שאלה על דברי הרב- קדושה

שאלה


כבוד הרב אריאל, שלום רב!

ברשותך אשאל שאלה אשר התעוררה בקרבי, לאחר עיון בספרך:
"מאהלי תורה" בפרשת "צו".
שם הסברת, כי קדושה איננה "עודף זמן", ואיננה אלא זריזות
ופעלתנות אינטנסבית. דינמיות. זריזות להשיג כ"כ הרבה. אין כל
אלו, עומדים בקושיה לעומת דברי התורה: "ויברך א-לוקים את יום
השביעי ויקדש אותו, כי בו שבת מכל מלאכתו
אשר ברא א-לוקים לעשות" ?
ממקרא זה עולה, כי אין קדושה דווקא בפעלתנות ובדינמיות- אלא
ברוח, בהוויה. אין הפעלתנות והזריזות הם בהכרח קידוש א-ל
עליון, אלא דווקא היכולת לקדש את המנוחה מכל מעשה, את
הזמן- את הווית הרגע, ולא בהכרח את הזריזות להשגת כ"כ הרבה-
כדוגמת: "אך את שבתותי תשמרו" - בניגוד לאינטנסיבות שבקידוש
ה' ע"י בניית משכן לו.

אודה לך אם תאיר את עיניי,

בברכת שבת שלום וחג כשר ושמח,

 

 

 

 

תשובה

אין סתירה בין הדברים מנוחה אינה רפיון אלא ריכוז פנימי שמצריך
פעילות ועבודה אינטנסיבית. ועל ידה זוכים לקדושה. המנוחה האלוקית
אף היא אינה תלויה ביגיעה שכן אצל רבש"ע אין עמל ואין יגיעה.
אלא בכל משמיעים את האוזן את שהיא יכולה לשמוע. ולכן אם כוונתך
לתנועה ופעלתנות לשם תנועה וחוסר שקט אין זו הכוונה, אלא הפעילות
צריכה להיות לשם התרכזות והתעמקות ויצירת הקשר החי והפועם בין
האדם לבין רבש"ע.

הרב יעקב אריאל |