משפטים לישראל

מבחנו העיקרי של המאמין בתורה מסיני הוא ביחסו אל המשפט. האם גם המשפט ייתפש כיצירה שמיימית-א-לוהית כיתר מצוות התורה, או שמא ייתפש המשפט כיצירה אנושית-חילונית. המבחן האמור הוא קשה במיוחד, משום שגם מערכת משפט א-להית ניתנת להבנה וליישום אנושיים. כל מי שעסק ולו מעט, בסוגיות משפטיות בתלמוד, מתרשם מההגיון העמוק, האנושי לכאורה, הגנוז בהן: נזיקין וקנין, שותפות ושכירות, הלוואות ועדויות – כל אלה נושאים שהמחשבה המשפטית הגנוזה בהם – עם כל עומקה ועושרה – אינה שונה לכאורה מהמחשבה המשפטית של חוקי כל עם ולשון אחרים. בכולם מופעל ההגיון האנושי שלנו, ללא זיקה ישירה להשראה שמימית עליונה. וכן ביישום. גם על פי המשפט התורני שלנו יש רשות, ואף חובה, לתקן תקנות בהתאם לשינוי הנסיבות והתפתחות התנאים הכלכליים והחברתיים בכל דור ודור; ואכן רבים הם הטועים לומר שאין לנו עוד צורך במשפט משלנו היום, שהרי בלאו הכי, כדי ליישמו בחיים המודרניים, יש צורך בתקנות חדשות המתאימות למציאות הטכנולוגית החדישה.

ניקח למשל את חוקי התעבורה. אין ספק שגם על פי ההלכה יש צורך לתקן תקנות מתאימות לכלי רכב מנועי הנע במהירות גבוהה, ותקנות אלו אינן שונות במהותן אצלנו מאשר במדינות מתוקנות ואחרות. אם כן משפט משלנו, למה? וטעות היא!

לכל משפט יש הגיון פנימי משלו, תפיסה מוסרית ודרך חשיבה משלו. גם בחוקי התעבורה הדמיון יהיה רק חיצוני; אולם בדיון משפטי שבכל מקרה ומקרה: מתי לחייב ומתי לפטור? על סמך אלו ראיות? מתי יחשב אדם שוגג ומתי מזיד או אנוס? מה עיקר ומה הטפל, הפושע או הקרבן, מהו גיל האחריות? על מי מוטלת האחריות, – על המזיק או על הניזק? וכו' וכו' – שאלות עקרוניות כאלו, תלויות בחשיבה המשפטית הכוללנית של המשפטן, ובהן יהיה ניכר הבדל משמעותי בין מי שכל מקור חשיבתו הוא אנושי, לבין מי שמקור השראתו הוא שמימי.

ולכן, דוקא בגלל הדמיון החיצוני המטעה שבין המשפט שלנו לבין המשפט החילוני, הקפידה התורה על ההדגשה "ואלה המשפטים", שגם המשפט מקורו בסיני ואינו פרי המצאה אנושית. והלכה מעשית גדולה ועקרונית נלמדה כאן, שאסור ליהודי להישפט בפני ערכאה חילונית, כי בכך הוא כופר, חלילה, במקורו השמימי של המשפט שלנו, ומעדיף עליו משפט אנושי.

איסור זה – מהחמורים הוא, שכן יש בו חילול השם וכפירה בתורה מן השמים1. וכך נכתב בשו"ע (חו"מ סי' כו ס"א):

כל הבא לדון בפניהם (=ערכאות נכרים) – הרי זה רשע, וכאילו חרף וגידף והרים יד בתורת משה.

ובימינו יש בו גם משום חילול כבודו של עם ישראל. לעמנו יצירה משפטית עשירה מאד, מהעשירות ביותר בעולם, אם לא העשירה שבהן – יש לנו חשיבה מקורית ועמוקה, אם לא העמוקה שבמחשבת המשפט העולמית. יש לנו ספרות ענפה ביותר שבה רבבות ואלפי תקדימים משפטיים. היכן כבודנו הלאומי? – האם אנחנו צריכים ללמוד משפט מאנגליה, אמריקה וצרפת? מדוע שלא יבואו ללמוד חשיבה משפטית אצלנו? יש לנו הרבה מה ללמד אותן, לא פחות משיש לנו ללמוד מהן, אם לא יותר.

כשם שקיומנו הלאומי מחייב שתהיה לנו ארץ משלנו, מדינה משלנו וצבא משלנו, כך מחייב קיומנו התרבותי שיהיה לנו משפט משלנו. וב"ה יש לנו כזה. מדוע עלינו לרעות בשדות זרים ולנטוש מקור מים חיים לחצוב בורות נשברים אשר לא יכילו המים?

המשפט במדינת ישראל

מדינת ישראל, כמדינתו של העם היהודי, מן הראוי שישלוט בה המשפט העברי המקורי לדורותיו. כשם שאין להעלות על הדעת אפשרות של מדינה עברית ללא השפה העברית, כשפה הרשמית, ולוח עברי, על שבתותיו ומועדיו, כלוח הרשמי, וזיקה רשמית מפורשת לעם ישראל כך לא תיתכן מדינה עברית ללא משפט עברי.

