לו: אלו מעשה הקב"ה ואלו מעשה אדם. אמר לו: אין אלו נאים יותר מן השיבולים?!

אמר לו טורנוסרופוס: אם הוא חפץ במילה, למה אינו יוצא הוולד מהול ממעי אמו?

אמר לו ר' עקיבא: ולמה שוררו (=חבל הטבור) יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו? ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול? לפי שלא נתן הקב"ה את המצוות לישראל אלא לצרף אותם בהם.

גישתו של טורנוסרופוס היא פטליסטית. כל מציאות, כולל סטייה מן הנורמה, נראית בעיניו כגזירה שאין לשנותה. ואילו ר' עקיבא דורש מן האדם לקחת אחריות על תיקון הבריאה5.

וכן כתב ריה"ל בספר הכוזרי (מאמר א סי' לה):

ואילו האדם נתייחד מכל בעלי החיים בענין השכלי, שממנו נתחייבו: תיקון המידות, ואחרי זה תיקון ענייני הבית, ואחריו תיקון ענייני המדינה...

כלומר, תבונתו של האדם מאפשרת לו לתקן ולהשלים את החסר לאדם ולחברה בגוף וברוח. וללא תיקונים אלו לא יכול היה האדם להתקיים.

וכבר פירשו חז"ל6 את הפסוק (בראשית ב', ג): "אשר ברא א-להים לעשות" – שא-להים ברא עולם הטעון עשייה ותיקון, והאדם נועד לעשות ולתקן את העולם7.

הרמב"ן אינו חולק על כל אלו, שהרי הרמב"ן עצמו, בפירושו לפרשת בראשית (א, כח ד"ה וכבשוה) כתב כדעת הפרשנים האחרים:

נתן להם כוח וממשלה בארץ לעשות כרצונם בבהמות ובשרצים וכל זוחלי עפר, לבנות ולעקור נטוע, ומהרריה לחצוב נחושת וכיוצא בזה...

הרמב"ן מסמיך לכך את הפסוק בתהילים (ח, ז): "תמשילהו במעשי ידיך, כל שתה תחת רגליו". וא"כ גם הרמב"ן לא קבע מסמרות מוחלטים ברעיון הנ"ל.

וכך נאמר גם בגמרא (בבא בתרא י ע"א):

וזו שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את ר' עקיבא: אם א-להיכם אוהב עניים הוא, מפני מה אינו מפרנסם? אמר לו: כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהינום. אמר לו: אדרבה, זו שמחייבתן לגיהינום! אמשול לך משל: למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורין וציוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו. כששמע המלך, לא כועס עליו?...

תשובתו של ר' עקיבא על שתי השאלות שנשאל על ידי טורנוסרופוס היא שה' הטיל עלינו את המשימה להשלים את הבריאה. להשלים – אך לא לעוות. על חבל דק זה צריכה האנושות להמשיך בהתקדמותה, כשהיא מודרכת על פי הנחיה תורנית. "אשר ברא א-להים – לעשות" – ה' מסר לנו את עולמו היפה כדי שנמשיך אנחנו לעשות לתיקונו ולשמירתו. לכן התפתחות המדע נחשבת לחיובית באופן עקרוני, מפני שעולמנו נברא חסר בכוונה, ע"מ שהאדם ישלים ויתקן אותו. (אמנם מטרת התיקון היא מוסרית ורוחנית, אך גם האמצעים הטכניים המאפשרים זאת חייבים להשתכלל בהתאם).

עם זאת יש להדגיש שהאדם הופקד כפקיד האחראי לשמור על הטבע שניתן בידו, שיתקנו ולא יקלקל אותו. כאשר הוא עובר את הגבול, הוא מועל בתפקידו; אולם כאשר הוא שומר את משמרתו כהלכה, הוא ממלא את ייעודו. רופא המנתח אדם ומצילו מסכנה – ממלא את שליחותו. אולם כאשר הוא הסב לו נזק, מתוך רשלנות, הוא מעל בתפקידו.

את הרעיון הזה ניתן לראות מתוך עיון בגמרא במסכת חולין (ז ע"ב), שם מסופר על ר' פנחס בן יאיר שסירב להיענות לבקשתו של ר' יהודה הנשיא ולהתארח בביתו, בגלל שהיו באורוותו פרדות לבנות, ומכתה של פרדה לבנה אין לה תרופה. ואכן הפרדה היא יצור כלאיים שאסור לעשותו לכתחילה. מאידך גיסא, הפרדה מוזכרת בתנ"ך לרוב. שלמה המלך למשל הורכב על פרדה בשעת משיחתו למלך. פרדה זו נוצרה כנראה באיסור על ידי נכרים. השימוש בה מותר, בדיעבד.

