קדיש על הסב בחיי האב

שאלה

אדם נפטר ובנים לא היו לו, כי אם בנות. חתניו – הוריהם בחיים. ולפי ההלכה (או"ח סי' קל"ב סעי' ב' בהג"ה), אם ההורים מקפידים, אסור לבן לומר קדיש בחייהם. א"כ מי עדיף שיאמר קדיש, הנכד או החתן? וכן יש לשאול, אם נניח שאכן עדיף שהנכד יאמר קדיש, מה הדין אם האם, בתו של הנפטר, רוצה שבנה יאמר קדיש, אך החתן אינו רוצה שבנו יאמר קדיש על סבו, האם הוא יכול לעכב בעדו?

תשובה

הדבר תלוי במחלוקת שבין הנוב"י לבין הגרעק"א; ובעצם, הדבר תלוי במחלוקת בין המהר"ם לבין היש"ש: לפי היש"ש כבוד החי עדיף מכבוד המת, ולכן על הבן לכבד את אביו ולהימנע מלומר קדיש על סבו; ואילו לפי המהר"ם אין כבוד החי עדיף מכבוד המת, ולכן על הנכד לומר קדיש על סבו, גם בניגוד לכבוד אביו. ומכיוון שהדבר ספק, יש לומר "שב ואל-תעשה עדיף". אך כשהאב מסכים, מן הראוי שהנכד יאמר קדיש, ואז אדרבא, טוב שהנכד הוא שיאמר את הקדיש על סבו מאשר שאביו, חתנו של הנפטר, יאמר את הקדיש על חותנו. כי הנכד מצווה כל כבוד סבו יותר משאביו מצווה על כבוד חותנו. ומה גם שבני בנים הרי הם כבנים, והוא יזכה את סבו באמירת הקדיש. וא"כ מן הראוי שהאב, חתנו של הנפטר, יסכים שבנו יאמר קדיש. ובפרט כאשר הורו של החתן חיים, והם מקפידים על כך שבנם יאמר קדיש, שהרי הם אינם חייבים בכבוד מחותנם. אך בנם, חתנו של הנפטר, מחוייב קצת בכבוד חותנו; ולכן עליו למחול ולאפשר לנכד לומר קדיש על סבו. ומכיוון ש"שומר מצווה לא ידע דבר רע", אין לחוש שמא הנכד, באמרו קדיש, פותח פה לשטן (עי' לבוש, או"ח סי' קל"ג סעי' א').

(באהלה של תורה חלק א' סימן ל"א)

הרה"ג יעקב אריאל שליט"א | אלול-תשרי תש"ע