עם הקמת המדינה הופחה רוח תקוה בקרב שוחרי המשפט העברי שיקוים בה הכתוב "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה" ותבוא עדנה למשפט העברי. האכזבה היתה קשה ומרה כשהתברר במשך הזמן שהמשפט העברי הולך ונדחק לקרן זוית דוקא במדינת ישראל. אמנם בנושא המעמד האישי ניתנה לביה"ד הרבני סמכות בלעדית, אולם לצערנו סמכות זו הולכת ומתכרסמת. הנושאים הממוניים המשפחתיים הוצאו ממערכת בתי הדין והועברו לבתי הדין לדיני משפחה, בג"ץ בפסק תקדימי אסר על בתיה"ד האזוריים לדון בדיני ממונות, ואפילו לא להוציא כתב סירוב כנגד נתבע שסרב לרדת לדין לפניו. לדעתו, בתי דין אלו יונקים את סמכותם מכוח החוק של מדינת ישראל שהסמיכם לדון במעמד האישי בלבד ולא בנושאים אחרים. ולא היא. משפט התורה קדם למדינה. זכותה של המדינה שהכירה בבתי דין אלו, אך סמכותם יונקת מסיני ולא מהכנסת. אדרבה, ההלכה היא המעניקה סמכות למדינת ישראל ולא להפך.

למרות כל אלו ודוקא משום כך עלינו לחזק את מעמדו של המשפט העברי במדינת ישראל.

נתייחס לכמה עקרונות הלכתיים הנוגעים למעשה:

משמעות האיסור

עמדת ההלכה בנושא זה היא ברורה, ומקובלת על כל הפוסקים, מכל השכבות והזרמים: יש איסור פנייה לערכאות. אמנם אין המדובר בנכרים, חלילה, וודאי שלא מדובר בעובדי עבודה זרה; אולם גם פניה לערכאות של הדיוטות, שאינם מתמצאים בהלכה, אסורה2.

רק במקום בו אין תלמידי חכמים, התירה ההלכה פנייה לערכאות. דוגמא לכך היתה סוריה. שם הוכרו בזמן התלמוד ערכאות של הדיוטות3. בתקופה מאוחרת יותר, כאשר היו תלמידי חכמים בסוריה, כגון בחלב, חזרו הערכאות לאיסורן. גם כאשר הותרו ערכאות בסוריה – יש להניח שהם פעלו עפ"י שיקולים עצמאיים, ואולי אף קבעו לעצמם כללי שיפוט משלהם; אולם הם לא אימצו במוצהר חוקי נכרים, וודאי שלא העדיפו אותם על פני חוקי ההלכה.

דינא דמלכותא דינא

יש המשתמשים בטעות בכלל הידוע של "דינא דמלכותא דינא" גם בהקשר למערכת המשפט. אמנם כלל זה חל גם במדינת ישראל4, אולם הוא אינו תקף כאשר המדובר בעקירת דיני התורה והמרתם בחוקים אחרים. כוחו של "דינא דמלכותא" הוא בעיקר במיסים, וכן בתקנות ובהנהגות שבהן ההלכה מכירה במנהג המדינה, כגון: צורות קנין, יחסי עובדים ומעבידים, יחסי שכנים ועוד. אולם לא יתכן שדינא דמלכותא יחליף את דין התורה. שאם כן, לשם מה ניתנה התורה, ולשם מה הושקע מאמץ כה אדיר בנושא המשפט בהלכה (סדר נזיקין, למשל)5?

אימתי מותרת פניה לערכאות?

כאשר אין אפשרות לדון בדין תורה מותר לפנות לערכאות. הפרוצדורה היא: תביעה בבי"ד תורני (או ברבנות המקומית), ולאחר הוצאת כתב סירוב מותר לפנות לבית המשפט, בתנאי שהתביעה לבית המשפט לא תחרוג מהמותר על פי התורה.

כמו כן, מי שנתבע להתדיין בבית המשפט רשאי להופיע בבית המשפט. אך כאשר התובע והנתבע שומרי מצוות, עליהם לתבוע ולהיתבע בבית דין תורני. (אגב, הדיון בבי"ד רבני מהיר יותר וזול יותר, כי אין צורך להיעזר בעורכי דין; ומאחר שלפי החוק יש לבית הדין תוקף של בורר, ניתן לבצע את פסק הדין על ידי הוצאה לפועל).

עורכי דין ושופטים דתיים

לפי האמור, עורך דין דתי יכול לייצג את לקוחו בבית המשפט רק לאחר שניתן לכך היתר על פי ההלכה: אם הוא מייצג את הנתבע – בכל מקרה; ואם הוא מייצג את התובע – רק לאחר שהנתבע סירב להתדיין בבית הדין הרבני.