ואכן נראה שהפרדה היא דוגמא נאותה לאמביוולנטיות של הנושא בו אנו דנים. ומשום כך אסרה התורה להרביע כלאיים. היצור שנולד מכלאיים הוא לא טבעי. הוא אינו מוליד. הוא עלול גם להיות מסוכן. המטרה היא אמנם להרכיב ביחד את כוחו של הסוס עם סבלנותו של החמור, אולם אין שום אפשרות לשליטה על התוצר. הוא עלול גם להיות פראי מדי.

הכלאיים מחייבים אפוא יחס הולם. אסור ליצור אותם לכתחילה, אך מותר ליהנות מהמוצר בדיעבד. אסור ליצור לכתחילה – שמא הדבר יצא משליטתנו וייווצר יצור מסוכן ביותר. אך מאידך, כל עוד תועלתו של היצור רבה מנזקו, מותר לגדלו ולהשתמש בו. אנו נוהגים ברכב שנוצר ע"י הפיתוח הטכנולוגי, אולם בזהירות, לא במהירות מופרזת שמא נאבד שליטה כשכף רגלנו מוכנה על דוושת הבלמים. עם ישראל, שתפקידו לקבוע את הנורמות המוסריות בעולם, חייב להזהיר מפני היצירה המלאכותית ללא בקרה.

אין בסמכותנו לגזור גזירות שלא גזרה התורה. ולכן אין להקיש מכלאיים על כל יצירה מלאכותית. אולם יש לראות בכלאיים דגם להשראה. מותר לפתח ולקדם את הציביליזציה האנושית, ואף רצוי לעשות כן; אולם הדבר צריך להיעשות עם יד על הדופק, או ליתר דיוק עם רגל על הבלם, בשליטה ובקרה, תוך זהירות מפני התפרצויות מסוכנות. כי לא כל מלאכותי וחדש הוא גם בטוח ומועיל.

ניקח לדוגמא את תחום הרפואה המודרנית. יש לזקוף לזכותה את הארכתה של תוחלת החיים, ואת הצלתם של מיליוני (ואולי אף מיליארדי) בני אדם מפני סכנות שהיו צפויות להם. אנו עומדים נפעמים מול הכישרון, המרץ והיוזמה האנושיים שהגיעו, בעזרת החונן לאדם דעת, להישגים כה אדירים. היו אמנם תיאולוגים נכריים שטענו שהדבר נוגד את רצון ה', בדומה לטענתו של טורנוסרופוס. אם הקב"ה רוצה להעניש בני אדם שיחלו, כיצד מותר לנו לרפאותם?

תורתנו הקדושה נתנה לכך תשובה חד משמעית: "ורפא ירפא – מכאן שניתן רשות לרופא רשות לרפאות" (בבא קמא פה ע"א). בריפוי חולים יש גם מצוה של הצלת חיים. "לא תעמוד על דם רעך". אנו מכירים בכך שה' הוא המייסר והוא המרפא. הוא שולח מחלות לעולם, והוא גם שולח רופאים לרפא אותם. את הייסורים קיבלנו בעצם המחלה, בעצם הצורך להתרפא, ולא תמיד הדבר קל ונעים. אולם די בייסורים אלו. יש נורמה טבעית קבועה בעולם. כל סטייה מהנורמה גורמת לסבל ומצריכה תיקון. אם אדם שבר יד או רגל – חובתנו להחזיר את השבר למקומו ולהשיב את היד והרגל לתפקודם הקודם. אם אדם נולד עם אבר פגום, מחובתנו לתקן את הפגם כדי להשוות את אותו אדם עם הנורמה המקובלת.

לעומת זאת, יצירה חדשה, שאינה מיועדת לתיקון סטייה או למניעת סבל, אינה רצויה. אין שום מצוה, למשל, להביא לעולם יצור מסוג חדש ללא שני הורים נורמליים, רק בגלל שהוא חדש, מסקרן, מעניין ומגוון את המציאות הנדושה. אדרבה, מי יודע האם לא נגרום ליצור זה סבל בגלל חריגותו ושונותו? מי לידינו יתקע שיצור כזה יהיה בריא בגופו ובנפשו? מי יודע מהם הנזקים שהוא עלול לגרום לעולמנו? (למשל יצור הנולד בתהליך של שיבוט, שהוא שכפול גנטי, לא יוכל ללדת. א"כ למה לעשוק ממנו את זכות ההורות?).

