קדושים תהיו

קדושים תהיו

(לפרשת קדושים)

לא מזמן נתפסו שלושה "בעלי תשובה" והובאו לדין על עישון חשיש. להגנתם טענו, שהיות והחלו להקפיד על קיום מצוות התורה כהלכה, לא ידוע להם על איסור מהתורה לעשן חשיש. השופט גזר עליהם מאסר, כשהוא דוחה על הסף את ההסתמכות על מצוות התורה. אולם הטענה נשארה תלויה בחלל: היכן אסרה התורה לעשן חשיש?

התשובה היא: קדושים תהיו. בשתי מילים אלו דורשת התורה, לדעת הרמב"ן, שלא להסתפק בקיום פורמלי של המצוות, אלא לקדש את החיים כולם על פי התורה. קיום פורמלי-חיצוני בלבד, ללא הזדהות פנימית עמוקה, ללא הפנמה, ללא חתירה מתמדת לקדושה - עלול להביא את האדם להיות נבל ברשות התורה. הוא יכול להקפיד, למשל, על הלכות כשרות, ולא להכניס לפיו אלא בשר "חלק" שנשחט ונבדק על ידי שו"ב ירא-שמים המדקדק בקלה כבחמורה; אולם כל מעייניו מושקעים באכילת בשר. זהו תוכן חייו העיקרי. אדם מגושם כזה אינו קדוש. הוא אמנם לא אכל איסור, אולם הוא החליף פרה בחמור (כמליצתו החריפה של ר' מנחם מנדל מוויטבסק).

כמו כן, אדם יכול להיזהר בכשרות היין: להקפיד על יקב כשר למהדרין, שאחוז המים ביין יהיה כהלכה לכל הדעות, שבענבים לא יהיה חשש ערלה וטבל, שהעובדים כולם יהיו שומרי שבת וכו' וכו'; אך עינו בכוס בלבד: שותה ומשתטה, זולל וסובא, וכל שולחנו מלא קיא עד אין מקום. אדם כזה אינו קדוש, אלא טמא ייקרא.

בשיטתו זו הולך הרמב"ן גם בפירושו לפסוק: בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון. אילו היה האדם פורמליסט, היה עלול להגיע בשמירת שבת לידי אבסורד. אמנם הוא היה נזהר מכל מלאכה האסורה מהתורה - לא חורש ולא זורע, לא דש ולא מעמר, לא טוחן ולא אופה; אך מרשה לעצמו לפתוח את חנותו בשבת, למכור סחורה, לשקול ולמדוד, לקבל כסף ולהחזיר עודף, לעמוד על המקח ולהרוויח הון תועפות. שהרי כל הדברים הללו אינם אסורים מהתורה בשבת. אולם בלעדיהם אִיבדה השבת את כל נשמתה היתירה. התורה היא אפוא שדרשה לשמור על קדושת השבת מעבר למלאכות הפורמליות, על ידי הימנעות מכל אותן פעילויות המביאות את האדם לחילול שבת. הכוונה היא לפעולות ההופכות את השבת לחלולה מכל תוכן, למתה וחללה מנשמת רוח אפה, ומחוללת מקדושתה. במציאות המודרנית נתקלים אנו בשאלות רבות בדבר המצאות טכנולוגיות מתוחכמות המאפשרות לנו "לשמור" שבת, כביכול, מבלי לחללה באופן פורמלי, כגון: להקרין סרט וידאו ("כשר" כמובן) בליל שבת בדרך אוטומטית; ולא ירחק היום שניתן יהיה אולי להפעיל רכב אוטומטי על ידי כינונו מערב שבת ולהגיע אתו למקומות מרוחקים. על הפוסקים מוטלת אחריות כבדה לשקול את הדברים לא רק במישור הפורמלי, אלא גם של אווירת השבת וקדושתה. (וייזכרו פה שתי דוגמאות ששומרי השבת הבינו את חומרתן, למרות שמבחינה פורמלית היה מקום לדון אם אמנם אסורים הם: כדורגל ואופניים). עישון סמים, שפירושו הסתלקות מחיי ההכרה ופעילות ריאלית לעולם של דמיון ושל העדר אחריות, הוא ללא כל ספק מעשה הנוגד את דרישת התורה קדושים תהיו. קיום מצוות כהלכה מחייב שאיפה להיות קדוש על ידי התורה, ולא להסתפק בקיום המסגרת החיצונית של המצוות כיראת אנשים מלומדה בלבד. בציווי זה, של קדושים תהיו, מקופלת אפוא מהותה של התורה כולה.

