התשובה
הצמח גדל בר, הוא מין פולש ותפוצתו רבה. לפעמים הוא רב-שנתי ולפעמים חד-שנתי. הפריחה בצבע צהוב, לבן ורוד או אדום. הילדים נוהגים למצוץ את הפרי.
כאמור בדרך כלל הוא גדל בר ואין לו בעלים מוגדרים, ולכן לרוב דינו כהפקר. במקרים אלו הפירות פטורים מהפרשת תרומות ומעשרות.[1] אם הם גדלים בגינה פרטית והבעלים אינו מתכוון להפקיר, כי אז יש לדמות את דין החמצוצים לדין קני סוכר. לגבי קני סוכר יש מחלוקת אם ברכתם 'בורא פרי העץ', 'האדמה'[2] או 'שהכל'. הסוברים שיש לברך 'פרי העץ' או 'האדמה' נחלקו אם קני סוכר נחשבים 'עץ' או 'ירק', ואין זה נידוננו. דעת הרמב"ם (הל' ברכות פ"ח ה"ה) שמברכים 'שהכל' כי רגילים למצוץ את הקנים ולכן קני הסוכר אינם מוגדרים כ'פרי'. וזו לשון הרמב"ם:
הקנים המתוקים שסוחטין אותן ומבשלין מימיהן עד שיקפא וידמה למלח, כל הגאונים אומרים שמברכין עליו בורא פרי האדמה, ומקצתם אמרו בורא פרי העץ, וכן אמרו שהמוצץ אותם קנים מברך בורא פרי האדמה, ואני אומר שאין זה פרי ואין מברכין עליו אלא שהכל, לא יהיה דבש אלו הקנים שנשתנה על ידי האור גדול מדבש תמרים שלא נשתנה ומברכין עליו שהכל.
בהמשך לכך פוסק הרדב"ז (ח"א סי' תקסג), שכיוון שאין זה פרי, לכן הוא גם אינו חייב בתרומות ומעשרות. וזו לשונו:
אבל לדעת הרמב"ם ז"ל שכתב פ"ח מהלכות ברכות ואני אומר שאין זו פרי ואין מברכין עליו אלא שהכל ע"כ. וכן אני אומר לענין תרומה ומעשר שאין זו פרי לא של עץ ולא של אדמה שלא נקרא פרי אלא הגדל מן העץ או מן הירק אבל זה אינו אלא מים היוצאין מן העץ ולא נקרא זה פרי... ואין זה דומה לדבש התמרים שזה יוצא מפרי בעצמו שמתמעך ונעשה דבש אבל הסוכר הוא מים מן העץ בעצמו ומבשלין אותו עד שנקרש הילכך אין זה פרי ואין נוהגין בו לא תרומה ומעשר ולא ערלה.
בהמשך הרדב"ז כותב שאף לדעת הגאונים, יש לומר שקני סוכר פטורים מתרו"מ, כי אינם פרי.[3] ואמנם הרדב"ז מביא את דעת ה'כפתור ופרח'[4] שלדעת הגאונים יש להפריש תרומות ומעשרות, וכתב ב'דרך אמונה'[5] שאף שנוקטים להלכה כר' יהושע[6] שבדבש תמרים של תרומה אם זר אכל פטור מקרן וחומש, כי הדבש נחשב 'זיעא בעלמא',[7] מכל מקום חייב בתרו"מ אף שאין חיוב מלקות על כך.[8] אך יש להבחין בין קני סוכר לבין נדון דידן בחמצוצים. בקני סוכר יש כאמור מחלוקת הפוסקים מסתבר שלכתחילה יש להפריש תרומות ומעשרות, כי מגדלים את הקנים או לצורך הפקת הסוכר או לשם מציצת הקנים. אך החמצוצים שגדלים מעצמם ואין אדם הנוטע אותם לשם מציצת הפירות מסתבר שפטורים מתרומות ומעשרות.[9]
[1]. רמב"ם, הל' תרומות פ"ב הי"א-הי"ב.
[2]. ראה מאמרי 'קדושת שביעית בקני סוכר', התורה והארץ ח, עמ' 111-102, ובפרט עמ' 109-107.
[3]. וכן פסק בברכי יוסף, סי' שלא אות כב.
[4]. כפתור ופרח, פרק כו ד"ה תוספתא.
[5]. דרך אמונה, ביאור הלכה הל' תרומות פ"ב ה"א; וע"ע מנחת יצחק, ח"ח סי' קיא; שם ח"ה סי' סח.
[6]. משנה, תרומות פי"א מ"ב.
[7]. רמב"ם, הל' תרומות פי"א ה"ב.
[8]. רמב"ם, הל' מאכלות אסורות פ"י הכ"ב.
[9]. ועיין מנחת יצחק, סי' קיא שם, שמביא צדדים לחייב בתרו"מ במשקים לאור דברי הרשב"א, ברכות לא ע"א, שכאשר דרכם לסחיטה מברכים את ברכתם: בפה"ע או בפה"א.
