כלב שנשך

[1].    שו"ע, חו"מ סי' שפט: 'ואם שינתה ועשתה מעשים שאין דרכה לעשות תמיד, והזיקה בהם, כגון שור שנגח או נשך, חייב לשלם חצי נזק מגוף המזיק עצמו'. ואף שמדובר על ריפוי הכלב ולא על נזק, וחיוב ריפוי קיים רק באדם החובל בחברו ולא בנזק לבעל חיים, עם כל זאת חייב לשלם כי מדובר בחבלה שאינה מתרפאה מעצמה (נתיבות המשפט, באורים סי' שמ ס"ק ג).

[2].    שו"ת שואל ומשיב, מהדורה רביעית ח"ב סי' קפח.

[3].    הרב צבי בן יעקב כתב (כת"י) כי לדעתו יש לחייב נזק שלם: 'כלב הוא מסוג הדברים המצריכים רשיון מהמדינה, וככל שיש עליו חיוב בהתאם לתנאי הרשיון, גם בית דין צריך לחייב'. ואין דבריו מוכרחים, אף שאדם מחדש את רשיון הכלב אין זה אומר שהוא מתחייב לשלם את נזקיו על פי חוק. נראה שאי אפשר לאמץ את החוק על פי הכלל של 'דינא דמלכותא דינא' היות שיש כאן ספק גדול האם יש בכך 'תקנת בני המדינה' (לשון הרמ"א, חו"מ סי' שסט) המצדיק חריגה מדין המפורש בתורה - חצי נזק. נשיכה בין כלבים אינה שכיחה וממילא לא ברור שיש צורך בחוק, ומספק אין לשנות ממשפט התורה.

       הערת עורך: י"פ. וע"ע אמונת עתיך 141 (תשפ"ד), עמ' 90-81; שם גיליון 142, עמ' 160-159; שם גיליון 143, עמ' 162; שם עמ' 102-94.