מונרכיה או דמוקרטיה?

מונרכיה או דמוקרטיה?

(לפרשת שופטים)

לכאורה התשובה לשאלה זו היא פשוטה. המשטר הרצוי לדעת התורה הוא משטר מלוכני. הדברים מפורשים בכתוב. שום תשים עליך מלך! אמנם היו כאלה שערערו על הנחה זו. בעיקר יצא חוצץ נגד המשטר המלוכני, רבי יצחק אברבנאל. לדעתו, התורה לא ציוותה על מינוי מלך דווקא, והדמוקרטיה עדיפה בעיניה. אולם הרמב"ם פסק להלכה שיש מצוה למנות מלך, והלכה כמותו.

מצוה מותנית

אלא שעיון בכתובים מלמדנו שמצוה זו אינה פשוטה כל כך. התורה תולה תחילה את הדבר ברצון העם. ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבותי. רק אחר כך היא מצווה ואומרת: שום תשים עליך מלך. אם זו מצוה, מדוע התורה תולה אותה ברצון העם?

שתי אפשרויות עומדות לפנינו:

א. שאכן התורה לא מכתיבה לעם איזה משטר טוב לו, ולכן היא תולה את הדבר ברצון העם (הנצי"ב).

ב. רצון העם עלול למנות מלך שאינו רצוי אלא מתוך חיקוי לעמים אשר מסביב. לכן מצוה התורה על מינוי מלך ראוי לכך - אשר יבחר ה' א-להיך בו (הרמב"ם).

לפי שתי האפשרויות גם יחד עולה שאין התורה מעדיפה בכל מקרה שלטון מלוכני על פני שלטון דמוקרטי. רק כאשר יש מלך אידיאלי, אשר גם ה' וגם העם מעוניינים בו, רק אז יש מצוה למנותו. אך כאשר אין אישיות כזו, אין מצוה למנות מלך. וכשאין מלך, רצון העם הוא הקובע איזו צורת שלטון עדיפה בעיניו. ההכרעה על פי רוב היא הדרך הרצויה על פי התורה, שנאמר: אחרי רבים להטות.

הפוסקים למדו מפסוק זה שגם בחיי הציבור הרוב הוא הקובע (שו"ע חו"מ סי' קס"ג סע" א' בהג"ה). משום כך התנגד שמואל למינויו של שאול, מכיון שעדיין לא הגיעה שעתו של דוד, שרק הוא וצאצאיו הכשרים נחשבים כראויים למלוכה.

משפט המלך

שמואל הנביא, במשפט המלך, מתאר את השלטון המלוכני בצבעים קודרים, ובכוונה. כדי להדגיש לעם שלא צורת השלטון קובעת אלא איכותו, כפי שהיא מתמלאת ע"י המלך. לכן אין מצוה בעצם השלטון המלוכני, אלא כאשר יש מלך שאישיותו הולמת את המשרה ואשר תיצוק בה תוכן חיובי. אמנם משפט המלך הוא לגיטימי. התורה העניקה למלך סמכויות רבות. אולם ניצול נכון של סמכויות אלו תלוי באישיותו של המלך. מלך אידיאלי הוא זה שכל מגמתו להרים את דרך האמת ולמלאות את העולם צדק. כל מעשיו הם לשם שמים. לבו חלל בקרבו. אין הוא נוהג בגסות לב ובגאווה, שנאמר לבלתי רום לבבו מאחיו. חונן הוא ומרחם לקטנים ולגדולים, מדבר רכות, מתנהג בענווה יתירה, סובל את משא העם כאשר ישא האומן את היונק. "רועה" קראו הכתוב, לרעות ביעקב עמו, ודרכו של רועה מפורשת בדברי הנביא: כרועה עדרו ירעה, בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא... (רמב"ם הל' מלכים פ"ב ה"ו).

מלך כזה עדיף עשרת מונים מכל ביורוקרטיה דמוקרטית. זוהי הדמוקרטיה האידיאלית במיטבה. אולם כאשר המלך אינו ברמה מוסרית כה גבוהה, הוא עלול לנצל את השלטון לרעת העם ולטובתו האישית. הוא עלול להשתמש במסגרת החוק הפורמלית שניתנה לידיו ולמתוח אותה לצרכיו ככל שניתן. וזעקתם ביום ההוא מלפני מלככם אשר בחרתם לכם.

צורת השלטון ואיכות השלטון

נמצא אפוא שלא צורת השלטון עומדת בראש מעייניה של התורה, אלא איכות השלטון. תיתכן צורה דמוקרטית אולם איכות מושחתת. לדוגמה, השלטון הנאצי בגרמניה נבחר בצורה דמוקרטית. לעומת זאת, להבדיל אלף אלפי הבדלות, תיתכן צורה מונרכית, אשר איכותה מוסרית ביותר. זהו משטרו של מלך המשיח, עליו נאמר: לא יצעק ולא ישא... קנה רצוץ לא ישבור, ופשתה כהה לא יכבנה, לאמת יוציא משפט... ולתורתו איים ייחלו.