הידור מצוה

יש להתריע על פרשנות מוטעית של פסוק זה. מאחר שהמטרה העיקרית של האדם היא להתקדש ולהתעלות, הוא עלול להסתפק בשאיפה ערטילאית מילולית, בכוונת הלב בלבד, תוך כדי ויתור על קיום המצוות המעשיות כהלכתן, ובוודאי על הידוריהן וחומרותיהן. ולא היא. מצוה זו באה להוסיף ולא לגרוע, וכל הגורע אינו יכול להחשב קדוש. המצוות כולן נועדו, לחנך אותנו להיות אנשי קודש. אולם קדושה זו אינה יכולה להיוותר פרי דמיונו הפורה של כל אדם ואדם. כי קדוש אני ה' א-להיכם. הקדושה האמיתית מותנית בהכרה במקורה הא-להי. ללא מערכת נורמטיבית של הלכות ופרטיהן, כפי שגזרה חכמתו יתברך, לא יהיה האדם קדוש לה' א-להיו. ייתכן שיהיה שונה ומוזר מיתר בני האדם. יתכן שיוותר על הרבה תועלת ונוחיות בחייו. יתכן שייראה בעיניו אידיאליסט ושואף לגדולות. אולם כל אלו הן פרי המצאתו האנושית. אין זו קדושתה של התורה. קדושה אמיתית היא הזדהות מלאה עם רצון ה'. מי שרוצה בכנות להיות קדוש כה', מחפש כל דרך כיצד להיות קדוש יותר, קרוב יותר ודבק יותר בה'. הוא לא יוכל להסתפק ביציאה ידי חובה של הדין בלבד. הוא ישאף למידת חסידות, לפנים משורת הדין. ומתוך שאיפת שלמות זו אין הוא מסתפק בתרי"ג מצוותיה של התורה, אלא מעוניין לחיות על פי רוח התורה חיי קדושה מלאים, מבלי להותיר חללים של חול בחייו.

השאיפה לשלמות

הוגיו הראשונים של רעיון "תורה ועבודה", כר' ישעיהו שפירא ואחרים, יישמו את פירושו של הרמב"ן גם ביחס לחיים החברתיים המתחדשים בארץ ישראל. הציווי קדושים תהיו מחייב את המעביד להתייחס אל הפועל ביחס שהוא לפנים משורת הדין. וכמסופר בתלמוד (בבא מציעא פ"ג ע"א) על רב שדרש מרבה בר רב חנן לא לתבוע דמי נזיקין מפועל שהתרשל והזיק, ואף לשלם לו את משכורתו. אלא שלפי גישה זו גם על הפועל לנהוג לפנים משורת הדין ביחס למעבידו. הצדק מחייב את שניהם גם יחד. רוח התורה מחייבת עזרה הדדית בהקמת מערכת כלכלית-חברתית צודקת יותר, שוויונית יותר.

וכן היחס לארץ ישראל. אין להסתפק בישיבה פסיבית בארץ, לצאת ידי חובת הדין, אלא יש לנהוג אף כאן במידת חסידות ולהדר ביישובה ובבניינה האקטיבי, ולגאול אותה משממותיה במלא אורכה ורוחבה. אין אדם מישראל יוצא ידי חובתו בכך שנדרש לקיים
את מצוות יישוב הארץ במקומות בטוחים ונוחים בלבד. השאיפה צריכה להיות הידור ושלמות, ככל שניתן.

הציווי קדושים תהיו מחייב שאיפה לשלמות אישית וחברתית, ללא סלקציה. אין מקום לטענה שמי שעוסק ביישובה של הארץ בהידור או בעזרה לזולת בשלמות יצא ידי חובתו במצוה זו. עצם תחושת הסיפוק העצמי של יציאת ידי חובה, כביכול, סותרת את כל מהותה של המצוה. בעצם התייחסותו הסלקטיבית הוא פוגם  ב ש ל מ ו ת ,  הוא מקצץ בכנפיה, הוא מעדיף את הקטוע, הפגום והחסר על פני השלמות. והרי מצוה זו כל כולה היא שאיפת שלמות  ב ל ת י  מ ו ג ב ל ת .  להיות קדוש כה', פירושו הידור  ב כ ל .  כפי שה' הוא אין-סופי, כך שאיפות האדם אין-סופיות הן. השאיפה לשלמות חייבת להתבטא  ב כ ל  כוחות הנפש,  ב כ ל  צדדיה של האישיות: שלמות בתורה, שלמות בעבודת ה', שלמות בגמילות חסדים, שלמות אישית, שלמות לאומית, שלמות ארצית, שלמות  ב כ ל .

שש עשרה פעמים (!) מופיע הביטוי אני ה' בפרק הראשון של פרשתנו, ללמדנו שקדושת האדם נובעת מחובתו להידמות לה'. קדושים תהיו - כי קדוש אני ה' א‑להיכם.