טיפול בבכורות ובספק בכורות

שאלה

במשק שרגיל למכור את הבהמות המבכירות בצורה סדירה, המבכירות התעברו בגיל מוקדם יחסית והמליטו לפני שבעל המשק מכר אותן. כתוצאה מכך נולדו במשק שני בכורות ודאיים. כמו כן מבכירה אחת המליטה בה בעת עם עז ולדנית, הוולדות התערבבו, וישנם לפיכך גם שני זכרים מסופקים. כל הזכרים סובלים כעת מפרצית (CONTAGIOUS ECTHYMA) – מחלת עור חיידקית שגורמת לפצעים באזורים שונים בגוף, ועוברת לאחר כמה שבועות בעזרת טיפול מתאים.[1] בשל הצורך בטיפוח גנטי מסודר, הזכרים אינם יוצאים למרעה כלל.

יש לשאול:

א. האם הפרצית מוגדרת כמום?

ב. האם ישנה חובה לטפל בבכורות הוודאיים, מתוך הנחה שללא טיפול ייתכן שייגרם להם מום קבוע?

ג. מה דין הזכרים המסופקים? האם יש דרך להתיר את שחיטתם?

 

תשובה

הרב דוד אייגנר |

א. הפרצית כמום

הפרצית היא מחלה שמתרפאת לאחר כ-3–4 שבועות מפריצתה. במשנה מובא:[2] 'ואלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש ולא במדינה... ובעל גרב ובעל יבלת ובעל חזזית...'. פגיעות אלו הן פגיעות עור כפי שמבאר רש"י על אתר.[3] בגמרא מבואר שמחלות אלו מתרפאות לאחר זמן, ולכן הן אינן נחשבות כמום שניתן לשחוט עליו את הבכור, וכן פסק הרמב"ם:[4] 'ארבעה מומין עוברים יש באדם ובבהמה ואלו הן: גרב לח, חזזית שאינה מצרית...'. אם כן, מכיוון שהפרצית מתרפאת לאחר זמן, היא אינה נחשבת כמום שניתן לשחוט עליו את הבכור.

ב. טיפולים רפואיים

כאמור, כל הוולדות סובלים מהפרצית. מובא במשנה[5] שחובה על ישראל לטפל בבכור: 'עד כמה ישראל חייבין ליטפל בבכור: בדקה – שלשים יום, ובגסה – חמשים יום'. רש"י מבאר שחובה זו היא גם ממונית: 'שמוזהר לעכבו אצלו בעל כרחו ולפרנסו'. חובה זו בעינה עומדת גם בחלוף זמן מה מלידתו, כפי שפוסק ה'שלחן ערוך':[6] 'ואם אין לו כהן מצוי, חייב להטפל בו עד שיזדמן לו כהן'. אם כן, יש לטפל בפרצית ולרפא את הבכור. ניתן לרפאו גם אם בשל הטיפול עצמו ייגרם לו מום.[7]

ג. ספק בכור

במקרה של ספק בכור כתב תרומת הדשן:[8]

ואשר דרשתני אם שרי להשכיר בכור לנכרי כדי לגדלו? נראה דמשמע בפשיטות בא"ז בתשובה דשרי, שכתב וז"ל: בכור שמסרו ישראל לשומר נכרי כו', וכתב עלה פסק שאף אם הטיל בו השומר מום דשרי, כמבואר התם ע"ש. משמע בפשיטות דשרי למוסרו לשומר נכרי, דמסתמא לאו בעבריינא כתב דבריו...

כלומר במקרה שברור שמדובר באדם שאינו עבריין, והספק נוצר בשוגג, מותר לתת את הבכור לגוי אף שייתכן שמחמת נתינה זו ייגרם לו מום, וכך פסק[9] הרמ"א. אופן נוסף הוא עשיית מום על ידי נכרי קטן.[10]

סיכום

הפרצית אינה מום, ועל לבעלים לטפל במחלה. ניתן לתת את ספק הבכורות לגוי, אף שייתכן שהוא יגרום להם למום.

 

[1].   ראה 'פרצית מדבקת', מאת ד"ר שמוליק זמיר, רופא צאן ראשי בשירותים הווטרינריים: ללא טיפול המחלה עלולה להיות ממארת. הטיפול בעיקרו הוא בסימפטומים של המחלה, במתן טיפול תומך, אנטיביוטיקה וכן בהורדת הלקויות בעזרת כוויות קור.

[2].   בכורות מא ע"א.

[3].   רש"י, בכורות שם, ד"ה גרב וחזזית.

[4].   רמב"ם, הל' איסורי מזבח פ"ב ה"ז.

[5].   בכורות שם.

[6].   שו"ע, יו"ד סי' שו סעי' ב.

[7].   ראה בחוברת 'הלכות גידול צאן' פרק ג סעיף ח 8.

[8].   תרומת הדשן, פסקים סי' קסח.

[9].   רמ"א, יו"ד סי' שיג סעי' ג; ראה שבט הלוי ב סי' קעו שכתב: 'ולא דברו רק מאמירה לעכו"ם בספק בכור, וגם זה כולי האי ואולי, וזה ברור ופשוט להלכה'.

[10].  ראה שבט הלוי ב, סי' קעו, שכתב: 'ולא דברו רק מאמירה לעכו"ם בספק בכור, וגם זה כולי האי ואולי, וזה ברור ופשוט להלכה'.