בתי הדין לגיור

לאחרונה יצא ערעור על בתיה"ד המיוחדים לגיור (שמונו ע"י הרבנים הראשיים לדורותיהם). המערערים טוענים שרבים מהמתגיירים אינם מקיימים מצוות אחרי גיורם. (אגב, עובדה זו לא תלויה בהרכב זה או אחר של בתיה"ד. כרושם נישואין אני יכול להעיד שאין הבדל בין המתגיירים בבתי הדין האזוריים, לבין המתגיירים בבתיה"ד המיוחדים, רבים מהם אינם שומרים אחרי גיורם את כל המצוות שבתורה). לא נחה דעתם של המערערים עד שכינו את הדיינים שעסקו בגיור בכינויי גנאי שונים ופסלום לדין למפרע וממילא הפקיעו את גיוריהם.

טענתם מתבססת על פנייה של גדולי תורה מהשורה הראשונה, שהופנתה בזמנו הן לדיינים המגיירים והן לרבנים רושמי הנישואין, לבדוק את המתגיירים בבה"ד ואת הגרים הבאים להינשא ברבנות אם הם מקיימים מצוות. לדעת המערערים, כל מי שהפר הוראה זו פסול לדין. האמת היא שדוקא בתיה"ד לגיור חקרו ודרשו היטב כל גר, ורק אם התרשמו מכנותו ורצינותו גיירוהו. טענתם צריכה להיות מופנית לרבנויות המקומיות שהשיאו, לדבריהם, גרים גם ללא בדיקה יסודית, כי הן לא חששו להוראה זו. הרבנויות עשו זאת משום שהיו גדולי תורה אחרים, מהשורה הראשונה אף הם, שלא הצטרפו לקריאה הנ"ל, משום שלא היו שותפים לדעתם. וזאת משום שאין לפסול את גיורו של גר בגלל התנהגותו לאחר זמן. דינו ככל ישראל שחטא. בתיה"ד בודאי פעלו כדין. אם הם השתכנעו בזמן הגיור שכוונת הגר היא אכן להתגייר כהלכה. הם לא חייבים להביא בחשבון את החשש שמא אח"כ ייתכן שהוא יחזור בו. אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות.

המוציאים לעז על בתי הדין שכאילו ויתרו על הדרישה לקיום תורה ומצוות עברו על הוצאת שם רע ועתידים ליתן את הדין. עד כמה שידוע לנו התרשמות בתי הדין היתה שהמתגיירים אכן מעוניינים באופן עקרוני לקיים מצוות עם גיורם, אלא שככל שהזמן מתרחק ההתלהבות יורדת והאוירה החברתית עושה את שלה ושוחקת. (גם עם ישראל 40 יום אחרי התגיירותו במעמד הר סיני חטא בחטא העגל...).

ויכוח דומה התנהל לפני כ-150 שנה בגרמניה בין הר"ע הילדסהיימר והרצ"ה קלישר. ולמרות הויכוח הנוקב איש לא כינה את הרב קלישר, שעודד את הכנסתם לברית מילה של תינוקות ממשפחות מעורבות, בכינויי גנאי ולא פסלו לדין1.

מדיניות הגיורים

המצב הרוחני הקשה בו נתון היום עם ישראל מחייב לצמצם את תופעת הנכרים בתוכנו ולגיירם. אין לנו דרך אחרת לעצור את הסחף של נישואי תערובת. ואין לטעון, אם הגיור לא תופס א"כ בלאו הכי יש כאן נישואי תערובת. לא היא. סוף סוף רובם של הגרים מקיימים מצוות בצורה זו או אחרת. כמו"כ רובם הם צאצאי יהודים שנאנסו להתבולל. ולדעת הרצ"ה קלישר מצוה להכניסם תחת כנפי השכינה.

אמנם עלולה להיות שחיקה אצל חלקם בקיום המצות ע"י הגר במשך הזמן, אך זו לא מלאה. המתגיירים שומרים על מטבח כשר, חגים ומועדים וחלק מהלכות שבת, הם מעוניינים בנשואין כדת משה וישראל ועוד. הקשר לתורה ומצוות עשוי להתחזק ולהתחדש אם הגר יימצא בסביבה תומכת ומעודדת.

אי לכך אין בסמכותו של בי"ד יחידי, גם אם הוא חשוב וגדול, לפסול את גיוריו של בית דין שפעל כהלכה בשם כלל ישראל. רק סמכות-על כללית מוסמכת לעשות זאת. סמכות זו היא הרבנות הראשית לישראל. גם המערערים על סמכותה ההלכתית של הרה"ר בקדנציות האחרונות, מכירים בסמכותה הבלעדית בתחום הארגוני של מערכת המעמד האישי. נישואין וגירושין, גיורים וביטולם, יכולים וחייבים להיעשות אך ורק מטעמה. הרבנות הראשית. היא שצריכה ויכולה להסמיך את הרבנים המתאימים לכך ע"מ שישמשו דיינים שיגיירו מכוחה ומכוח כלל ישראל.

כדי להבטיח את המשך דרכו של הגר כשומר מצוות חשוב לשמור על קשר עמו גם אחרי הגיור. יש ליצור עבורו מסגרות חברתיות בהן יוכל לקבל תמיכה וחיזוק לדרכו. וכמו"כ למצוא לו בן זוג מתאים אם עדיין אין לו. אין תחליף לקשר אנושי ואישי מלב אל לב. אם הציבור הדתי יתגייס בהמוניו למשימה זו ויראה בה מצוה חשובה שהזמן גרמא היא אפשרית.

לענ"ד גם ר' יצחק שמעלקיש, שחשש ובצדק להעדר כנות מצד המתגייר בדורות האחרונים, יודה שיש להתיחס אחרת לעולי חבר המדינות לשעבר, בפרט אם ניצור עבורם אקלים חברתי חם יותר. זו הזדמנות היסטורית לאחות את הקרע שקרעו הגויים אברים גדולים מעם ישראל. שנים רבות התפללנו אל הרגע הגדול הזה, והנה זכינו ב"ה לראות במו עינינו את התגשמות נבואתו של ישעיהו "ובאו האובדים מארץ אשור והנידחים מארץ מצרים" כן נזכה גם להמשך "להר הקודש בירושלים".