האמנם אתחלתא דגאולה 2

שאלה

חן חן על תשובתו סלח יסלח לי כבודו עם הסגנון לא הכי התאים
עמך הסליחה.
לגופו של ענין יסלח לי כבוד הרב אבל מחזי שהרב מיהר ולא
הספיק לעיין בכובד ראש וענה מאוד שיטחי ולענ"ד לא כ"כ
מדוייק, לכן אנסה להסביר את עצמי.
א' נפלאתי על הקביעה הנחרצת בו הוא קובע שדברי הרמב"ם
כלליים...ח"ו כל בר בי רב יודע כמה דייק הרמב"ם בכל אות עם
בכל הראשונים מה נאמר על הרמב"ם שסיפרו הוא ספר "הלכות
הלכות" כמו שהוא כתב בהקדמתו, ואין להאריך בדברים הידועים.
בקשר לסתירה המדומה בין פירוש המשניות להמשנה תורה כמדומני
שהחילוק הוא הכי פשוט, בהקדמה שם הרי זה סיפור המציאות
גרידה ואין שום הכרח דם מצד הרמב"ם לקייק בסדר הדברים, מה
שודאי לא כן בספרו משנה תורה ספר "הלכות הלכות" כנ"ל הרי
סדר הדברים מוכרח הוא, כי בזה הוא נהיה פסק ודין.
ומה שכתב שרבינו עצמו כתב שלא נדע ןכן ברי לי שאין זה נובע
מעיון יתר, כי המעיין בפרק יב' יראה מפורש שהמדובר הוא דווקא
על פרק יב' וכבר דשו בה רבים וכך כתב כמה פעמים הרבי
מליובאוויטש,ובאמת שהרדב"ז כותב שם למה מפורש וז"ל כיון
שאין דברים אלו לענין הלכה...עכ"ל זה הכל בפרק יב' שהמדובר
שם הוא על תוצאות ביאתו אבל בפרק יא'הוא אופן ביאתו נושא
הילכתי מובהק,
והגע עצמך אותו רמב"ם שכותב שלא נדע עד.. הוא בעצמו
מאריך עם פרטי העניין אלא פשוט כדלעיל, ןאם זה היה כלל
בהלכות משיח היה כותבו בתחילת העינין כדרכו בקודש ופשוט, וזה
תשובתי גם למה שכתב בנוגע לאהבה ויראה(ד"א ה"ז איכוכא כי זה
כל תורת הציונות על מאות ספריה ומסקנותיה המעשית מאי שנא למה
זה סגאלה ליראת שמיים).
מה שכתב על מי ימלוך זאת שאילה לריבון כל העולמים שקבע שמפי
הפוסקים אנו חיים ובנד"ד רבינו משה בן מיימון שהוא הפוסק היחיד
וכל נושאי כליו והב"י והמחבר שתקו והודו (עיין משנ"למ הל' כלאים
פ"ט הי"א, שד"ח כללי הפוסקים ס"ו סק"א)
ועל זה כבר נאמר "שתוק כי כך עלה ברצונו"
סיימת בדבריך שאין להכחיש... תקופה חדשה.. אצטט כמה
משפטים מהליובאוויטשער וז"ל (אג"ק חלק כ"ה) "ואף שהמצב ניסי
והצלה גדולה של מליונים מישראל, אבל אין זה הגאולה מהגלות
הרביעית ואדרבה ע"פ כל הסימנים זהו ירידה למטה יותר בחושך
הכפול ומכופל דגלות זה דשמים חושך לאור.... ע"כ לענינינו.
ואת והב בסופה

 

 

 

