כלב מרעה בשבת

השאלה: שלום הרב , ראיתי תשובה זו שענית למישהי "שאלות מרעה קשות הן, אם הבהמה יוצאת מעצמה אפשר ללוות אותה אולם אין להנהיג את הצאן. אם תשלחי לי מייל לאחר החג אשלח לך מאמר שמסכם פעולות הקשורות בצאן." אז אני אשמח אם הרב יוכל לשלוח לי את המאמר וגם לומר האם מותר להניע את הכבשים ממקום למקום ע"י כלב שמקשיב לפקודות שלי והוא עוזר לרועה, תודה וחודש טוב לרב המחכים.

התשובה

הרב יהודה הלוי עמיחי | א' שבט תשפ"א 20:02

בס"ד


שלום וברכת ד'


מותר להניע את הכבשים על ידי הכלב שמקשיב לפקודות של הבעלים, אין כאן איסור מחמר, מכיוון שמחמר זה כשיש משא על בעל החיים, אבל הולכת בע"ח בלי הגבהתם היא מותרת וכפי שהגמ' שבת קכח ע"ב אומרת שמדדין עגלים וסייחין, מכאן שאין איסור בניוד בעלי חיים רק אסור לגרום להגבהתם מעל פני הקרקע. אמנם בכרמלית אסרו גם לדדות (מלבד עגלים גדולים) גזרה שמא יגביהם, אבל על ידי כלב אין כל איסור לרעות. 

יש להזהר לא לצאת מתחום שבת, אפשר להניח ערוב תחומין. 

לגבי המאמר נא להתקשר למכון התורה והארץ (086847325) ולבקש חוברת "הלכות גדול צאן". 

שבת שלום

יהודה הלוי עמיחי

מכון התורה והארץ 


אני מצרף לך כאן את העמוד הדן על טלטול בעלי חיים

י. טלטול ונגיעה בבעלי חיים בשבת

א. טלטול מוקצה  בשבת אסור מדרבנן[1].

ב. בעלי חיים הם מוקצה, ואין לגעת בהם שלא לצורכם[2].

ג. בעלי חיים שמתו בדיר, ויש חשש שאם לא יוציאו אותם תתפשט מחלה ותדביק אף בעלי חיים בריאים, מותר להוציאם[3].



[1] בגמרא (שבת קכג ע"ב) נלמד איסור מוקצה מפסוקים שנאמרו בנחמיה (פרק יג), וביאר שם רש"י (שבת קכג ע"ב, ד"ה שלושה) שהאיסור הוא מדרבנן. פסוק נוסף שהאיסור נלמד ממנו הוא: "ממצוא חפצך ודבר דבר" (ישעיהו פנ"ח פס' ג).  ראה רמב"ם (הל' שבת פכ"ד הי"ב), ושולחן ערוך (או"ח סי' שח סע' א).

[2] במשנה (שבת קכח ע"ב) נאמר: "תרנגולת שברחה דוחין אותה עד שתכנס, מדדין עגלין וסייחין". ובגמרא: "תרנגולת שברחה דוחין אין מדדין לא...". דייקה הגמרא מלשון המשנה, שיש לחלק בין דחיית התרנגולת, שמותרת, לדידויה, שאסורה. מסקנתה היא שאין לדדות תרנגולת, משום שעל ידי שאוחזים בכנפיה היא פורחת באוויר, ויש חשש שמא ירים אותה, ונמצא מטלטל מוקצה בידיים. אולם שאר בהמות, חיות ועופות, מותר לדדותם אך אין לעוקרם, וכן מובא בתוספתא (שבת מהד' ליברמן פט"ו ה"א).

רש"י על הגמרא, ביאר שהדידוי המותר הוא: "אוחז בצוארו ובצדדין וגוררו ומסייעו ומנענע לו ברגליו". אולם עקירה אסורה משום שבעל החיים הוא מוקצה, ועקירתו היא טלטולו, כך מבאר המאירי (שבת קכח ע"ב). על כן, בהמות שיש חשש שיגביהם, אין לדחותם או לדדותם.  דעה זו הביא הב"י (או"ח סי' שח ס"ק מ), וכן נקטו למעשה רי"ף (שבת נא ע"א בדפיו), רמב"ם (שבת פכ"ה הכ"ו), טור ושולחן ערוך (או"ח סי' שח סע' מ), לבוש (או"ח סי' שח סע' מ), ערוה"ש (או"ח סי' שח סע' סו).

אולם לדעת הר"ן (נא ע"ב בדפי הרי"ף, ד"ה ונמצא וד"ה ומיהו), על אף שמותר לדדות בעלי חיים בחצר, מכיוון ש"כל מידי דלא חזי לטלטול כשם שאין מטלטלין את כולו כך אין מטלטלין מקצתו", מותר לדדות בעלי חיים רק כשיש צער בעלי חיים, אם כן מותר דווקא כשצריכים לכך.  , הב"י (או"ח סי' שח ס"ק מ) הביא את דעת הר"ן, ולדעתו הגדרת הצער היא בכל מקרה שיש צורך לכך), וכך מבאר מהר"י אבוהב על הטור (סי' שח, ד"ה תרנגולת) בדעת הרמב"ם. וכן נקטו למעשה: 'דרכי משה' הארוך (סי' שח סע' מ), לבוש (או"ח סי' שח סע' מ), ט"ז (או"ח סי' שח ס"ק כג), מגן אברהם (או"ח סי' שח ס"ק סח) בדעת השולחן ערוך (שם), ביאור הגר"א (או"ח סי' שח סע' מ, ד"ה אם צריכין), שולחן ערוך הרב (סי' שח סע' עח), ערוה"ש (או"ח סי' שח סע' סו), משנה ברורה (סי' שח ס"ק קנא).

אם כן, הטלטול המותר הוא אחיזה באחד מחלקי הבהמה, כדי להביא אותה למקום הרצוי, אך אין להגביה אותה. זאת ניתן לעשות רק במקרה שיש בו צער בעלי חיים, כפי הכרעת כל הפוסקים האחרונים.

אסור טלטול זה הוא אף במקום הפסד כלים, כפי שמבאר המשנה ברורה (או"ח סי' שח ס"ק קמו), שהרי לא הותר טלטול מוקצה במקום הפסד.

הט"ז (ס"ק כב) מבאר בדעת המהרש"ל (שו"ת סי' י' כ), שניתן לצוד בשבת תרנגולים ולטלטלן, ונשאר ב'צריך עיון' על דבריו.

וכ"כ החיי אדם (שבת כלל נט סעיף י) לגבי בהמה שנפלה לגומא שבחצר וירא שמא ימות שם – אפשר יש לסמוך על השלטי גבורים להתיר טלטול מוקצה דאין לו שורש מן התורה.

[3] 'שמירת שבת כהלכתה' (פרק כז סע' נט), 'מראש צורים' (סימן נד). לדעתם הדבר מותר מכיוון שיש בכך צורך, ומכיוון שמותר לטלטל עבור הכלבים, מותר להוציא בעל חיים שמתו כדי שאחרים לא יידבקו.