לכך התכוון הרמב"ן באומרו שהתורה אסרה עלינו ליצור דבר חדש. אך אפשר ללמוד מאיסור כלאיים, לא כמקור הלכתי, אלא כמקור השראה, לחשיבה זהירה ואחראית, ולהימנע מיצירות חדשות במקום שאין בהן צורך חיוני.

ההנדסה הגנטית, למשל, יכולה לסייע לבני אדם סובלים ולהביא להם ישועה. זוהי שליחות של מצוה. אך כאשר היא תייצר מפלצות, או תביא מחלות ותדרדר את החברה, זו שליחות לדבר עבירה. לכן יש לקיים ניסויים כאלו רק תחת ביקורת ציבורית הדוקה.

הכלל שינחה אותנו אפוא יהיה זה: תיקון סטיית תקן – רצויה. יצירה חדש שאין בה צורך הכרחי – לא.

ומכאן נעבור לנושאים מעשיים.

א. הפריה מלאכותית

בד בבד עם ההתקדמות הרבה שחלה במדעי הרפואה בשנים האחרונות, נמצאו פתרונות מעשיים לזוגות עקרים רבים. טכניקות רבות של הפריה תוך-גופית (I.V.I) וחוץ-גופית ( I.V.Fהפריית מבחנה) ופונדקאות הוכנסו לשימוש שוטף והביאו עמהן שאלות שלא נדרשנו להן בעבר. האם צריך או מותר – או אולי אסור – להשתמש בדרך זו, המאפשרת לזוגות חשוכי ילדים להיבנות ולקיים את המצוה כהלכתה8?

האמת ניתנת להיאמר, שהדיון על שאלה זו התעורר הרבה זמן לפני המצאתה של שיטת ההפריה החוץ גופית, והתייחס לאפשרות של התעברות אשה באמבטיה (חגיגה טו ע"א). בזמנו נחשבה אפשרות זו כלא ריאלית, ובכל זאת דנו בה הפוסקים. ראו את עיניהם הרחוקות של חכמי ישראל!

הבעיה ההלכתית היא, שהדבר לא נעשה כדרך כל הארץ; ואם כן לכאורה יש כאן איסור של השחתת זרע לבטלה, כי בשלב הראשון יש כאן השחתה, ורק לאחר מכן מתבצעת ההפריה. ואכן יש פוסקים שאסרו את הדבר מסיבה זאת9.

הפוסקים שהתירו דימו זאת להשחתת דבר קדוש, כגון מחיקת שם ה' שנכתב בטעות, או הריסת בית כנסת רעוע לשם בנייתו מחדש, שאין זו השחתה אלא בנין10. והוא הדין לנידוננו11. עוד העירו הפוסקים12 שאין בשימוש בדרך זו משום הוצאת זרע לבטלה, כי גם בתהליך הטבעי הרבה תאים אובדים ורק אחד מהם יפרה.

כדי להתיר דרך זו, עלינו להניח שאכן יש כאן תיקון. אולם לשם כך יש צורך לברר: האם מקיימים בכך מצות "פרו ורבו"?

הגישה ההלכתית בנויה על יסודות טבעיים בדרך כלל. התורה לא חייבה אותנו להשתמש בדרכים מלאכותיות כדי לקיים מצוות. יצורים הסמויים מן העין, למשל – אינם אסורים, משום ש"לא ניתנה תורה למלאכי השרת", אלא ליצורים אנושיים טבעיים בחושיהם הטבעיים13. ואכן יש מפקפקים אם אדם יוצא ידי חובתו במצות "פרו ורבו" בדרכים מלאכותיות14. וגם לדעת הפוסקים הסוברים שאדם יוצא ידי חובתו בכך, הוא אינו מחוייב להשתמש בדרכים כאלו כדי לקיים מצוה15. יש אף המסתפקים אם ילד שנולד בדרך מלאכותית מתייחס אחר אביו16; ואם כן, האב אינו מקיים בכך מצוה. ולדעה זו אולי אין הצדקה למעשה, כי יש כאן השחתה ללא תועלת. אולם אחרים סוברים שהבן מתייחס לאביו17. ויש שחילקו בין התעברות מקרית, הנעשית מאליה באמבטיה, לבין הפריה חוץ גופית, הנעשית באופן מתוכנן18. אחרים אומרים, שגם אם נניח שמי שנולדו לו ילדים בדרך זו אינו יוצא ידי חובתו הוא בכל זאת פטור ממצות פריה ורביה19. דוגמא לכך מצינו במצות כיסוי הדם20: לכתחילה יש לכסות את הדם בידיים; אולם אם הרוח כיסתה את הדם, אין עוד חיוב לכסותו.

