הפרשה מהרע על היפה בשמן זית זך

שאלה

האם בשמן זית זך חייבים להפריש דווקא ממנו, או שמא אפשר להפריש גם משמן זית אחר?

תשובה

מכון המקדש מכין שמן זית זך וטהור, שעלות הפקתו יקרה למדי. מאחר שהדין בזיתי שמן הוא להפריש רק לאחר גמר מלאכה, כלומר הפקת השמן, עלתה השאלה אם חובה להפריש על השמן הזך דווקא מיניה וביה, או שמא ניתן לאחר הוצאת השמן הזך להוציא מן הזיתים עוד שמן רגיל ולהפריש ממנו. האם זה בגדר 'מן הרע על היפה' שאין תורמים ממנו אפילו בזה"ז?[1]

מסתבר לענ"ד להקל משני טעמים:

  1. השמן השני אינו 'רע' אלא רגיל, ואין זה 'מן הרע על היפה' אלא 'מן היפה על המשובח'. אומנם מצאנו ש'רע' ו'יפה' בעניין זה הוא יחסי, שכן אפילו כששניהם טובים לאכילה – אין להפריש מהפחות טוב על היותר טוב, כגון מיין שאינו צלול על הצלול.[2] ברם, במושגי השימוש של בני אדם לאכילה ושתייה ואפילו להדלקה לא מצאנו הקפדה על שמן זית זך דווקא, ואם כן הדרישה ההלכתית לשמן כזה במנורה אינה מגדירה את השמן שאינו זך כ'רע' בשום מובן. הדבר דומה למה שהתיר ב'דרך אמונה'[3] להפריש מאתרוגים פסולים הטובים לאכילה על אתרוגים כשרים, כי המדד הקובע טוב ורע בעניין זה הוא השימוש לאכילה. אומנם לגבי שמן כתב ה'דרך אמונה'[4] שכאשר יש שני שמנים, והאחד נקי וטוב יותר להדלקה, הרי זה 'יפה ורע', אך כנראה כוונתו כשיש בין השמנים פער ניכר שמקובל להתייחס אליו.
  2. בשו"ת 'משנת יוסף'[5] נשאל כיו"ב על חיטים שנבררו באופן מיוחד ומדוקדק לצורך מצת מצווה, אם מותר להפריש עליהן מן החיטים שלא נבררו כל כך. ה'משנת יוסף' השיב להיתר, כי האיכות המיוחדת של החיטים המשובחות היא תוצאה של עבודה, ואם כן יוכל הבעלים לתבוע מהכהן את דמי העבודה על החיטים הללו, וממילא עדיף לכהן לקבל בחינם את החיטים הרגילות. הוא מדמה זאת לדברי הר"י קורקוס[6] שתורמים מן החיטים על הפת, אע"פ שהפת יפה יותר, 'כי צריך לחשב לו כאן דמי הטורח וההוצאה, וכיון שכן אין כאן שבח במה שנותן לו פת'. טעם זה יפה לכאורה גם לנדון דידן. אלא שהדימוי מילתא של ה'משנת יוסף' אינו ברור לי. בחיטים התורה לא ציוותה לאפות פת ולתת לכהן, ולכן כאשר ישראל בוחר לאפות, הוא רשאי להתחשב בטרחתו ובהוצאותיו. לעומת זאת כאשר אין כאן אלא חיטים, אלא שהבעלים התאמץ לברור מהן את הטובות ביותר, סוף סוף אין כאן אלא חומר הגלם שממנו הצטווה להפריש. ואם כנים הדברים, יש מקום להסתפק כיצד לדמות בנדון דידן: מחד גיסא, לכאורה הוצאת השמן הזך איננה יצירה חדשה אלא רק חשיפה של הטוב ביותר הקיים בטבע. מאידך גיסא, אין זו צורתו הגולמית של החומר. דוגמה לשאלה הדומה לשאלה זו, שלא מצאתי דיון עליה, היא אם מותר להפריש מן הקמח על הסולת. מכל מקום, סברה זו ראויה להצטרף כסניף להיתר.

 

[1].     עכ"פ במעשר ראשון הניתן ללוי ומעשר עני הניתן לעני, כמ"ש בשו"ע, יו"ד סי' שלא סעי' נב.

[2].     תוספתא תרומות פ"ד ה"ג, לת"ק דר' יהודה, וכ"פ הרמב"ם תרומות פ"ה הי"ח, וראה שם עוד כיו"ב בתאנים וגרוגרות וביין מבושל ושאינו מבושל.

[3].     דרך אמונה, הל' תרומות פ"ה ס"ק ד.

[4].     שם, ציון ההלכה ס"ק יט.

[5].     שו"ת משנת יוסף, ח"ח סי' סא.

[6].     מהרי"ק, הל' תרומות פ"ה הי"ח.

הרב עזריה אריאל |