יראת שמים ארץ-ישראלית

יראת שמים ארץ-ישראלית

(לפרשת עקב)

מה עניין יראת שמים, שהיא מושג אוניברסלי, לארץ ישראל דווקא? אולם התורה מזווגת את הדברים. ועתה ישראל, מה ה' א-להיך שואל מעמך, כי אם ליראה את ה' א‑להיך... דרישה זו באה עתה, ערב כניסת עם ישראל לארצו. למען תחזקו ובאתם וירשתם את הארץ. כדי להבין את הזיקה שבין יראת שמים לארץ ישראל עלינו להתבונן בעצם המושג "יראת שמים". מהי הגדרתו המדוייקת של מושג זה? ואכן אין לו כנראה הגדרה מדוייקת. הוא מושג רחב מאוד המכיל משמעויות רבות. מהמשמעות הפשוטה, השווה לכל נפש, ועד הפסגה הנישאה של מסירות נפש, בכל לבבך ובכל נפשך. יראה מכאן, המכילה אולי אימה ופחד, ואהבה לוהטת מכאן, לאהבה אותו. רגש מכאן, ושכל מכאן. פרטנות מכאן וציבוריות מקפת מכאן. היאך כל אלו נכנסים במושג יראת שמים?

יראת שמים מהי?

לדעת מרן הרב קוק זצ"ל (אורות הקודש ח"ג, ראש דבר פרק ה'), יראת שמים היא כלי נפשי, שבידי האדם למלאו תוכן לפי רמתו, כישוריו ונטיותיו. הכלי הנפשי הזה נמצא בבסיסו של כל אדם שנברא בצלם א-להים, כאשר הוא מתחשב בהכרעותיו המוסריות בחיים בגורם אובייקטיבי, הנמצא מעליו. מכאן המושג "שמים". ה' נמצא בכל מקום. מלוא כל הארץ כבודו. הן לה' א-להיך השמים ושמי השמים, הארץ וכל אשר בה. אנו כבני אדם מתייחסים בכבוד וביראה למה שמעלינו יותר מאשר למה שמתחתינו. לכן במושגים האנושיים שלנו מכנים אנו יחס זה ל"שמים" דוקא. אולם הכוונה היא למשהו נשגב, אין סופי, נצחי ומוחלט. כשאנו שוקלים דבר לא רק בשיקולים מצומצמים וצרי אופק שלנו, אלא משקללים אותו באמצעות היֵשות הזאת, המכונה בלשוננו "שמים", זוהי יראת שמים. וכמעט אין לך יצור אנוש שאינו מביא בחשבון את הגורם האובייקטיבי, המוחלט, שמחוצה לו. שמות רבים יש לו: עקרון מוסרי, צו קטגורי, מצפון, ערכים, ועוד מילים שונות המומצאות כל פעם בניסיון נואל לעקוף את האמת הפשוטה ששמה: א‑להים. כלי בסיסי זה הוא יראת שמים.

כאמור, ביד האדם למלאות כלי זה תוכן. הוא עלול להישאר ברמה רדודה של רגש עמום, של פחד טמיר, או של בטלנות פסיבית, שאינה מעזה לנקוט שום יוזמה; וכל זאת, מתוך תחושה פנימית של יראת שמים. לעומת זאת, יכול האדם לפתח את יראת השמים שלו לרעיונות נשגבים ועמוקים, לאהבה ולהתלהבות של פעילות יוזמת ונמרצת לתקן עולם במלכות ש-די. זו ואף זו - יראת שמים הן; אלא שהראשונה - יראה נמוכה, והשנייה
 - יראה גבוהה (בלשון חכמי האמת: יראה תתאה ויראה עילאה). המושג "יראה" במשמעותו הנעלה אינו מלשון פחד ואימה, אלא יראת הכבוד, יראת הרוממות, יחס של הערצה והערכה. זוהי היראה האמיתית והשלמה.

בין הגלות לארץ ישראל

כאן מגיעים אנו להבחנה שבין יראת שמים גלותית לבין יראת שמים ארץ-ישראלית. תנאי הגלות הכתיבו במידה רבה את סגנונה ורמתה של יראת השמים ברבדים רבים בחברה. הפחד מקול עלה נידף, ההתרפסות לפני הגוי, הזהירות מכל מעשה שעלול להרגיז את הפריץ, הפיזור והקיטוב בין נפוצות העם, קטנות המוחין וקוצר הדעת - כל אלו השפיעו על יראת השמים של חלק מההמון. יראת שמים זו עוצבה בהתאם לאווירה בה היה נתון. גדולי הדעת אמנם ניצלו מהשפעה זו, אך פשוטי העם לא יכלו להתחמק ממנה.