נימוק נוסף להתיר: גם אם נניח שאין מקיימים בכך את המצוה, הצורך הטבעי של זוג בילדים משלהם הוא צורך חיוני הנחשב לתיקון.

יש שהתנגדו עקרונית לדרך זו בגלל חששות לתקלות וטעויות, כאשר הילד שיוולד עלול להיות של מישהו אחר. כדי למנוע זאת יש צורך בפיקוח צמוד על ידי לבורנטים יראי שמים לאורך כל התהליך, כדי למנוע כל תקלה אפשרית21.

ב. חד הוריות

האם ראוי לאפשר לרווקה בוגרת להרות הריון מלאכותי כדי לזכות באמהות?

כאן לא מדובר בסטיית תקן ביולוגית, אלא במציאות חריגה מהנורמה הטבעית שבה לידת ילדים צריכה להיעשות במסגרת נורמטיבית, של אב ואם שנישאו כהלכה. האם יש הצדקה לפעולה מלאכותית זו?

רווקה בוגרת שלא זכתה עדיין למצוא בן זוג מתאים עומדת בפני דילמה קשה. השעון הביולוגי מתקתק. החשש שמא לא תספיק ללדת בטרם יעלה הכורת על יכולתה להביא חיים משלה לעולם. נפשה בשאלתה: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי". קשה להתעלם ממצוקתה הקשה. אולם עם כל הרגישות וההתחשבות במצבה הטראגי, הפתרון לא יימצא בהריון מלאכותי. גם אם נתגבר על הבעיות ההלכתיות, וכדי שהארץ לא תימלא הארץ זימה, שאח עלול לשאת את אחותו, האב יהיה נכרי, דבר שהוא בעייתי לכשעצמו: להוליד ילד מאב נכרי. וגם אם נמליץ על הולדת בן זכר ע"י ברירת המין P.G.D) ר' להלן) כדי שלא תיוולד בת שתהיה אסורה לכהן וכו' עדיין לא פתרנו את בעייתו של ילד שיהיה יתום מלידה. ואף חמור ממנו. ליתום יש לפחות זהות של אב שנפטר. ילד זה יהיה חסר זהות (אחד התנאים של הפריה מסוג זה היא שזהות האב לא תיוודע לעולם). אנו פותרים טרגדיה אחת ע"י יצירת טרגדיה אחרת. ילד זה עלול להזדקק לטיפול נפשי צמוד, ואחרי הכל זהותו תישאר חצי נכרית, על כל המשמעות הנובעת מכך לילד עצמו ולעם ישראל.

ועוד, מתן לגיטימציה לאמהות חד-הורית יעודד את התופעה החמורה של הרווקות המאוחרת. צעירות תוכלנה להרגיע את עצמן ולהמשיך ברווקותן, אין להן ממה לחשוש, לכל היותר הן תוכלנה ללדת גם ללא נישואין.

עם זאת יש פתרון אחר שאין בו בכדי לוותר על מוסד הנישואין. ניתן להקפיא ביציות ולהפרות מהן בגיל מבוגר יותר לכשימצא בן הזוג המיוחל. אמנם גם כאן עדיין ניתן גיבוי מסוים לרווקות המאוחרת, אולם מכיון שהדבר מוגבל רק למסגרת המשפחה הנורמטיבית אין בכך לגיטמציה כללית ללידת ילד מחוץ למסגרת הנישואין.

ג. בחירת מין העובר ((P.G.D

עם ההתקדמות הרבה שחלה במדעי הרפואה, שוכללה גם הטכניקה של הפריה מלאכותית, ובין היתר נמצאה כיום דרך לבחירת מין העובר. דרך זו נעשית על ידי מיון מוקדם של התאים. סיכויי ההצלחה מרובים מאוד, אם כי לא מלאים. ומתוך כך עולות מספר שאלות:

א.  כידוע, לשם קיום מצות "פרו ורבו" יש צורך לפחות בבן ובת. האם צריך או מותר להשתמש בדרך זו כדי לבחור את מין העובר ולקיים את המצוה כהלכתה?

ב.  זוג המעונין בעיקר בבנים זכרים, למשל, האם מותר להשתמש בדרך זו כדי למלא את משאלתו?

ג.  זוג שילד כמה בנים או בנות ורוצה בילד ממין אחר, האם חייב או רשאי להשתמש בדרך זו?

ד.  מאחר שלצורך ההפריה די במספר תאי זרע קטן יחסית, האם אין בשיטת מיון זו משום השחתה של יתר התאים?