שורש ההבדלים נעוץ במטרת השלטון. האם השלטון הוא צורך או ערך? אם השלטון הוא צורך, צורכי השעה הדחופים הם הקובעים; ובדרך כלל התייחסות לצרכי השעה מסיחה את הדעת מבעיות העתיד. בשעת מצוקה מחפש העם משטר חזק. ותראו כי נחש מלך בני עמון בא עליכם, ותאמרו לי, לא, כי מלך ימלוך עלינו. צורת השלטון היא הנראית דחופה באותה שעה. אז, איכותו של השלטון אינה חשובה כל כך. אולם אחר כך הופך משטר כזה לרועץ לעם.

לעומת זאת, אם השלטון הוא ערך, דהיינו מטרתו ליצור חברה ערכית, מוסרית, רוחנית, ממלכת כהנים וגוי קדוש - לא חשובה כל כך צורת השלטון אלא איכותו. גם משום כך התנגד שמואל למינוי מלך בטרם עת. כלומר, העם חיפש  מ ס ג ר ת  חזקה, יציבה שתבטיח ביטחון וקיום אולם שכח את העיקר, את  ה ת ו כ ן ,  את המהות, את מטרת השלטון. לא אותך מאסו, כי אותי מאסו ממלוך עליהם.

מבחינה מסוימת הצדק עם האברבנאל, שגם משיקולים ערכיים עדיפה הדמוקרטיה. כי העובדה שהשלטון חשוף לביקורת וניתן להחלפה, בולמת במידה מסוימת את תיאבונם של השליטים. אך יש כאן רק "סור מרע" ולא "עשה טוב". יש בלימה מסוימת של הסתאבות ושחיתות. אך עדיין אין מה שיבטיח שהמשטר הדמוקרטי אכן ימלא את המסגרת תוכן ערכי ומוסרי חיובי. לשם כך יש צורך בדוגמא אישית, במנהיגות סוחפת,
באדם בעל שאר רוח ורמה מוסרית מצד עצמו, שיקרין מאישיותו על החברה וינהיג אותה. זוהי המלכות האידיאלית, בה המונרכיה היא דמוקרטית יותר מכל דמוקרטיה.

מקור הסמכות

המלכות האידיאלית אינה דיקטטורה, היא דמוקרטית. כי לפי התורה יונק המלך את סמכותו מהעם, בעוד שלפי תפיסות שהיו מקובלות בעולם הרחב הגישה היתה הפוכה, וקבעה שהמלך הוא מקור הסמכות. לי יאורי ואני עשיתיני, אומר פרעה. לדעת הר"ן, בעולם הרחב המושג דינא דמלכותא דינא נובע מהעובדה שהארץ היא של המלך, ומשום כך הוא מתנה עם נתיניו את זכויותיהם לגור בארצו. ומוסיף הר"ן שמלך ישראל, לעומת זאת, אינו בעליה של אדמת ארץ ישראל. הארץ היא של כולנו ואנחנו מעניקים למלך את סמכותו. אצלנו מקור הסמכות הוא העם ולא המלך.

על פי התורה המלך כפוף לחוק כמו כל האזרחים. מלכי בית דוד דנים ודנין אותם. רק כשהיו מלכים בישראל שחיקו נורמות נוכריות ולא ניתן היה להעמידם לדין, אמרו: מלך לא דן ולא דנים אותו. ואף על פי שלפי משפט המלך יש למלך סמכויות נרחבות - סמכויות אלו גופן מכוח החוק נתונות לו, ולצורכי הממלכה ולא למטרותיו האישיות. אפילו אחאב, עובד האלילים, לא יכול היה על פי החוק בישראל להפקיע את נבות מכרמו. וכך איזבל אשתו, בת מלך צידון, יכלה ללעוג לו: אתה עתה תעשה מלוכה על ישראל?! ...אני אתן לך את כרם נבות היזרעאלי. בצידון פתרו בעיה כזאת בצורה פשוטה ביותר...

כשהעם אינו מכיר במלך, סמכותו פוקעת. לכן כשדוד ברח מפני אבשלום הוא נחשב להדיוט. ומשום שהעם הוא מקור סמכותו של המלך, אזי בהעדר מלך סמכויותיו עוברות למנהיגי הציבור: בית הדין, לדעת הר"ן (בדרשותיו, דרוש י"א), וכן למוסדות נבחרים, לדעת הרב קוק.

כשהתורה מתנגדת למינוי מלך ככל העמים, היא מסכימה אמנם עקרונית למשטר מלוכני, אך בתנאי שיהיה שונה במהותו מכל מלכות אחרת. המגבלות שהתורה מטילה על המלך: לא להרבות נשים, כסף וזהב וסוסים, לכתוב לו את ספר התורה, ולא להתגאות - משמיטות בעצם את הכסא, כפי שהיה מקובל בעולם הרחב, מתחת המלך, ומעמידות אותו על בסיס של שליחות לאומית. בהעדר תנאים עקרוניים אלו אין מצוה למנות מלך, וצורת משטר אחרת טובה הימנו.

נמצא אפוא שהשאלה: מונרכיה או דמוקרטיה - אינה רלוונטית כלל. השאלה היא: משטר של סיפוק צרכים, או של טיפוח ערכים? מלכות ה' בעולם או שלטון היצר? והתשובה היא: מונרכיה אידיאלית היא בעצם דמוקרטית יותר מכל דמוקרטיה, ובהעדרה - הדמוקרטיה היא הצורה העדיפה, כשהשאיפה צריכה להיות תמיד: ה' מלך, ה' מלך, ה' ימלוך לעולם ועד!