כלבים המסתובבים בישוב באופן חופשי

שאלה

כלבים שיש להם בעלים; מסתובבים משוחררים בישוב; והדבר מפחיד חלק מהאנשים, נשים וילדים, ו"נפשם לשאול הגיעה", לדעת מה ההלכה בנידון?

תשובה

ישנם מס' מקורות בחז"ל המתייחסות בחומרא לאדם שמגדל כלבים שלא עפ"י כללי ההלכה, כגון: "לא יגדל אדם את הכלב - אא"כ קשור בשלשלאות... אבל מגדל הוא בעיר הסמוכה לספר, וקושרו ביום ומתירו בלילה" (מס' ב"ק פ"ז מ"ז, ובגמ' פג ע"א). וכן בגמ' (שם): "רבי אליעזר הגדול אומר: המגדל כלבים כמגדל חזירים.  למאי נפקא מינה? למיקם עליה (להעמידו) בארור", כפי שגזרו על מגדלי חזירים (רש"י שם עפ"י ב"קפב ע"א). ובהמשך (שם) מובא מעשה באישה שהגיע למאפייה בבית פרטי, נבח עליה הכלב של בעה"ב, ובעה"ב הרגיע אותה ואמר לה (בתרגום חופשי): "הכלב לא נושך, אין לו שיניים", ענתה לו האישה: "מוחלת על טובתך, הוולד כבר נפל מחמת הפחד מהנביחה". וכן מאמר הגמ' (ב"ק טו ע"ב): "המגדל כלב רע בתוך ביתו עובר על הלאו 'לא תשים דמים בביתך' (דברים כב, ח)". כשלדעת חלק מהפוסקים האיסור כשיש גם חשש נזק בלבד, ולא רק חשש של סכנת נפשות (עי' ספר החינוך מצווה תקמז, ובמנחת חינוך שם). מאידך, יש מימרא המתירה גידול כלבים (תוספתאב"ק פ"ח הי"ז, ב"ק פ ע"א): "רבי שמעון בן לעזר אומר מגדלים כלבים כופריים..." (עפ"י רש"י הכוונה לכלבים קטנים, או לכלבי-ציד שאינם מזיקים). ביישוב המקורות הסותרים לכאורה, יש הסוברים שזה מחלוקת, והלכה כדברי המשנה, שבכל מקרה אסור לגדל כלבים שאינם קשורים (פשט הרמב"ם הל' נזקי ממון פ"ה ה"ט, אורחות-חיים דין עשרה-תנאים), וכן דעת כמה מהאחרונים (שו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' יז, שפת-אמת שבת סג ע"א ד"ה כל המגדל, מהרש"א שבת חידושי-אגדות שם, תורה תמימה דברים כבהע' עט בדעת הרמב"ם). אמנם לדעת כמה ראשונים (תוס' קידושין לד ע"א ד"ה מעקה, סמ"ג עשה סז, הג' מיימוניות הל' רוצח פי"אה"ד אות ג), ובעקבותיהם הלכו הטור והשו"ע (חו"מ סי' תט סעי' ג) האיסור לגדל רק "כלב רע". כשלדעת רש"י (כתובות מא ע"ב וב"ק טו ע"ב) הכוונה לכלב הגורם סכנה, שאין פיתרון להשאירו ומצווה להורגו. אולם לדעת הרבה מפרשים הגדרת "כלב רע" כוללת אף כלבים שנובחים בלבד, אע"פ שאינם נושכים ואינם מסכנים בני אדם. לדעתם, כלבים אלו מותר לגדלם, אך רק בתנאי שקושרים אותם שאם לא כן הם עלולים להבהיל נשים וילדים (יש"שב"ק פ"ז אות מה ד"ה ונראה, לבוש חו"מ סי' תט סעי' ג, שו"ע הרב חו"מ הלכות שמירת הגוף, תורה תמימה דברים כד, אות ח והע' עט). החידוש בדבריהם שע"י קשירת "כלב רע" פוקע האיסור, שכיוון שאנשים יודעים שהכלבים קשורים הם לא כבר לא מפחדים מהם (סמ"עחו"מ סי' תטס"ק ה, חזון-יחזקאל ב"ק פ"ח ה"ה בביאורים ובחידושים). יוצא שגם לדעתם ההיתר לגדל כלבים ללא קשירה, תיתכן במציאות נדירה רק כשמדובר בכלבים שאף פעם אינם נובחים, ואינם מפחידים בהתנהגותם (ריצה קפיצה וכדו' לכיוון אנשים, אף שאינם מתכוונים לתקוף).

 

מסקנה:  יש הסוברים שאסור לגדל כלבים כתחביב, אלא רק לצורך שמירה בישובי-ספר, וכדו' שגם אז ישנן מגבלות על אחזקתו, ואכמ"ל. אך גם לדעת הסוברים שמותר לגדל כלבים באופן סתמי; חייבים לקשור אותם ואסור לתת להם להסתובב באופן חופשי; כיוון שגם כלב שאינו נושך ואינו תוקף, הוא עלול להפחיד בנביחתו או בריצה לכיוון אדם שמתקרב אליו וכדו'. כמו כן מדברי הגמ' מוכח שאמירה מרגיעה: "הוא לא נושך", או "הוא לא עושה כלום", אינה סיבה להתיר שחרור כלבים. כיוון שגם גרימת פחד מוגדרת בהלכה כסוג של נזק. ונשאף כולנו למנוע טרחה והטרדה, ולחשוב כיצד להיטיב כל אחד עם חברו, "ואהבת לרעך כמוך". ומובא בפוסקים שראוי לאדם מישראל, שלא יגדל סתם כלבים ללא צורך אמיתי.

הרב אהוד אחיטוב |