בכל המקרים האלו אין סטיית תקן. בורא העולם מזווג זיווגים ודואג לכך שאם במשפחה אחת יש רק בנים יהיו במקביל לאחרת רק בנות. אחד מפלאי ההשגחה האלקית הוא השוויון המלא כמעט בין מספר הזכרים למספר הנקבות בעולם. אדרבה העדפת מין אחד על חברו עלולה להפר את האיזון הטבעי בעולם.

כבר לעיל (אות ב) הערנו שהגישה ההלכתית בנויה על יסודות טבעיים, והתורה לא חייבה אותנו להשתמש בדרכים מלאכותיות כדי לקיים מצוות. ולכן מי שה' זיכהו רק במין אחד אינו חייב להתחכם ולחפש דרך מלאכותית כדי לקיים את המצוה. הוא בבחינת אנוס ועליו לומר "ברוך ה' יום יום".

בפרט במצוה זו, של בניית הקן המשפחתי, עלינו להיזהר מלהפוך אותה למעשה מכני-מלאכותי. ילדים צריכים לבוא לעולם כמתנת שמים. רק בדלית ברירה אנו נאלצים להשתמש בדרכים חריגות אלו. כגון, כדי למנוע הורשת גנים של מחלה תורשתית, העוברת דרך מין אחד בלבד יש הצדקה לבחור את מין העובר הבריא. כאשר יש צורך לתקן קלקול מן הטבע מותר לנו ומוטל עלינו להשתמש בכל האמצעים שה' חנן אותנו בהם כדי למנוע קלקול זה. לכן משתמשים אנו בדרכים אלו רק במקרים נדירים, על פי הדרכה ופיקוח הלכתיים נאותים. ועל זה אמרה התורה "ורפא ירפא". שניתנה לרופא רשות, ואף מצוה, לרפאות ולחלץ בני אדם ממצוקותיהם.

במקרים כאלו, אין זו התערבות בלתי רצויה במעשה הבריאה. אדרבה, לשם כך חנן ה' את הרופאים בחכמה, בינה ודעת, כדי לרדות בטבע ולתקנו. אך זוג שרוצה דוקא ילד ממין מסוים בדרך כלל זו גחמה שאין הצדקה להתחשב בה, אלא א"כ הדבר עולה בבריאותו הנפשית של אחד מההורים, או של שניהם. רק כדי למנוע סטיית תקן זו יש מקום לאפשר ברירת מין עובר.

ד. השיבוט

המונח "שיבוט" בא במקום המונח: "שכפול". באופן תיאורטי ניתן לא רק "לשכפל" כפיל של אדם אחד, אלא גם ליצור שבטים שבטים, עדרים עדרים, שכולם יהיו זהים לחלוטין זה לזה. משורש השבטיות יצא ה"שיבוט".

יצירת אדם נחשבת יותר מכל כמעשה א-להי, הבורא כל אדם ואדם בצלמו. יצירת אדם בצורה מלאכותית ביד אדם נראית על פניה כחדירה חמורה לרשותו של הקב"ה ופגיעה כביכול בסמכותו המוחלטת. עם זאת מצינו דוגמאות ליצירה כזאת בידי אדם. המאירי (סנהדרין סז ב) כותב:

כל שהוא נעשה בפעולה טבעית אינו בכלל כשפים אפילו ידעו לברא בריות יפות שלא מזווג המין כמו שנודע בספרי הטבע שאין הדבר נמנע רשאים לעשות שכל שהוא טבעי אינו בכלל הכשוף.

המאירי לא נכנס לשאלה האתית אם רצוי או ראוי לברוא אדם בידי אדם, אלא רק לשאלה האם הדבר בכלל כישוף או לא. תשובתו היא שאין כאן כישוף אלא פעולה טבעית. אך ייתכן שזו אינה רצויה.

מרן הרב קוק מעודד יצירה זו בתנאים מסוימים:

ואל יאמר כי אין בידו [של האדם] לעשות דברים חדשים. אי בעו צדיקי ברו עלמא, וצדיקים הינם מוכנים לחדש את הבריאה בפנים חדשות לטובה, כי המה עבדי ד' הנתונים לעבודתו.... כאשר [האדם] כבר ברום מעלתו צריך להשכיל כי משרה גדולה הוא נושא בעולם, וכי במלאכות ד' בידו לחדש פנים חדשות בבריאה. [כי] תעודתו היותר רוממה לתת צביון חדש ופנים חדשות לחברה האנושית בכללה ולכל הבריות המסתעפות עמה.