לא מומלץ אפוא לעו"ד לעסוק בנושאים אזרחיים, כי הוא יהיה מוגבל ביותר. הוא לא יוכל להיענות לכל פנייה, אלא רק בכפיפות לעקרונות ההלכתיים. הוא גם לא יוכל לתבוע כל מה שהלקוח מצפה ממנו. עדיף אפוא לבחור תחומים אחרים. קיימים נושאים רבים אחרים שניתן לעסוק בהם. הכלל הוא, בכל מקום בו אין אפשרות לדון בדין תורה מותר לפנות לערכאות. ולכן מותר גם לעו"ד לעסוק בעיקר בנושאים שבין האזרח למדינה, כגון מיסים, חברות, תעבורה, נדל"ן (גם דין תורה מכיר בצורך ברישום קרקעות מוסדר בטאבו), חוזים (אם כי ראוי לכלול בחוזים גם סעיפים שגם דין תורה יכיר בהם). וכן בתחום הפלילי. כרגע אין לנו לצערנו אלטרנטיבה אחרת ואלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו, לכן הכרח להשתמש כרגע במערכת הקיימת לשם תיקון העולם.

עונש המאסר, לדוגמא, אינו מוזכר כמעט בהלכה. כי התורה אינה רואה בו פתרון יעיל למניעת פשע, מה גם שאין בו פיצוי לקרבן. אולם בהעדר עונש גם התורה תסכים, כהוראת שעה, לענישה כזאת. במקרים רבים אין העונש חורג ממה שגם הההלכה היתה מטילה עליו, אילו היה הדין מסור כיום בידיה. רוצח, לדוגמא. גם לפי ההלכה אי אפשר לעונשו עונש מוות (אלא בעדים ובהתראה, ובבית-דין מוסמך ורק כאשר בית הדין הגדול יושב בלשכת הגזית), ולכן מאסר הוא העונש ההולם כרגע, גם על פי ההלכה, עד שיימצא עונש אחר. אנס אמנם חייב לשלם קנס גבוה עפ"י ההלכה6, ולפי תפיסתה הקנס שניתן לקרבן (לא למדינה!) יש בו פיצוי לקרבן והוא עדיף על פני מאסר, שיש בו רק עונש לפושע. אך אין ספק שיהיו מצבים שבגלל צורך להציל את החברה מפני אנסים, גנבים ורוצחים, מוצדק יהיה גם על פי ההלכה, להעניש בעונש מאסר (ר' באהלה של תורה ח"ד סי' טו).

משפטנים יודעי הלכה יכולים להעשיר את מערכת המשפט הכללית ע"י שימוש בחוק יסודות המשפט (שנחקק בכנסת בשנת תשל"ח) המחייב להזדקק במקרה הצורך למורשת המשפט העברי. אמנם לצערנו, בגלל משפטנים שאינם מתמצאים במשפט העברי, והעדר יחס נאות אליו – רוקן חוק זה כמעט מתוכנו. משימתם של משפטנים דתיים היא למלא חוק זה תוכן. אולם לשם כך עליהם לעמוד בקשר הדוק עם תלמידי חכמים וללבן אתם את הסוגיות המשפטיות הנידונות7.

שופט דתי חייב להיות תלמיד-חכם, המכיר את ההלכה במקרה הנדון. עליו לברר לעצמו ראשית כל את ההלכה, ולהתאים לפיה את חוקי המדינה הרלבנטיים. אל לו לחרוג מפסיקתו מעבר להלכה.

סיכום

ב"ה שלא נטש ה' את עמו ונחלתו לא עזב. עדים אנו לפריחתם של בתי"ד לדיני ממונות למרות שאינם נחשבים לצערנו לרשמיים. יותר ויותר מתדיינים פונים לבתיה"ד האלו. רבים וטובים מצורבי הישיבות מתמחים בנושאי חושן משפט. מתוך מאגר רב כמות ואיכות זו יצמח לנו אי"ה דור של דיינים וחוקרי המשפט העברי שיצעידו אותנו קדימה.

הסכנה הגדולה ביותר האורבת למערכת משפט היא הפיכתה לתיאורטית בלבד. אם לא משתמשים בה למעשה היא עלולה להתנתק ברבות הימים מהמציאות הדינאמית ולהישאר חנוטה חלילה בגויליה. מערכת משפט חייבת להיות חיה ופעילה. ב"ה משפט התורה תוסס, עולה ומתרחב. משפט התורה חי וקיים!

ככל שירבו הפונים לבתי הדין התורניים כך יתרבו ההתמודדויות והפסיקות של המשפט העברי בתחומי החיים המגוונים. וככל שבתי הדין הללו יתמסדו יותר, יורכבו על ידי דיינים מומחים, ויקפידו על סדרי דיון יעילים יותר – כך תעלה קרנו של המשפט העברי בישראל, ובמשך הזמן הוא יועדף גם על ידי חוגים שאינם מגדירים את עצמם כדתיים. מי שעדיין יש לו כבוד עצמי יעדיף את דין התורה על דין אחר.