שחרור בעל חיים שנתפס בשבת

שאלה

שלום אני מגדל כבשים מצפון הארץ. ביום שבת בבוקר יצאתי להאכיל את הכבשים ושמתי לב לתן שנתפס בגדר של השטח (לא של הדיר, לא היה סכנה לכבשים בכלל). אם מותר היה לי לחתוך את הגדר (שזה חילול שבת) לשחרר אותו משום צער בעלי חיים? אני אשמח לתשובה עם מקורות (כדי שאני יכול ללמוד את סוגיה גם לעצמי) תודה רבה ויום טוב אליעזר

תשובה

ב"ה

שלום וברכה

יש לשאול בראש ובראשונה האם ישנו חיוב סיוע, וכן חיוב מניעת צער בעלי חיים, מבעלי חיים שאינם ברשותו של האדם- דהיינו בעלי חיים שהם הפקר, שאלה זו שייכת הן בימות החול והן בשבת.

העיקרון המנחה הוא שאיסור צער בעלי חיים הוא מן התורה.

בענין הסיוע לבעלי חיים שאינם ברשותו של האדם כותבים הרמב"ם, והמחבר בשו"ע חושן משפט סימן רעב, סעיף ט, שבמקרה שרואים בהמת גוי שנפלה חיוב הפריקה שלה (כפי שנאמר: "עזוב תעזוב עימו") הוא רק משום איבה ולא משום חובת פריקה, כפי שיש בבהמה שלו: "וכן אם היתה הבהמה של ישראל והמשוי של עכו"ם חייב לפרוק ולטעון משום צער ישראל אבל בהמת עכו"ם ומשאו אינו חייב להטפל בו אלא משום איבה" ולכן כשאין איבה לא קיימת חובה לסייע לבהמת הגוי, וודאי שאין חובה לעשות כן גם בבהמת הפקר. אמנם לדעת הרמ"א במקום חיוב הסיוע משום צער בעלי חיים הוא גם בבהמת גוי, שיש בסיוע לה משום חיוב צער בעלי חיים.

לכן לכתחילה ודאי שאם רואים בעל חיים שסובל יש לסייע לו כפי שנוקט הרמ"א, ומכיוון שלרובם המכריע של הפוסקים צער בעלי חיים הוא מהתורה, יש לנקוט כדעה המחמירה יותר.

אולם, חיוב הסיוע, גם לדעת הרמ"א הוא רק במקום שהאדם אינו מפסיד מכך ממון, אך אם נגרם לו הפסד הוא אינו מחוייב לסייע לבעלי החיים שאינם ברשותו.

לכן, אם בימות החול אתה רואה בעל חיים שאינו ברשותך שסובל עליך לעזור לו, אך אינך מחוייב להוציא על כך ממון.

בשבת הדבר מורכב יותר, משום שגם במקרה של צער בעלי חיים הותרו לעשות רק חלק ממלאכות שאסורות מלכתחילה מדרבנן ואילו מלאכות שאסורות מן התורה לא הותר לעשותן גם במקרה של צער בעלי חיים ודאי.

המלאכות שהותרו הן: טלטול (למרות שבעלי החיים הם מוקצה, במקרי צער בעלי חיים בלבד הותר לטלטלם), ביטול כלי מהיכנו (הנחת כלי או שמיכה מתחת בעלי החיים על מנת שלא ינזקו), אמירה לגוי (היתר זה הוזכר ביחס לחליבה בשבת- שמותר לומר לגוי לחלוב את בהמותיו בשבת), הכנת תרופות (שנאסרו משום שחיקת סממנים). אך לא הותרו מלאכות דאורייתא כגון מלאכת קשירה (תפירת פצעים וכדומה, פתיחת הגדר וחיזוקה לאחר מכן).

אינני יודע באיזה אופן היה התן תפוס, אך לפי עקרונות אלו ניתן להנחות כך:

בראש ובראשונה יש לחפש את הדרך שדורשת את מיעוט הפעולות ככל הניתן, כפי שמוכח בגמרא בשבת קכב. ואם ישנה סבירות שהוא יצא מעצמו אין לעשות כל פעולה עבורו.

אם ניתן להמתין עד מוצאי שבת והוא לא ינזק מכך באופן משמעותי, יש להמתין עד מוצאי השבת.

בהנחה ולא ניתן להמתין עד מוצאי שבת עדיף לנסות ולהרים את הגדר וליצור פתח על מנת שהתן יוכל לצאת מעצמו.

במקרה והוא אינו יוצא מעצמו והאפשרויות הן או טלטולו או חיתוך הגדר, מכיוון שטלטול התן כרוך גם בסכנה שמא הוא יישך אין חובה להסתכן עבורו, ויש לחתוך את הגדר רק באופן שמקלקל אותה לאחר מכן אין לקשור את הגדר מחדש מכיוון שיש בכך מלאכת קושר, אולם ניתן לומר לגוי לעשות כן משום שיש בכך משום הפסד מרובה, שהרי הצאן יוכלו לצאת מהשטח המגודר לאחר מכן.

מותר לחתוך את הגדר גם באמצעות פלייר/ מספרי ברזל וכדומה.

 בברכת התורה והארץ

דוד אייגנר

הרב דוד אייגנר | י"ח אדר ב תשע"ט 12:59