(עין איה שבת א' פז)

הרב אמנם מדבר על צדיקים הבוראים אדם בדרך סגולית שיש בה בודאי התערבות שמימית. אך מכלל דבריו עולה שגם מי שיפעל בדרך טבעית, אם הוא פועל לשם שמים ובטוח שהוא מביא רק טובה לאנושות, הדבר לא רק מותר אלא אף רצוי. אלא שהוא מתנה זאת באדם רום המעלה, שאין לו אינטרסים אישיים, הרואה את עצמו שליחו של ה' בלבד.

בינתים הרעיון אינו מבטיח רק תועלת בלבד, ולכן ספק גדול אם הוא רצוי. הוא מלווה חששות כבדים. האם יצירת אדם חדש לא תסכן את האנושות? האם היא לא תביא למחלות ואולי אף למגפות קטלניות? (מגפת האידס החלה להתפשט בגלל טעות מסוג דומה), האם היא לא תפתח פתח לדרדור מוסרי של כוונה מראש לנצל אדם למטרות אחרות, כגון לשם יצירת כוח עבודה זול או לשם השתלת אברים? מדובר למשל על ייצור (נשים לב למילה "ייצור" המזכירה תעשייה חרושתית...) בעלי חיים כאלו שיהיו בני הבנה דיים לקלוט מה מצפים מהם, אך לא יהיו בעלי הכרה מפותחת כדי לדרוש אוטונומיה לעצמם. הם ישמשו כעבדים למלאכות נחותות. מטרה אחרת היא יצירת יצורים שהמבנה הגנטי שלהם יתאים מבחינת רקמותיהם לגוף האנושי, ושישמשו מאגר להשתלת אברים. מבחינה זו אנשים הנמנעים עד היום מהאפשרות "לתרום" אברים מהמת מסיבות שונות22, עלולים להיות מעוניינים דוקא בקידום מהיר יותר של "השיבוט" כדי שבעיית ההשתלות תיפתר בדרך זו. עם כל החשיבות שבנושא זה אין הצדקה לייצר יצור שכל יעודו יהיה הצלת אחר.

מעבר לשאלה העקרונית על הגבולות שהאדם צריך לשים על עצמו כאשר הוא מתערב בטבע, ישנן בעיות מוסריות המיוחדות לשאלה זו.

האם היצור ה"משובט" הוא "אדם"?

השאלה העקרונית הנשאלת היא, מה יהיה מעמדו של היצור ה"משובט", אם בכל זאת הוא ייווצר? האם הוא ייחשב בכלל לאדם? האם תיתכן אפשרות בכלל "לקצור" את אבריו לשם השתלתם בגוף אחר? במילים אחרות, האם יהיה מותר לחבול בו או להורגו? האם יהיה מותר לשעבדו ולהתייחס אליו כאל כלי עבודה כאילו היה שור וחמור?

יש מי שטוען שיצור זה לא ייחשב ליצור אנושי. לא יהיה לו שום מעמד מוגדר. הוא לא יהודי ולא נכרי, הוא בכלל לא יהיה אדם! הוא ייחשב לכל היותר כבעל חיים לא אנושי; וזאת משום שאין לו ייחוד משלו. הוא זהה בכל לאמו. ואם יהיו רבים כאלו, הם יהיו שבט של אנשים שכולם זהים זה לזה. ומצינו לרבותינו שאמרו במשנה (סנהדרין לז ע"א):

לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחת [מישראל], מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא... לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר: בשבילי נברא העולם.

וא"כ מי שאין לו אישיות ייחודית משלו אינו בכלל אדם. אכן ר' אברהם סבע, בספר "צרור המור" (תחילת פרשת בראשית, ד"ה ועוד), פירש שהגדרתו של צלם הא-להים שבאדם היא יחידותו, על פי המשנה שהבאנו.

עם זאת, לא מסתבר שנתיר את שפיכת דמו, חלילה, של יצור אנושי, או נשעבדו, רק בגלל שאינו עונה על קריטריון אחד מכמה אחרים. ומסתבר לומר שאם היצור המשובט יהיה יצור תבוני, בעל בחירה חופשית וכושר שליטה, הוא ייחשב ליצור אנושי גם אם תחסר בו תכונת הייחודיות. אך אין ספק שיצירת אדם לא ייחודי אינה רצויה. היא תשלול מאותו יצור את אחת התכונות היסודיות ביותר באישיותו של האדם – ייחודו, היותו עולם מלא שאין דומה לו בעולם כולו. העדר מרכיב כה חשוב באישיותו של האדם, עלול ליצור אדם פגוע ופגום, ומי יודע לאלו תוצאות פסיכולוגיות ומוסריות עלולה לגרום יצירה מלאכותית כזו.