תשובה

חלק מדבריך לא מובנים בגלל הקלדה מוטעית ולא אתייחס אליהם.
אני חוזר שוב על העקרון שקבע הרמב"ם שהעיסוק בפרטי פרטיו של
המשיח אינו מוסיף לא אהבה ולא יראה. כי העיקר הוא תבוא גאולה
לעותלם והלעולם יחבוא לידי תיקונו ע"י אישות גדולתה ודגולה. הרמב"ם
לא קבע ממרות הלכתיים בפרטים אלו. כי שיטתו שהיא שאין לפסוק
הלכה בעניני אמונה אלא כאשר הדבר נוגע לעקרי האמונה ולא
לפרטיה (עיין פיה"מ חלק בענין עשרת השבטים ובעוד מקומות)
אך כדי לא להשיב את פני כב' ריקם אתיחס לטענות כב'. אין
בכונתי להתוכח עם כבודו אלא להראות כיצד מובנים לי דברי
הרמב"ם.
הרמב"ם מתייחס לימות המשיח בכמה מקומות: פה"מ בהקדמה לפרק
חלק, הל' תשובה בסופם והל' מלכים. הרמב"ם אינו מתייחס לתהליך
היסטורי אלא למצב בו ישלוט מלך המשיח בישראל.
הוא אינו מסביר אם זה יהיה בבת אחת ולא אם זה יהיה בתהליך. הוא
מסביר את נקודת השיא של ימות המשיח. למצב זה לא הגענו עתה
בימינו כפי שהוא מבאר בהלכות תשובה (פרק ט הלכה ב):
"ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח כדי
שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצות כהוגן, וימצאו
להם מרגוע וירבו בחכמה כדי שיזכו לחיי העולם הבא, לפי שבאותן
הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת שנאמר כי מלאה הארץ דעה את
ה' ונאמר ולא ילמדו איש את אחיו ואיש את רעהו, ונאמר והסירותי את
לב האבן מבשרכם, מפני שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה
יהיה יתר משלמה, ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו, ולפיכך ילמד כל
העם ויורה אותם דרך ה', ויבואו כל הגוים לשומעו שנאמר והיה
באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, וסוף כל השכר
כולו והטובה האחרונה שאין לה הפסק וגרעון הוא חיי העולם הבא, אבל
ימות המשיח הוא העולם הזה ועולם כמנהגו הולך אלא שהמלכות תחזור
לישראל, וכבר אמרו חכמים הראשונים אין בין העולם הזה לימות
המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד."
תשים לבך שלא הזכיר כאן אלא את המצב בשיאו.
וכך בהל' מלכים פי"א ה"א: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר
מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי
ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות,
ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה". והרי שמיטין
ויובלות לא תלויים במשיח ולא בבית מקדש ומדוע הרמב"ם תלאם במלך
המשיח? אלא יש כאן תיאור המצב השלם מהבחינה ההלכתית.
הרמב"ם לכאורה סותר את עצמו שהרי הוא מדבר על הרחבת גבול
מלכות ישראל ועל כך שהמלך המשיח ילחם מלחמות ה' (יא, ד),
ומאידך הוא מציין שלא יהיו מלחמות בעולם (הל' תשובה, מלכים סוף
פי"ב) ועוד. אלא ברור שהרמב"ם תאר מצב שלם ולא תהליך
היסטורי המביא למצב הזה. ומה יקרה אם המלך המשיח ימות ולא
הגיע למצב השלם זה ימות המשיח או לא?
הרמב"ם אף לא התייחס לדרך ההגעה למלך המשיח – עני
ורוכב על חמור או על ענני שמיא. בעיתה או אחישנה והרי אלו
סוגיות בחז"ל ופסיקת הגר"א לגבי גאולתנו שהיא בודאי בעיתה. ועוד
ועוד שאלות המלמדות שהרמב"ם לא לימד את סדר הדברים אלא תאר
את המצב שיהיה בע"ה. וע"כ כל הקושי באיזכור קיבוץ גלויות איננו
קשה, בזמן שימלוך מלך המשיח ישראל בע"ה
יתקבצו או כבר יהיו מקובצים בארצם, אבל אין מכן להוכיח שזה עיקר
תפקידו וזהו סדר פעולתו.
ועוד הגמ' במסכת מגילה (יז ע"ב) אומרת: "ומה ראו לומר גאולה
בשביעית? - אמר רבא: מתוך שעתידין ליגאל בשביעית, לפיכך קבעוה
בשביעית, והאמר מר: בששית - קולות, בשביעית - מלחמות, במוצאי
שביעית בן דוד בא. - מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא". ובהמשך:
"ומה ראו לומר קיבוץ גליות לאחר ברכת השנים - דכתיב (יחזקאל
ל"ו) ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו
לבוא". הפסוק האחרון הוא גם המקור לקץ המגולה בסנהדרין (צח
ע"א). וכ"ז הוא לפני שיבת המלכות ועשיית הדין ברשעים (ברכות
מאוחרות בתפ' עמידה). ע"כ רואים מהגמ' שאתחלתא דגאולה אינה
תלויה באיש מבית דוד שימלוך עלינו, אלא קיבוץ הגלויות ונתינת
הפירות א"י בעין יפה הם הסימן הברור והמגולה. ועימן באות המלחמות
ל"ע.
ולכן על כרחך שהרמב"ם לא פרט סידרן של דברים, ולא באר את
ההשתלשלות אלא את העקרונות להכרעה שמלך המשיח לפנינו, אולם
אתחלתא היא אף בלא המשיח כאיש מבית דוד. ואם בכ"ז ברצונך
לדחוק שהסדר נקבע ע"י הרמב"ם, אמור שהרמב"ם דיבר בסיום
קיבוץ הגלויות ולא בתחילתו. וכן עולה מהמדרש על תהילים סט
שהקיבוץ מתחיל עוד לפני היות מלך מבית דוד.

 

הרב יעקב אריאל |