הוצאות שבת

שאלה

הגמ'' במסכת ביצה טז ע"ב אומרת כי : "כל מזונותיו של אדם
קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים, חוץ מהוצאת שבתות
והוצאת יום טוב, והוצאת בניו לתלמוד תורה. שאם פחת - פוחתין
לו, ואם הוסיף - מוסיפין לו".
שאלתי היא עד כמה ניתן לסמוך על גמרא זו הלכה למעשה?

 

 

 

 

תשובה

המאירי כותב על המשפט זה בגמרא שהוא דרך צחות, היינו שהוא בא
לבאר כמה צריך האדם להשתדל בעינוג שבת. אבל אין כאן "צק
פתוח" להוצאות ללא חשבון, מתוך מחשבה שמהשמים ישלימו לו את כל
הוצאותיו. וכן נראה מדברי תוס' (ט"ו ע"ב ד"ה לוו) וכן הגהות אשרי
שהקשו מדוע אמרו חז"ל: עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות.
ותרצו כשאין לו ממה לפרוע את הלואותיו (והגר"א גורס שאין לו ממי
ללוות) לשם עונג השבת. וע"כ יוסיף לכבוד שבת אבל במידה.

 

 

 

הרב יעקב אריאל |