מצינו גם דעות אחרות באשר להגדרת צלם הא-להים שבאדם. הרמב"ם (מורה נבוכים ח"א פרק א) קבע שהשכל הוא צלם הא-להים. האם אדם שחשיבתו לא מפותחת דיה ייקרא אדם?

ר' חיים מוולוז'ין (בספרו 'נפש החיים' ש"א פ"ג) קובע שהבחירה החופשית היא צלם הא-להים. לפי"ז מה דינו של יצור שאין לו בחירה חופשית מלאה?

רס"ג תרגם "בצלמו – שליט בראו". וכן מפורש בזוהר (ח"א, מז ע"א): "יחידאי בעלמא, שליט על כולא". והפסוק עצמו אומר (בראשית א, כח): "ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל החיה הרומשת על הארץ". פרשנים אחרים פירשו את הצלם באופנים אחרים (כגון המידות הטובות "מה הוא רחום אף אתה רחום" וכו'). האם יצור שיהיה מוגבל בכוח שליטתו ויהיה נשלט כולו ע"י אחרים ייחשב לאדם.

היצור המשובט לא יוכל להתרבות, האם גם דבר זה מצדיק להתעלל בו? גם היום יש בינינו בני אדם שאינם מושלמים, או שמרכיב באחד באישיותם פגום, האם אינם בני אדם?

ושאלת השאלות, האם במקום למנוע סבל בעולם לא נרבה את הסבל של היצורים המשובטים ושלנו ע"י יצירה מלאכותי כזו?

מיהו אביו של היצור המשובט?

נחלקו פוסקי דורנו בנושא הפונדקאות, מי היא אמו של הילוד, האם היא האם הגנטית, בעלת הביצית, או האם היולדת, שברחמה גדל והתפתח הילוד23? גם בנושא השיבוט, אם בעלת הביצית לא תהיה גם האם היולדת תהיה השאלה תלויה במחלוקת הנ"ל. אך אם בעלת הביצית תהיה גם האם היולדת תישאל השאלה מיהו "אביו" של היצור המשובט? אב הוא המזריע את הזרע, בעוד שהאם היא בעלת הביצית. אך כאשר מפרים ביצית ללא זרע, אין כאן אב. ועם זאת, יש כאן שיתוף של שני מקורות, בעלת הביצית ובעלת התא המוחדר לביצית ו"מפרה" אותו, האם אין להתיחס אל בעלת התא כאל "אב", למרות שהיא אשה? ולפי זה, האם יהיה לבעלת התא מעמד דומה לשל אב, לענין כיבוד אב ואם, לגבי ירושה ועוד? האם קרובי "האב" יהיו קרובי היצור המשובט לענין עדויות, עריות והלכות אחרות?

בהלכה לא מצינו "אב" משונה כזה. ומסתבר שאשה זו לא תיחשב כ"אב" לכל דבר. אם כי רק לחומרא אולי נתייחס אליה בכל זאת כאילו היתה "אב". ומכיון שנחשוש לשתי האפשרויות, מצד אחד היצור המשובט לא יירש את "אביו", אך מצד שני יהיה חייב בכבודו, ויהיה אסור להינשא לקרוביו מן "האב".

שאלות נוספות מתעוררות כאשר מדובר במקרה שאותה אשה תהיה גם בעלת התא, גם בעלת הביצית וגם היולדת. כאן ייוולד יצור ללא אב כלל. אך אולי אבי אמו הוא יהיה גם אביו, שהרי אין הוא "בן" של אמו אלא מין תאום זהה לה, ואם כן הוא יהיה גם "אחיה" מבחינה מסוימת, וממילא גם יהיה "בנו" של אבי אמו.

מסקנת הדיון בשיבוט

עצם ההתלבטות בהגדרות אלו מראה את חומרת התופעה של הבאת יצור חסר זהות, שלא ידע מיהו אביו. אמנם גם כיום יש לצערנו מצבים כאלו. אולם אלו נוצרו בדיעבד. על הראשונים אנו מצטערים, ואתה בא להוסיף עליהם?! איזה מאמץ אדיר משקיעים פסיכולוגים וסוציולוגים כדי לאזן את אישיותו של ילד למשפחה חד-הורית, הסובל מהעדרו של אחד מהוריו, ולא תמיד בהצלחה מרובה. האם יש סיכוי להציל את אישיותו של היצור המשובט מהפרעות וליקויים נפשיים מעין אלו?

לאור כל האמור, יש להימנע מיצירת יצור כזה ללא בדיקה יסודית ואחראית ביותר של כל ההשלכות העלולות להופיע כתוצאה מכך. רק כאשר יהיה ברור לנו מעל לכל ספק שהדבר יביא רק תועלת לאנושות יהיה מקום לעודד את השיבוט. רמז לדבר הרב קוק:

וכאשר תשתכלל האנושיות במילואה, אז יהי' הצדק מקור כל הפעולות, וההמצאות יצטרכו לשאוב ממעין המוסר שבמקדש.