בארץ ישראל השתחרר העם מתנאי הגלות. החזרה אל הטבע, החופש והביטחון העצמי, כינוס הנפזרים וגדלות המוחין המאפיינים את הארץ - הכניסו תכנים חדשים ליראת השמים הארץ-ישראלית. את מקום החרדה תופסת האהבה, את מקום הרגש העמום - הבנה מעמיקה ובהירה, את מקום הבטלנות - יוזמה ופעילות. לא עוד חולשה, אלא גבורה. ומכאן גם האחריות. לא עוד דאגה פרטנית, אלא אחריות ציבורית והשפעה חברתית. יראת שמים ארץ-ישראלית דואגת לכלל כולו. אין היא מסתפקת בתיקון הפרט, אלא שואפת היא לתיקון החברה כולה.

וזו כוונת משה בדבריו. הוא פותח בדרישה צנועה כביכול: מה ה' א-להיך דורש מעמך? כי אם ליראה את ה' א-להיך. וכבר שאלו חז"ל: וכי יראה מילתא זוטרתא היא?! ואכן כשמשה מפרט מה כוונתו במושג הפשוט, לכאורה, של יראת שמים, הוא עולה מדרגה לדרגה ודורש דברים גדולים, שמעטים יכולים לעמוד בהם. ברמה הבסיסית היא אמנם מילתא זוטרתא; אולם בהמשך דבריו אין הוא מסתפק ברמה הנמוכה, אלא דורש יותר ויותר: ללכת בכל דרכיו - לא יראת שמים בבית הפרטי, בתחום מצומצם, אלא בכל דרכי החיים המעשיים, בשווקים ובחוצות, כמו בבית. ולאהבה אותו - לא רק פחד אלא אהבה. לא חרדה אלא שמחה. ולעבוד את ה' א-להיך - לא רק פסיביות אלא אקטיביות, לא רתיעה אלא יוזמה פעילה. בכל לבבך - בכל יצריך, ניצול כל הכוחות וכל הכשרונות. ובכל נפשך - עד כלות הנפש כשיש הכרח בדבר, ועם כל כוחות הנפש, הרוחניים וגם הגופניים. בארץ ישראל גם הגוף שותף ליראת ה'.

תקופת המעבר

המעבר מהמצב הקודם למצב החדש גורם משבר לחלקים גדולים בחברה, בעיקר לשטחיים ולחלשים שבה. היראה הקודמת אינה מספקת אותם, ועל היראה החדשה והנעלה לא שמעו. כשמנסים לשכנע אנשים לשמור מצוות באיומים והפחדות, משיגים לרוב תוצאות הפוכות. אדם אינטילגנטי לא מסוגל לעכל רמה כזאת. הוא פולט אותה ושוב אינו מוכן לשמוע על שום רעיון דתי. כשמנסים לשלול מהאדם את כושר ההבנה שלו, או כשמנסים לדבר אליו ברמה שטחית, שאינה תואמת את יכולתו האינטלקטואלית, ומציגים זאת בשם יראת שמים, שכאילו ירא שמים אינו מעמיק ואינו חושב, או כאשר בולמים אצלו את דחף העשייה הבריא, בשם יראת שמים, או כשמנסים לנתק אותו מאחריות ציבורית בשם יראת שמים - גורמים במקרים רבים לריאקציה שלילית.

חזרתנו לארץ ישראל נועדה לא רק להחזרת הגוף למקומו, אלא בעיקר להשבת הרוח, לריענון האמונה, להרמתה של יראת השמים ולחיזוק עבודת ה'. בארץ ישראל נדרשת רמה שכלית גבוהה יותר, ניצול מלא יותר של כוחות הנפש. גם הגוף וחיי המעשה יכולים וחייבים להיות שותפים פעילים לעבודת ה'. ה"משבר" שעוברת כביכול האמונה בתקופת המעבר מהגלות לארץ ישראל, דומה להחלפת לבוש, להסרת הבגדים הקודמים והחלפתם במחלצות חדשות, התואמות יותר את האקלים הרוחני של ארץ ישראל.

לכך התכוונה התורה בתארה את שבחה של הארץ: ארץ טובה, ארץ נחלי מים, עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר. התיאור נכון למעמדה הפיזי של הארץ, יחסית למדבר השחון והצחיח בעיקר. אולם דומה שתיאור זה תואם יותר את חיי נשמות אוויר ארצך, עיינות ותהומות של אוצרות הנפש יוצאים מקטנים וגדולים ומשקים את כל סביבתם. לא תחסר כל בה, ארץ אשר אבניה ברזל... לא רק אבניה אלא גם בניה יצוקים עשת, חצובים מנחושת, ועם זאת, דבריהם רכים משמן ומתוקים מדבש ונופת צופים.