העלאת נכה במעלית בשבת

שאלה

בע"ה נארח בקהילתנו בחו"ל קבוצה של כעשרים נכים ועוד עשרים מלווים מישראל. באחת השבתות הם ישהו בבתים של משפחות בקהילה. כידוע, יש מעליות ישנות יחסית, שהדלת החיצונית של המעלית אינה נפתחת אוטומטית אלא יש לפותחה ידנית. ברור שפתיחת הדלת החיצונית מפעילה מנגנון שתפקידו למנוע סגירת הדלת הפנימית של המעלית. חלק מהמשפחות גרות בקומות גבוהות (קומות 11-9), והעלאה והורדה של הנכה בכיסא הגלגלים אינן מעשיות, וגם רחוקות מלהיות 'עונג שבת', בעיקר במהלך שבת שבה יש צורך לעלות ולרדת כחמש פעמים.

א. בהנחה שפתיחת הדלת החיצונית מפעילה מנגנון למניעת הסגירה של הדלת הפנימית, האם יש דרך מותרת לפתיחת הדלת החיצונית של המעלית?

ב. ייתכן שהפתרון לבעיית השימוש במעלית היא שגוי יצטרף לעלייה ולירידה בה. האם מותר לומר לגוי מפורשות שילחץ על כפתור המעלית הרלוונטי, לפי הקומה שרוצים להגיע אליה? אם אסור לומר לו זאת, מה כן מותר לומר לו? למעשה, כמעט בלתי אפשרי שהגוי (השומר בכניסת הבניין) יעלה איתנו במעלית, ובוודאי שלא סביר שהוא יצטרף כשנרצה לרדת מקומת המגורים לכניסה לבניין. אם כן, מה יכול להיות הפתרון לירידה מן הדירה לכניסה?

תשובה

נקדים ונאמר שנכים ומוגבלים מוגדרים הגדרה 'גורפת' בתור 'חולה שאין בו סכנה', אשר למענו מקילים בשבת בעניינים שונים שאין מקילים בהם לבריאים. כך כתב הגרש"ז אויערבאך זצ"ל ('מנחת שלמה', ח"א סי' ט): 'נראה דמי שאזנו כבדה משמוע חשיב נמי כחולה, ואף שהמכשיר אינו מרפא'. כך סבר גם הגר"מ פיינשטיין זצ"ל ('אגרות משה', או"ח ד סי' צ) בנוגע לנכה שאינו יכול ללכת:

יש טעם גדול להתירו שישב על כסא עם אופנים שיכול לגלגלה בעצמו, דהוא כמנעל שלו... וכיון שהוא חולה שיש לו צער גדול מזה שלא ילך להשמחה של קרובו יש מקום להתיר.

ולפניהם כתב הגרא"י ולדינברג זצ"ל בנוגע לטלטול מוקצה לחירש ('ציץ אליעזר' ח"ו, סי' ו אות ג), והוסיף את עניין כבוד הבריות:

אין לך כבוד הבריות גדול מזה כמניעת בושה ובזיון מהחרש מאי שמעו לקול המדברים אליו. דאין לתאר גודל אי הנעימות הנגרמת לו מדי בואו בין אנשים ובבהכ"נ והוא בודד לו... באופן שאיכא בזה משום כבוד הבריות... לכן שפיר יש להתיר טלטול מוקצה ולהתיר לחרש לשאת בשבת מכונת החרשים.

הגר"י ברייש (חלקת יעקב או"ח סימן סד) דן כך ב'נכות נפשית', ופוסק:

להעמיד הרדיו מע"ש בשביל חולה עצב רוח שהזמרה לו לרפואה, והעליתי להתיר... בעצב רוח ומרה שחורה דהוא חולי ממש... וכשהוא במדריגה גדולה אפשר דמיקרי גם חושיב"ס, כחולה נכפה... אבל ני"ד מיירי באיש חולה עצבים ומרה שחורה והזמר הוא לו לרפואה, דמי ממש למי שיש לו מכה שמצטער ממנו כל גופו דמבואר בשו"ע דמיקרי חושאיב"ס...

והנה נפסק בשו"ע (או"ח שכח סע' יז) בעניין חולה שאין בו סכנה, כך:

חולה שנפל מחמת חוליו למשכב ואין בו סכנה [הגה: או שיש לו מיחוש שמצטער וחלה ממנו כל גופו שאז אע"פ שהולך כנפל למשכב דמי] אומרים לא"י לעשות לו רפואה אבל אין מחללין עליו את השבת באיסור דאורייתא... ולחלל עליו ישראל באיסור דרבנן בידים יש מתירים אפילו אין בו סכנת אבר. ויש אומרים שאם יש בו סכנת אבר עושין ואם אין בו סכנת אבר אין עושין. וי"א שאם אין בו סכנת אבר עושין בשינוי, ואם יש בו סכנת אבר עושין בלא שינוי. וי"א אפי' יש בו סכנת אבר אין עושין לו דבר שהוא נסמך למלאכה דאורייתא, ודברים שאין בהם סמך מלאכה עושין אפילו אין בו סכנת אבר. ודברי הסברא השלישית נראין.

וסיכם ה'משנה ברורה' (סי' שכח ס"ק נז): 'היינו שמותר לעשות אפילו כל השבותים ורק ע"י שינוי'.

לשאלתנו, קרוב לוודאי שיש בדלת החיצונית מנגנון אבטחה חשמלי ולא מכני בלבד. ואם כן אנחנו רואים בפעולות אלו איסורי דרבנן, וכן בעצם הפעלת המעלית (פרט לתאורת התא, אם היא בנורות ליבון). ולכן אם מדובר בנכה, מותר לומר לנכרי בכניסת הבניין לפתוח עבורו את הדלת וכן ללחוץ על הקומה המבוקשת. אם אפשר, עדיף לומר ברמז בלבד, ולא בציווי ישיר.

כשאין נכרי, או כשאין אפשרות שהוא יבוא לקומת הדיור, נראה שאפשר להתיר את פתיחת המעלית והפעלתה ב'שינוי', כמבואר לעיל ב'שלחן ערוך' וב'משנה ברורה' שם. ה'שינוי' המעשי ביותר, והמומלץ, הוא הפעלה באמצעות חפץ כלשהו ולא ישירות ביד. למשל, הפעלה על ידי כפית או מזלג או כל חפץ שאין דרכו בכך, והוא מקשה על הפתיחה. אין הבדל אם הנכה עצמו עושה פעולות אלו או מישהו מ'סועדיו' - סובביו. כמובן, הדברים אמורים בנוגע להעלאת נכה והורדתו במעלית, ולא בנוגע להעלאה והורדה של לבריאים. אך אם המעלית הופעלה או נפתחה לצורך נכה – מותר לבריאים להצטרף אליו.

הרב ישראל רוזן | תשרי תשע"ה