חזיר

תוך כדי כתיבת מאמר זה (תמוז תשנ"ה), התפרסם ניסוי שנערך על ידי המדענים לייצר חזירים על ידי הנדסה גנטית, באופן כזה שרקמותיהם תהיינה זהות לרקמות האדם. לבבותיהם של חזירים אלו מיועדים להשתלה בבני אדם. כבר רבותינו (תענית כ"א ע"ב) עמדו על הדמיון שבין מעיו של החזיר למעיו של האדם. ובציבור הרחב כבר מהדהדת השאלה: האם מותר להשתיל לב חזיר במקום ליבו של אדם? עצם המחשבה שלב האדם יהיה לב חזיר מעוררת חלחלה בלב היהודי.

צריכים לדון בנושא זה עפ"י שיקול הלכתי רציונאלי ולא לפי תחושות בטן. המושג "לב" בתנ"ך הוא בעל משמעות מושאלת, רחבה יותר מאשר אותו אבר המשמש כמשאבת דם בגופו של האדם. מכיון שהחיים תלויים בלב, כינו בשם "לב" את כל מערכת החיים האנושית, ובעיקר את חיי התבונה וההכרה, שהם מהותו של האדם באשר הוא אדם. "חכם לב" – נקרא אדם חכם בשל חכמתו. ואין הכוונה לאבר המסויים השואב את הדם ומזרים אותו לכל האיברים. אבר זה אינו נושא שום תכונות רוחניות. הוא בסך הכל משאבה, שעליה להיות תקינה ובריאה כדי שהאדם יוכל להיות באמת חכם לב כראוי. ולכן מותר להשתיל לב חזיר בבני אדם.

עם זאת היה מומלץ שחזירים אלו יגודלו בעיקר בחו"ל ולא בארץ (על פי ב"ק פב ע"ב).

ה. ניתוחים פלסטיים

אסור לאדם לחבול בעצמו. יש מפרשים זאת בגלל שאין האדם בעלים על גופו24. "הן כל הנפשות לי הנה"25. יש כאן שאלה עקרונית יותר, האם מותר לאדם לשנות את סדרי הבריאה שנקבעו מבראשית? אם ה' ברא את האדם בצורה מסויימת, מהי זכותו של האדם לשנותה?

אמנם מצינו שמותר לאדם לחבול בעצמו לצורך, לא רק במקרה של פיקוח נפש. אלא גם במקום חולי וצער, וכן לצורך קישוט. נשים נהגו, למשל, לנקוב את אזניהן כדי לתלות בהן עגילים. התורה נתנה לאדם רשות לייפות את עצמו ולשכלל את הבריאה הטבעית.

לכן יש המתירים לאדם לעבור ניתוח פלסטי כדי לשנות את מראהו26. אך רבו האוסרים, למעט מקרים חריגים בהם האדם סובל מאד ממראה מסויים27.

מסתבר לומר שתיקון סטייה כדי להשוות את החריג לנורמה הטבעית מותר לכל הדעות. ולכן נראה למעשה, שאדם שעבר תאונה או מחלה קשה ומראהו הושחת – רשאי לעבור ניתוח פלסטי כדי להחזיר את מראהו הקודם. כמו כן מותר לאדם, שנולד עם מראה חריג ומשונה, לעבור ניתוח כזה כדי להשוותו ליתר בני האדם; אולם כאשר אדם רוצה לעבור ניתוח רק משום שאבר מאבריו לא מוצא חן בעיניו – אסור לו לעבור ניתוח פלסטי, אך ורק לשם מטרה אסתטית סובייקטיבית.

סיכום כללי

ה' ברא את העולם והפקיד את האדם עליו לשפרו ולשכללו. לא הותר לאדם להשחיתו ולקלקלו. לכן כל טכנולוגיה חדשה טעונה בדיקה יסודית. רק אם היא באה לתקן עיוותים ולהשלים חוסרים היא רצויה. כמו"כ היא מותרת לשם הדברת מחלות והעלאת איכות החיים כדי לאפשר חיים תקינים. אולם אם היא עלולה להרוס – היא פסולה. לכן סיוע לזוגות עקרים, הצלת חולים, החזרת מראה שהושחת וכדו' מותרים. אולם הפריה לרווקה, יצירת אדם חדש ללא מטרה ראויה, שינוי מראה ללא אילוץ – אסורים.